מחנה חיים אורח חיים חלק ג נה

סימן יט

שאלה באחד שרגיל להדליק בכל שבת נר גדול שיאיר כל הלילה ואירע שבא שכנו הדר עמו בכפר וביקש שנגנב ממנו נרות של שבת שהוא יתן לו נרות ולכל הפחות נר אחד וגם לו אין נרות חוץ אם יחתוך מנרו הארוך ולא יהי' לו נר כל הלילה כדת מה לעשות אם הוא מחויב לבטל קבלתו שיהי' לו נר כל ליל שבת מכמה טעמים או חבירו קודם שיתן לו חלק מנרו הגדול

תשובה הדבר צריך התבוננות לעשות כדת ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר. ואקדים דגוף קבלת האיש להיות נר אחד דולק בביתו כל ליל שבת הוא בכלל הידור מצוה לעונג שבת כמו באורים כבדו את ד' דמצאתי בהלכות קטנות סימן רמ"ז שכתב וז"ל כמה שיעור השמן שיתן בנר של שבת כדי לברך להדליק תשובה דבר שמצותו בלילה כל הלילה מצותו ואם איש עני הוא ישכב באפילתו ולפחות יקח כשיעור סעודה עכ"ל אודה ד' בכל לבבי שכן נהגתי מנעורי להדליק נר אחד שיאיר כל הלילה של שבת שלא למשמש באפילה בליל עונג שבת בכל זאת נ"ל פשוט דאם אין לחבירו נר אפילו על שיעור סעודה יתן מנרו לחבירו שיהיה לכל אחד שיעור סעודה ולא יהיה לו נר כל הלילה עיין מג"א הל' חנוכה שטוב ליתן לחבירו על נר חנוכה והוא לא יהיה מן המהדרים ה"ה כאן טוב לזכות לחבירו בכדי שיעור סעודה וגם לו נא יהי' רק כשיעור סעודה שגם זה בכלל ערבות שקבלו כל ישראל שמי שיוכל לזכות חבירו במצוה שיעזור לו לעשות אותה וזה בכלל מה שאמרו ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה הכוונה מה שנוגע לקיום המצות יאהב אותו לזכות גם לרעהו שיקח לעצמו כשיעור וימכר או ילוה לרעהו כשיעור כמו בחיי הגוף הגם שר"ע דרש חייך קודמין לחיי חבירך היינו שיקח מקודם כדי חיותו אבל לא שהוא יקח לשבוע מיתר כדי חיותו וחבירו ימות כנגדו וה"ה כן הוא במצות לא יהי' הוא מן מהדרים וחבירו לא יקיים המצוה כלל ודוק

ולכאורה יש לחלק בשלומא בחסר הגוף שחבירו ימות כנגדו הוא מחויב לחלק עמו לקיים לא תעמוד על דם רעך אבל במצוה כיון שאין לו הוא אנוס בדבר ואונס רחמנא פטריה וא"כ לא יאונה לחבירו רעה במה שלא חולק עמו חפץ למצוה

נלע"ד ניהו דאונס רחמנא פטרי ולא נענש על שלא עשה המצוה אבל אונס רחמנא לא מזכה דנאמר שמקבל שכר כמו הזוכה לעשותה הגם דחכז"ל אמרו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו היינו שד' לא ימנע טוב להולכים בתמים ומשלם לו לפום צערא אגרא אבל הזוכה ועושה המצוה בא בשכרו כפי הכח אשר יש למצוה למעלה כי עץ חיים היא למחזיקים בה ודוק

רק קשה למה פסק המג"א בסימן נ"ג ס"ק כ"ו וז"ל ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים עכ"ל ולפי הפשטות הטעם הלא חשב לעשות מצוה ונאנס שמעלה עליו הכתוב כאלו עשאו וא"כ למה יתקוטט ולפמ"ש קשה למה לא יתקוטט לזכות הוא בזכות מצוה ויהי' הזריז הזוכה בו משובח וצע"ג

ועלה בדעתי לחקור בודאי במצוה שאחד יכול לעשות ואז לא יהי' נשאר לפני חבירו לעשות אז אם מחשב לעשות ולא יכול להשיג חוץ אם יתקוטט טוב למשוך ידו ויעשה חבירו כהוגן כגון בלחם הפנים כיון שאי אפשר לכל אחד כזית והעיקר המצוה שהלחם הפנים יאכל מן כהנים על השובע ומה לי אם ראובן הכהן אוכל לשבעו או שמעון הכהן אוכל לשבעו אזי לא יתקוטט דמאי חזית דדמו סומק טפי מדם חבירו ואם יתקוטט הוא גיאות כאלו אכילתו חשוב יותר מאכילת כהן חבירו וה"ה אם יתפלל לפני העמוד או יתקע בשופר או ימול בן חבירו וכדומה שבע"כ אי אפשר שכל אחד יעשה המצוה וא"כ למה יתקוטט להיות לו זכות יתר שאת כאלו הוא יתר מרעהו צדיק ובודאי כיון שחישב לעשות המצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה כמו בראובן שחפץ להציל את יוסף אבל במצוה המועלת על כל קרקפתא דבר ישראל כנטילת לולב או הנחת תפילין או אכילת מצה וישיבת סוכה וכדומה במצות כאלה אשר הטיל הקב"ה על כל איש ואיש מישראל א"כ היא מצוה הכרחיות להאיר נשמתו כפי אשר הכין הקב"ה לזכות נשמות בני ישראל אז בנאנס אונס רחמנא פטרי ואין לו עונש אבל עכ"פ חסר לו זכות מצותו ובודאי רשאי גם להתקוטט שהוא יזכה בו כמו בחיי הגוף אם שנים הלכו בדרך וראו קיתון של מים ואין בו אלא להחיות נפש אחת שרשאי כל דאלים גבר לעשות בכל כחו להחיות עצמו כי חייו קודמים לחיי חבירו ה"ה במצוה זיכה נשמתו קודם לחבירו וא"כ ה"ה שלא יקיים הוא הידר מצוה רק יתן חלק גם לחבירו ולא יוכל לומר לו אם לא אתן לך אונס רחמנא פטרו ודוק

אמנם לשון מג"א וז"ל ואין להתקוטט בעבור שום מצוה עכ"ל משמע דלא משכחת מצוה שיתקוטט בעבורה ובאמת קשה מנ"ל הלא כל ראי' שהביא הוא מלחם הפנים שם התכלית רק שיאכל הלחם הפנים מכהן וא"כ מאי חזית דדמי' דידיה סומק טפי שיתקוטט שיתקיים המצוה על ידו

שוב ראיתי דבלא"ה דברי מג"א נפלאים אשר העיר עליו המחצית השקל דשאני התם שלא הגיע לכל אחד כזית רק כפול וא"כ כיון שלא יוכל לקיים מצות עשה רק יאכל חצי שיעור לכן משכו ידיהם אבל להשיג מצוה גמורה אפשר שיתקוטט בעבור לזכות למצוה דפח"ח

אך כבר הארכתי במקום אחר ליישב דברי מג"א דפן ואולי אם יתקוטטו היה משיגים כזית כדי לקיים מצוה גמורה אעפ"כ הצנועים מושכים ידיהם ומוכח שלא יתקוטט אדם בעבור להשיג מצוה ודוק ועוד יש לפרש ביותר ראי' מג"א דקשה לו אם יש להתקוטט בעבור מצוה הי' להצנועים להתקוטט שאז אפי' לא ישיג ידם הוה חושב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הקב"ה כאלו עשה וא"כ ממנ"פ הי' להם להתקוטט אלא פשיטא דאין חיוב להתקוטט בעבור להשיג מצוה וא"כ לא מיבעי אם לא ישיג ידם שאין להם שכר טוב בעמלם אלא אפי' אם ישיג ידם באלמות אין להם שכר טוב במצוה שבא ע"י קטט ולכן משכו את ידם והבן זה וא"כ קשה מנ"ל למג"א שלא יתקוטט בעבור שום מצוה דלמא בעבור מצוה שמוטל לחיוב על כל קרקפתא יש מצוה להתקוטט להשיגה וצע"ג.