מחנה חיים אורח חיים חלק ג נד

ברכה מחודשת וכדומה דבר זה היה נזכר להלכה על כן מה טוב ומה נעים מה שתי' הט"ז שבכה"ג וכהן במקום לוי הוה שני מצות ודוק

ואני אמרתי בעזה"י לתרץ הלא כלל גדול אין עושין מצות חבילות חבילות כמבואר בגמ' ועיין במג"א סי' קמ"ז דדווקא במצוה מחויבת אין עושין מצות חבילות דדומה עליו כמשא לפטור מהם ידי חובתו אבל על מצוה דרשות דאי בעי לא עביד כלל לא שייך דדומה עליו כמשא כי מי יכריח אותו לעשות אותם ונהפוך הוא נראה כזריזות ועיין במחה"ש שם ודוק

והנה מסברא הנ"ל מי שמברך ומכווין לפטור כל אשר יבוא לפניו נחשב כאלו יעשה עכשיו ברכה אחת על כולם ולכן בשני מצות של חובה כקריאת כה"ג ביוכ"פ וקריאת כהן במקום לוי אז ממנ"פ אי לא אמרי' דמכווין מיד לפטור שניהם אז בודאי לא יצא ואם כן שמכווין דיצא בברכה אחת משום דדעתו גם על מצוה השני' א"כ נראה דדומה עליו כמשא לפטור שני מצות חוב בפ"א בברכה אחת ואסור לעשות כן אבל בברכת הפירות ובשוחט וכדומה הכי מצוה מחויבת הוא לאכול הפירות ולשחוט העופות ובהמות הרבה א"כ הווין מצוה דרשות עיין רמב"ם פ"א משחיטה לכן די שמכווין מיד על כל הבא לפניו להודות לד' ודוק

ואוסף לתרץ בעזה"י דכבר חידש הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק י"ז הבדל למה בשחיטה יברך אחר והאלם ישחוט ובתרומה אלם לא יתרום יען שלא יוכל לברך וכתב וז"ל אלא דבשחיטה נראה טעמא דאחר מברך שפיר דברכת השחיטה אינה באה על השחיטה עצמה דהא אין חיוב לשחיטה אם אינו רוצה לאכול אלא עיקר הכוונה לתת שבח למקום ב"ה על שאסר לנו אכילת בשר בלא שחוטה ובזה ודאי כל ישראל שייך באותה ברכה שהרי על כולם יש איסור אלא שאין מקום לברך שבח זה אלא בשעת שחיטה שום בהמה עכ"ל והאריך וכתב עוד וז"ל אבל בהפרשת תרומה הוה עיקר הברכה על מצות הפרשה לא על איסור אכילת טבל שהרי מצות הפרשה חיוב עליו אפי' אם אין רוצה לאכול מן התבואה עדיין א"כ הוה מצוה הזאת כשאר מצות וכיון שאין הוא מחויב בגופו לעשות כן דאפשר לתרום ע"י שלוחו לא נחלק הברכה והמצוה זה מזה עכ"ל הזהב

ולפ"ז בברכת הפירות ומים וכדומה שהכל רק ברכת הודאה וגם הברכה מתקן איסור דכל נהנה בעוה"ז בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים דכתיב כי לי כל הארץ ואמרו חכז"ל זה הוא קודם הברכה ועל ידי הברכה הארץ נתן לבני אדם וכן בשחיטה וא"כ כיון שגוף הברכה שייך בלי פעולת השחיטה ואכילה רק ראו לסמוך הברכה בשעה שעוסק בה וא"כ בברכה אחת נפטר הכל דהא כבר בירך על קדושת בני ישראל שלא לאכול איסור ולא למעול מעל בקדשי שמים "כי לי כל הארץ" כתיב אבל בקריאת התורה בכה"ג ביוכ"פ וכן קריאת הכהן בתורה במקום לוי שאין בהם תיקן איסור רק המה מצות כמו אכילת מצה ונטילת לולב איך יהי' יוצא בברכה אחת מצוה שנית כי הכה"ג צריך לקרוא פרשיות יוכ"פ דכתיב זה הדבר הדיבר מעכב ובא חיוב הברכה בשעה שיתחיל לעסוק בה בכל ספר תורה כמו אם מניח תפילין ומסלק אותם ומניח שנית דמברך על שמקיים מצות תפילין שנית ובפרט אם מניח תפילין אחרים ולא הראשונים וכיון דע"כ צריך להביא ס"ת שנית צריך לברך כאלו מניח תפילין אחרים וכאן גרע דע"כ צריך לס"ת שני וכן בכהן במקום לוי המה חובת הגוף על גברא זה בשעה שעוסק להיות כהן במקום לוי ובפרט יען דכהנים נקראים גם לוים כי גם המה משבט לוי א"כ מתחילה קרא מכח וקדשתו בתורת כהן ואח"כ קורא יען שכהן הוא מזרע לוי וכהנים נקראים גם לוים כאשר דרשו חכז"ל מפסוקים כנודע דכתיב "ויתנה לכהנים בני לוי ואל כל זקני ישראל' וזה הוא שאומרים אם אין שם לוי כהן במקום לוי והבן בעזה"י

ודע אהובי אחי נ"י כי לדעתי ברכת כה"ג על קריאת פרשיות לא הי' כברכת התורה אשר אנו מברכים בלעלות לס"ת ברכת אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו דזה ברכה על עיקר נתינת התורה בכלל שזכינו לחמדה גנוזה של הקב"ה אבל ברכת כה"ג דכתיב זה הדבר הדיבר מעכב כמבואר בגמ' הובא בתויו"ט ביומא הי' קריאת אותן פרשיות מצוה בפני עצמה לקרוא אותן הדבורים מענין עבודת יוכ"פ א"כ הי' הכה"ג מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא עבודת יוכ"פ בקרבנותיו ולכן קפדי' שלא יצריך ברכה שנית דהוה כאלו מברך שני פעמים על מצוה אחת דלא כט"ז ביו"ד דהוה שני מצות דנהפוך הוא דהוה מצוה אחת קריאת עבודת היום אבל כאשר אנו קוראים ומברכים ברכת אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו מאי כולי האי כמעט בכל רגע ובכל שעה ראוי' לברך שבח והודאה על שזכינו לתורתו אשר מצוה עלינו להגות בה יומם ולילה דכתיב והגית בו יומם ולילה ולכן לא קפדינן לברך שנית ולקרוא בעל פה ועיין בט"ז יו"ד סי' רע"ט ובמג"א סי' קמ"ג וקמ"ד ובמחה"ש דכיון דעוסק בקריאת התורה ראוי' לברך אשר בחר בנו וכו' ונתן לנו את תורתו כסברת הט"ז ביו"ד א' ס"ק י"ז והבן זה ועיין מחה"ש סי' ק"מ ס"ק ד' בכל זאת הוה רק תכלית הברכה על שנתן לנו תורתו בכלל ודוק]

ובזה נראה לי אם הי' אירע בקריאת כה"ג שטעה לברך על מה שכתב למעלה או למטה מאותן פרשיות צריך לברך מחדש הגם דהמג"א בסי' ק"מ ס"ק ד' הסכים עם סברת תשובת המבי"ט בסי' רכ"ד דלא צריך לברך ועיין במחה"ש שם שביאר הגם שמג"א בסי' רי"א פסק דאם הביא לו פירות יפים מהראשונים אם לא נתכווין בפי' לפטור גם היפים אשר יביאו לו צריך לברך בכל מקום בס"ת כל הפרשיות חשובים ומהני ברכה של פרשה זו שלא צריך לקרוא היום לכן הביא ב' דיעות יעו"ש דפח"ח מכל מקום נ"ל דשאני פרשה של כה"ג שמעכב הכפרה דכתיב זה הדבר אפי' דיבור מעכב וגם קריאה זו בלבד הוה מן התורה דשאר קריאות אינן מן התורה עיין במג"א סי' קל"ה רק קריאת כה"ג ביוכ"פ להשלים עבודה א"כ הוה הפרשה הזאת בקריאתה ביוכ"פ חשובה כנגד שאר פרשיות וצריך לברך מחדש והגם דהוה הלכתא למשיחא נ"ל דנ"מ לשיטת הסוברים דקריאת פ' זכור הוה דאורייתא כנודע א"כ אם בירך על למעלה צריך לברך מחדש דקריאת פרשה הנ"ל הוה דאורייתא והשאר הוה דרבנן והגם דהפרשיות כולם חשובים יש הבדל בחיוב קריאתם בצבור דרק פרשת עמלק הוה קריאתה מ"ע דאורייתא והבן (ומרמב"ם פ"ג מיוכ"פ לק"מ).