מחנה חיים אורח חיים חלק ג נב

סימן יז

נשאלתי באחד שהודיעו לו שאביו שבק חיים לכל ישראל אבל הוא מסופק אם היאצ"ט הוא בט"ו לחודש או בט"ז לחודש שלא הי' באפשר להכיר מתוך המכתב אם כתוב בט"ו או בט"ז ובקטנותו לא דרש מן המודיעים לו איזה יום וכעת אינם המודיעים בחיים חיותם לדרוש מפיהם א"כ באיזה יום ינהג היאצ"ט בכל דיני יאצ"ט הנהוגים בישראל

תשובה לפום רהיטא עלה בדעתי שיאצ"ט של האיש הוא ביום ט"ז בחודש כיון שיש ספק מתי מת אביו אם בזמן מוקדם או בזמן מאוחר א"כ אוקמי אותו בחזקת חי ומת בזמן מאוחר בט"ז לחודש דחזקת חי הוה חזקה מעלי' כמו בגיטין דף כ"ח דנותנים לה הגט בחזקת שהוא קיים וה"ה אם יש ספק אם אדם מת בט"ו או בט"ז בחודש אמרי' מכח חזקת חי שמת במאוחר ודוק

אך הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז חידש דבר יען דסוף כל האדם למות א"כ אם נשמע על אדם שמת ולא ידענו אם הוא בתוך ל' וחייבין הקרובים באבילות ז' או כבר עבר למד יום ופטורין מאבילות שפסק מהר"ם שחייבין באבילות דמכח חזקת חי אמרי' שמת בזמן קרוב והט"ז חלק עליו בשלמא אם אנו חוקרים אם האדם מת או חי אמרי' אוקמי אותו בחזקת חי ולא מת עד עתה אבל אם ידענו שבודאי מת ולא ידענו באיזה זמן מת אמרי' בהיפוך כיון שסוף כל אדם למות אזלינן כבחזקת שעת מציאתן והביא ראי' מגמ' ומסברא יעו"ש וא"כ כיון דשני עדים הודיעו שמת רק לא נודע אי ביום ט"ו או בט"ז אין לומר שוב אוקמי על חזקת חי ומת בט"ז בחודש דכיון דכבר נפקד בפקודת כל אדם מי יודע אימתי היתה פקודתו ודוק

הן אמת שכבר רבו עליו על הט"ז הש"ך בנקודות הכסף ובשו"ת חכם צבי ובנב"י ח"ר א"ע סי' ל"א ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' פ"ז שיצאתי להציל כמה השגת מעל דברי הט"ז עכ"פ רוב המורים פסקו כמהר"ם מינץ וא"כ ה"ה כאן אוקמי' אותו על חזקת חי ובודאי מת בט"ז לחודש ויש לו היצ"ט מכח חזקת חי של אביו בוודאי ביום ט"ז ודוק

שוב ראיתי להבדיל בשלמא אם האנשים אשר הודיעו שמת אביו היו כותבים לו שמסופקים אם מת בט"ו או בט"ז לחודש הי' מקום לומר דאוקמי על חזקת חי ומת בט"ז אבל בנידן דידן שלא הי' באפשר להכיר במכתב אם הודיעו שמת ביום ט"ו או ט"ז ויש הספק רק לפני הבן אבל אצל עדים המודיעים לא הי' ספק כלל אולי אם הי' שואל מפי העדים הי' אומרים לו בפה מלא שהודיעו לו שמת בט"ו לחודש ואטו מכח שהבן לא הי' מכיר באותיות נימא שאוקמי את אביו בחזקת חי ומת בט"ז הלא בוודאי הי' יכול למות גם בט"ו וא"כ דלמא באמת כן הוא ואיך יכריע חזקת חי של אביו לברר מה שראו וידעו העדים וגם הודיעו לו היום של היצ"ט וחסרון ידיעה של הבן לא הוה ספק אשר החזקת חי יכריע בו בשלמא בנידן מהר"ם מינץ שמע רק זאת שמת ולא נודע מתי מת אבל כאן הלא העדים הודיעו הזמן שמת רק הבן לא הכיר באותיות ודוק (ועיין במ"ל ה' עדות

ועלה בדעתי שיש לחקור שהיצ"ט הוא דווקא בט"ז בחודש דהא יום יאצ"ט מטיל חיובים על האדם להתענות ולהתפלל לפני העמוד ולאמור קדיש בצבור ואם הוא יום קריאת התורה לעלות ולברך וכדומה ויש ספק על איזה יום אשר מביא לו להבן החיובים הנ"ל אמרי' אוקמי על חזקתו חזקת פטור כל השנה ומסתפק לא נכנס בחיוב בט"ו בחודש אלא מאחרים הזמן שהוא ט"ז בחודש ודוק

והתבוננתי דגם זה אינו דהא כל חיובי יאצ"ט המה מכח מצות כיבוד אב ואם דחיוב אדם לכבד אבותיו גם אחרי מותם כמבואר בגמ' וש"ע יו"ד כאשר יזכיר את שמו לטוב הוא גואלו כמו יעקב אשר פדה את אברהם וא"כ מיד ששמע שמת אביו חל עליו החיוב לכבדו באמירת קדיש ובהזכרת שמו בהרני כפרת משכבו וכדומה רק ביום שמת בו אביו מתפשטים החיובים מכח כיבוד אב ביתר שאת ויתר עוז אבל חזקת פטור לא הי' לו כל השנה דנימא אוקמי אותו על חזקת פטור דנהפוך הוא בכל השנה הי' בחזקת חיוב לכבד אביו שמת להעלות נשמתו להאיר באור החיים וממילא מחויב בט"ו בחודש בכל החיובים וכן לאחר שנה ראשונה תמיד כל ימי חיותו יש עליו החיוב לכבד אותו בקבר בהזכרת שמו ובעליות שמו לעלות לס"ת עיין במדרש שיהי' נקרא שמו ושם אביו בס"ת וא"כ אפוא לא הי' לו חזקת פטור מעולם והבן זה

ולכאורה הי' נראה שיעשה היאצ"ט בט"ו בחודש ויופטר בט"ז דכל הני חיובים של יאצ"ט הוין מצוה דרבנן וא"כ כמו שחידש הר"ן והובא במ"ל פ"א מהל' מגילה הל' י"א אם העיר ספק מוקף חומה מימי יב"נ דקורא בי"ד ופטור בט"ו יען דקריאת מגילה דרבנן יהי' מן הדין להיות פטור מלקרות בספק י"ד רק דא"כ לא יהי' קורא גם ביום ט"ו ונדע שעקר לגמרי חיובו לקרוא מגילה א"כ יקרא בי"ד וביום ט"ו אמרי' בו ספק דרבנן להקל עיין בכורות מ"ט תוד"ה כיום וז"ל במסכת שמחות פ"ד תנן הספקות אוננין ומתאבלין עליהן וי"ל דהתם בספק בן ע' לראשון או בן ז' לאחרון דגנאי הדבר שלא יתאבל לא זה ולא זה וה"ה ודאי בנו של אחד מהן ע"כ (הוספת המחבר)] ומה דמחליטין בי"ד ולא נחליט ביום ט"ו הוא דזריזין מקדימין למצות כיון דיום י"ד הוה כמו יום ט"ו ספק ומקדימין למצוה ופטור ביום ט"ו יעו"ש וה"ה כאן יעשה היאצ"ט ביום ט"ו כי לפטורי מכח ספק דרבנן אי אפשר דא"כ לא יעשה יאצ"ט כלל אבל כיון שעשה חיוב יאצ"ט בט"ו פטור בט"ז מכח ספק דרבנן להקל ודוק

אמנם יש לחקור בדבר דהמ"ל שם הקשה א"כ למה פסק הר"ן עצמו בשני כוסות בפסח דצריך הסיבה ויש ספק אי תקנו חכמים על שני כוסות ראשונות או על אחרונות וצריך הסיבה בכל ד' כוסות ולא אמרינן יעשה הסיבה בשני כוסות ראשונות וממילא יהי' ספק דרבנן להקל בכוסות אחרונות ותי' המ"ל דבמגילה נשאר עכ"פ תקנת קריאה מגילה בשאר עיירות ולא הוה הספק רק על מעט עיירות שהם ספק מוקף חומה אבל כאן דלמא תקנו בכוסות אחרונות ונמצא אי יעשה הסיבה רק בראשונות א"כ נעקר תקנת חכמים לגמרי יעו"ש

ונ"ל ליישב דברי הר"ן בפנים אחר בעזה"י דבר ישראל חל חיובו עליו בי"ד רק אם ידור במוקף חל חיובו בט"ו מכח המקום נשתנה חיובו דמקום דירתו מאחר חיובו וא"כ יש ספק אי מקומו הי' מוקף או פרזי קורא בי"ד לקיים המצוה אשר נכנס בו בודאי דלא תלה בדבר ופטור בט"ו מכח ספק דרבנן להקל דעכ"פ יש באפשרות שיהי' הוא בר חיוב בי"ד אם דר בפרזי אבל בהסיבה דכוסות שיש ספק אי תקנו הסיבה בכוסות ראשונות או בכוסות אחרונות