מחנה חיים אורח חיים חלק ג נא

ויהיה אסור לשבור האריות הגם דחיישי' מפני חשדא או מכוער הדבר עכ"פ הקדושה חלה עליו ואסור לשבר אותן אריות וגם זאת אולי אינם אריות עגולים רק חצי אריות שאז יש פנים להקל לגמרי עיין בש"ך סי' קמ"א וביותר אם כבר נקבעו ונתחברו לקדושה ח"ו שישראל יתן יד לשברם או להכות עליהם בקורנס עד שלא יהיה ניכרים שהם אריות אף גם זאת כיון דיוצאים מהם הקנים אשר בהם תחובות הנרות אשר דולקים ויטוף עליהם חלב הניטף א"כ לא הווין ככלים מכובדים אלא כבזוים ליכא חשש חשד ע"ז או כמשתחוה לו עיין היטב בש"ע במקור דין זה ופשיטא דאסור להשחית ולאבד צורתם בקורניס ואפי' אם הווין רק כמטלטלין ולא כמחובר יש איסור להשחית דבר קדושה וא"כ הדבר צריך התבוננות כדת מה לעשות באריות ואפי' לעשות ע"י גוי אסור כחכז"ל עיין רש"י בתורה שדרש ר' ישמעאל ח"ו שבני ישראל ישברון מזבח ד' רק שיגרמו ע"י מעשיהם ולא ידעתי היתר חוץ ע"י גוי קטן אשר לא מוחלף בישראל גדול עיין בסוף מסכת שבת הוא יטול אריות מן העמוד ויצרכו גניזה בתחת לארץ שלא יכשל בה איש או נפש מישראל או אפשר די לחתוך החוטם ואח"כ להיות נשאר במקומו עד שישבר ממילא ולא יתוקן עוד כן הי' נלע"ד

שוב מצאתי לאדמ"ו חת"ס חלק שישי סי' ו' שנשאל על עס של כסף שהי' צורה בולטת משה ואהרן וחקר הגם דברבים ליכא חשדא היינו מה שהוא תמיד בבהכ"נ אבל כאן הטס של כסף לרוב בבית בעלים וצריך לפחות הצורה ואעפ"כ החמיר שלא לפחות ראש חוטם ולא כל החוטם דחשש לו מחטאת נותץ אבן במזבח וביאר שאפי' בתלוש יש לאו הנ"ל ברוך ד' שהנחני בדרך אמת יעו"ש ואם זה בצורת אדם ק"ו בצורת האריות שקל מאוד לכן צריך להיות מתון בדבר לסלק ע"י גוי קטן ולגנוז כנלע"ד בעזה"י. סימן מז

ראיתי פה עיר מונקאטש מנהג בשבת שיש לקרות התוכחה לא נקרא איש בשמו רק החזן קורא את התוכחה בלי שיברך לפניו ולאחריו וכך נוהגין פה בכל בתי כנסיות

ולדעתי הי' הדבר לפלא דברבה פ' ראה פ"ד וז"ל הלכה אדם מישראל מהו שיהי' מותר לו לקרוא התוכחות בקריות הרבה כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אמר רחב"ג לפי שכתב מוסר ד' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה את התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן ד"א למה אין מפסיקין בקללות א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי עמו אנכי בצרה אין שורות הדין שיהי' בני מתקללין ואני מתברך כיצד אם נקראו את התוכחות בקריות הרבה אין קרוי וקרוי שאין יברך ב' פעמים לפניה ואחריה אלא אחד קורא את כולן עכ"ל וקשה הלא יכול להפסיק ולקרוא הרבה אנשים רק לא יברכו לפניו ולאחריו כל משך שקורין התוכחה אלא פשיטא דאין קורין בתורה אפי' התוכחה בלי ברכה לפניו ולאחריו דזה ביזוי התורה שלא לברך על קריאת התוכחה כי כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ר"ל ומהכ"ת לקרות כמה עמודים בס"ת בלי ברכה לפניו ולאחריו וכן ראיתי במדינה עליונה שהחזן קורא מי שירצה ובא איש עני אשר מקבל שכר מן גבאי צדקה ומברך לפניו וגם לאחריו כראוי ודוק

אך יש להשיב בודאי אם החזן קורא לאיש בשמו לעלות לתורה אז בודאי צריך לברך אפי' בקריאת הקללות כי כשם שמברכים על הטובה אם קורין לו בקריאות הברכות כך מברכין על הקללות אם קוראים לו בשמו לעלות לס"ת אבל אם נהגו שלא לקרוא לשום איש פרטי רק החזן קורא את התוכחות לכל העומדים בבהכ"נ א"כ אין כאן איש אשר יברך לפניו ולאחריו ודוק

שוב ראיתי בט"ז סי' קל"ט ס"ק ג' שנתקשה על המדרש מגמ' פרק הקורא מגילה דשם משמע דזה רק תקנה שכל אחד יברך בקריאתו ועיין בבאר היטב שתי' לבני מערבא שהי' קורין התורה בג' שנים נמצא שלא הי' קורין בשבת כי אם כ"א פסוקים א"כ באו השני ברכות לפניו ולאחריו על הקללה א"כ נכון גם למנהגינו שקורין כל הס"ת בכל שנה ושנה עד גמירא סדרה בכל שבוע שיקרא מהקורא התוכחות בלי ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ודוק

ונהפוך הוא שטוב בעיני מנהג זה דבקריאת מי שירצה הוא כמעט בזיון התורה אם נקרא מי שירצה לעלות לתורה למה לא ילך איש מכובד בשמעו שרשות ביד כל אדם לעלות ולקרוא בתורה ואם בעבור שיודע שיקרא לפניו מוסר ותוכחה הלא כתיב מוסר ד' בני אל תמאס א"כ נראה ח"ו כאלו ממאס את דבר ד' וממתין עד שיעלה עובר אורח בבגדים קרועים שעולה בעבור איזה פרוטות אשר הובטח לו מגבאי צדקה אבל מה שהחזן אין קורא לשום אדם הוא יען כי חפץ להשמיע לאזן כל העומדים בבהכ"נ מוסר ד' ולא כאלו קורא מוסר ד' לאדם פרטי בלבד ודוק

ואם אמנם חלילה לי להרהר אחר מנהג אשר ראיתי גם אצל מורי כי נהרא נהרא פשטי שני מנהגים בודאי יסודותם בהררי קודש רק פעם אחד הייתי בכפר בשבת שהי' קוראין התוכחות וכאשר בא למי שירצה לא הי' האורח בבהכ"נ והוצרך הצבור להמתין עד שהובא העני האורח מבית משקאות אז בודאי אם אירע כזה טוב לעשות שהחזן יקרא כל הפרשה הזאת בלי ברכה כאשר עושים פה כי אין בזיון גדול מזה לשלוח אחרי איש שפל ולהובילו מבית משקאות שיעלה לס"ת ויברך כנלענ"ד

ואגב גררא אזכיר דכירנא כאשר עבר בפ"ב הגאון ר' חיים דייטשמאן ז"ל והי' אצל אדמ"ו בעל חת"ס ז"ל ובא אדמ"ו ז"ל גם אליו במלון אשר עיכב שם וסיפר הגאון ר' חיים ז"ל לאדמ"ו ז"ל שהבאראן אייבישיטץ אשר נעשה בעל תשובה גמור עשה כזאת שהאורח לא בא בבהכ"נ למי שירצה והי' הס"ת מונח על הבימה ולא חפץ אחד מאנשי בהכ"נ לעלות רק הבאראן הנ"ל עלה ואמר בקול רם חטאתי כי הנחתי הס"ת מונח כי למי ראוי שיקרא לפניו התוכחה אם לא לפני שחטאתי הרבה נגד ד' ובירך בקול גדול על הס"ת והתפלא אדמ"ו ז"ל על כמה סיפורים אשר סיפר מבעל תשובה הנ"ל אשר הי' זרע קודש מחצבתו כנודע וזכות אבותיו המסייעין אותו לשוב לד' בכל לבבו.