מחנה חיים אורח חיים חלק ג מט

להניח פאה בסוף שדהו מפני החשד וכן בפרק המקבל אין ממשכנין אלמנה מפני החשד הרי חשדא דאורייתא וצדקו דברי רבינו אליקים עכ"ד לדעתי שם המה דברי ר"ש דדרש טעמא דקרא ולדידיה חשדא דאורייתא אבל לרבנן דפליגו דלא דרשו טעמא דקרא א"כ אין הכי נמי דחשדא לאו דאורייתא וגמרא בשבת אמרו רק מנ"ל דר"ש חושש לחשדא מדאורייתא הגם דעל איסור דאורייתא יש בודאי חזקת כשרות ממילא לדידן יש עכ"פ לחוש לחשדא במצוה דרבנן כנר חנוכה דעל איסור דרבנן אי מצוה דרבנן לאו כ"ע מוזהר זהיר ועיין ברה"מ פ"ד מהל' ריבית בודאי חיישינן לחשדא אבל לעולם חשדא מדרבנן וקצרתי וצריך עיון דכאן ר"ש חושש על מראית עין ובחולין פ"ב משנה י' תנן ור"ש מכשיר ועיין בפי' הרע"ב שם דלא חייש למראית עין ויש לי בזה הערה

ובהגהת משניות שלי במסכת עירובין פ"ח משנה ט' עוקה מחזקת מאתים שחיישינן שאיכא חשדא שהרואין עוקה מליאה מים יאמרו שהוציאם מחצר לרה"ר יעו"ש וחקרתי על הגליון שם שלכאורה קשה למה צריך לעשות כפה שלא יחשדו אותו הא יש לכל איש מישראל חזקת כשרות שלא מחלל שבת בהוצאת מרה"י לרה"ר והרואה ידין לכף זכות שיש לו מדרון בחצר מחזקת סאתים ומהכ"ת לחוש לרואין שיחשדוהו לבעה"ב ומזה אמרתי דמדאורייתא אין לחוש לחשד דסמכי' על העוברים שם המה מרוב כשרים בישראל שדנים כל איש ואשה מישראל לכף זכות רק רבנן חששו שוש מיעוט בכלל ישראל שהם יחשדו שהדר שם הוא מהמיעוט מחללי שבת א"כ חששו רבנן שמיעוט יחשדו שגם הבעה"ב הדר שם הוא ממיעוט ולא הונח דעתי מהכ"ת לחוש על המיעוט אשר לא דנים לכל אדם לכף זכות הגם שיש מיעוט שמחללין שבת המה צריכין לדון לכף זכות לבעה"ב הדר מסתמא הוא מרוב כשירים שבישראל וצע"ג ועלה בדעתי בשלמא אם אנו דנין על אדם ידוע וניכר אמרינן שהוא בחזקת כשרות אבל במי שלא נודע וניכר יחשדהו עיין תוס' שבועות דף מזיו דחיישינן שמא נגנבו ספריו דהלא יש בעולם מיעוט גנבי ישראל אך גם זה אינו דמצאנו חשדא בכה"ג אם נכנס לתרום מן הלשכה וכן בנר חנוכה וכן ביו"ד בסי' פ"ז בב"ח שאכל בשר בחלב וכן מצינו בזבחים שיחשדנו ששבר את הפסח ועיין במ"ל פי"ט מהל' פסולי מוקדשין על כן נראה ני דחכז"ל חששו דלאו כ"ע דינא גמירא שמצוה לדון לחבירו לכף זכות שלא עבר עבירה ולהחליט שעשה בזמן היתר ובאופן היתר אבל בודאי ידון רבים לכף זכות שלא ימרדו מעל להרים יד נגד חק הדת ומשפט התורה ודוק (ועיין פ"ג דשביעית משנה ד' היתה כל שדהו באות ד' יעו"ש משמע שדה של יחיד ולא של רבים הארכתי שם)

וגם יש לי צריך עיון הש"ך ביו"ד סי' קמ"ב כתב דרבים הוה שנים כמו בברכות ופלא בעיני א"כ איך מצינו בפ"ה דעדיות דעקביא חשד לשמעי' ואבטליון שני גדולי עולם שעשו שלא כהלכה בהשקאת מים מאררים דוגמא השקוה ועיין שם בתויו"ט בשם הראב"ד איך יעשה כזאת שמעי' ואבטליון

וכן חקרתי בהגהת משניות שלי יומא פ"א משנה ה' הוא והן פורשין ובוכין דחושד בכשירים לוקה בגופן ממשה דנלקה ידו בצרעת על שאמר והן לא יאמינו לי והקשתי דלמא משה שחשד רבים דאמר וכן לא יאמינו לי והלא ברבים אין חשדא עפ"י דין ומשה חשדן על כן נלקה אבל הב"ד שחושדין רק כה"ג שהוא יחיד דלמא חשדא דאורייתא שמותר לחשוד יחיד וא"כ למה בוכים וצע"ג

אמנם לפי דברי אדמ"ו חת"ס ז"ל או"ח סימן ס' דאפילו רבים אם לא נשתתפו יחד כגון ביה כנישתא רק כל אחד בונה ביתו ע"י נכרי בשבת דומה לגדי מקולס שכל אחד עושה לעצמו ונקרא יחיד ושייך בו חשד א"כ מה שחשד אותם משה שלא יאמינו לו היינו כל יחיד ויחיד לא יאמין בלבו לדבריו ודומה לחשד יחיד אשר הוא כשר מן הסתם עיין בתויו"ט שם בשם רמב"ם ונלקה לכן הי' גם הב"ד בוכין ודוק

והבאתי עוד ראיה במקום אחר מתמיד פ"ה משנה ו' וראש המעמד הי' מעמיד את הטמאים בשער המזרח ועיין פסחים דף פ"ב שרש"י פי' טמאים של בית אב ומפני חשד שלא יאמרו הרואים שמניחים העבודה והולך למלאכתו ולפי' הרמב"ם שם שפי' יחשדם שאין נכנסים בפנים שאינו נכבד בעיניהם מקום המקדש ועיין בתיו"ט וקשה מהכ"ת לחשוד אנשי מעמד וכהנים שלא יחפצו בעבודתם או שמזלזלין בכבוד בהמ"ק הא מוחזקים בחזקת כשרות ולמה יחשדו רבים דתנן את הטמאים דהמה לכל הפחות שני אנשים וכפי מ"ש הש"ך הוה שנים רבים ורבים ליכא חשדא וצע"ג ולדברי אדמ"ו חת"ס ז"ל ניחא דרבים הוא אשר עוסקים בשותפות יחד אבל כל יחיד ויחיד הוה בפני עצמו לא נחשב לרבים שלא יחשדם הרואה דוגמת חקירת מג"א סי' תמ"ו דעשה דרבים שדוחה הל"ת אפי' שלא בעידנא היינו שאחד מוציא רבים ולא שריפת חמץ ולולב שכל אחד עושה את שלו יעו"ש ה"ה רבים אשר יצרפו במעשה אחת ליכא חשדא אבל אם כל אחד עומד בעצמו איכא חשדא ודוק

ודאגה בלב איש ישיחנה לאחרים כי טרחתי הרבה למצוא בחדושי אשר חקרתי פ"א ולא מצאתי להיות בידי להעתיק אבל השורש זכרתי ואזכיר אותו שבארתי שם מה שמצינו בכמה מקומות משום חשדא ומשום מראית עין המה שני ענינים נפרדים (א) מה שמפורסם לכל בני ישראל שהוא אסור לזרע יעקב לעשות לדורות עולם אין בו חשש שהרואה ילמוד לעשות כמוהו כי הלא חלילה אם הכל סר בכל זאת הירא את דבר ד' לא יהיה אחרי רבים לרעות רק יבוא לחשוד את האיש אשר אצלו נראה הכיעור שהוא איש רע סר מדרך ד' דאין זה נקרא שאסור מפני חשדא למשל באנדרטי בבה"כ או בצור נבנה והנחת פאה דהוא מפורש בתורה ונודע לכל איש ואיש מישראל שאסור לעבוד ע"ז או שיש מצוה להניח פאה וכן הדלקת נר חנוכה הוא מפורסם מדרבנן בכל תפוצות ישראל אז בודאי מי ילמוד מן הפושעים העוברים א"כ הוה כל החשש שהרואה יחשוד לאדם פרטו שהוא סר מדרכי ד' זה נקרא חשד על כן ליחיד יחשוד אבל לרבים לא יחשוד שהכל סר יחדיו נאלחו ח"ו (ב) יש דברים שהם איסורי תורה או איסורי דרבנן אבל אין מפורש בתורה אלא נתפזר בישראל מלפנים שלא לעשות שנתגדל בו ע"י מצות חינוך מבית אבות א"כ אם יבוא ויראה שעושים כזאת בישראל ויאמר הכי איש כזה או אנשים האלה אינם יהודים כמוני אי הכי לאלה אין חזקת כשרות או הכי אלה לא נתגדלו