מחנה חיים אורח חיים חלק ג מז

דברכת התורה לפניה דאורייתא עיין בבאר היטב סימן מ"ב שהביא פלוגתתם ועיין בספר המצות לרמב"ם ורמב"ן בהשגות שם ועיין ירושלמי ברכות פרק כיצד מברכין אבל עכ"פ אפי' בלא ברכה קיים גוף המצוה רק מצוה מן המובחר לא עביד ובפרט אם כיון לצאת ידי חיובו עיין נזיר דף כ"ג באכילה גסה ודוק

סוף דבר דנראה לי דלכתחילה לא יקרא אלם בתוך ז' קרואים ואפי' אם יקרא אותו בתוך ז' יעשה הוספה אחת כגון בשבת אבל ביו"ט וימים נוראים דאין להוסיף אז בודאי לא נקרא אלם בתוך החיובים דהוא אינו בר חיוב בתורה הגם דלא מותרים לו הל"ת היינו הוא חיוב הב"ד דמצווין להפרישו כמו קטן אבל הוא אינו בר חיוב כלל אבל קראו והש"ץ קרא לפניו יוצאים הקהל ידי חיובם דהעומד אצל הס"ת אינו מעכב דהעיקר הקריאה לפני הקהל והברכה אינו מעכב מלצאת החיוב ומה טוב שיברך אחר בעבורו שלא עלה היום לס"ת הזאת שקורא בו אבל בדיעבד מהני כנלע"ד לפום הנראה מדעת הפוסקים אבל חלילה עלי אל יסמוך הלא יש שם י"נ הגאון הצדיק ר' הילל נ"י האב"ד הוא עומד לשרת בקודש ולהורות ונא באתי אלא לגלות גם דעתי אם הוא יורה כן הד"ש. סימן יד

שאלה בעיר אשר מקדם לא הי' רשאין בני ישראל לדור שם וכאשר נותן חפשי התאספו שמה מבני ישראל וקבעו דירתם ומסחרם שם והצליחו עד שהתנדבו לבנות בהכ"נ והעמידו הבימה למעלה סמוך לארון הקודש וכאשר שמעו אחרי איזה שנים מפורש יוצא מפי רבנים גדולים וגאונים שזה הוא רוח האנשים החדשים אשר מבקשים לעקור הלכות קבועות משולחן ערוך כי על פי דת ודין צריך הבימה להיות באמצע בהכ"נ התאספו היראים ושלימים לשנות את הכל להעמיד הבימה באמצע בהכ"נ ובתוך הבאים הי' אחד אשר אמר לא אדע אם באפשרות לעשות כזאת כי הלא המקום אשר העומד שם הבימה זכה בזכות זה שיקרא שם התורה ברבים ואם יעמוד עכשיו הבימה באמצע בהכ"נ ובין הבימה לארון הקודש יהי' שורה ספסלים לישב שם הבעלי בתים הוה הורדה למקום ההוא עכ"ה

תשובה הדבר צריך התבוננות רב כי לא דבר רק הוא אשר דבר האיש כי יש פנים לדבר אבל לא נראה לי הדבר להלכה וד' יאר עיני שלא אכשול בדבר הלכה ח"ו אני תפלה גל עיני ד' ונפלאות אביטה מתורתך

הנה בירושלמי שבת פי"ב בעובדא דר"ה ודבר פזי אשר מהם זכו אילין קדמאי לשאול בשלומא דנשייא כתב וז"ל אישתלאת לר' אימי אמר לון ר"א והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזה קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום עכ"ל א"כ הכי נמי אם המקום הזה זכה להיות עמד עליו הבימה אשר קורין עליו כל הקרבנות והוא במקום מזבח הפנימי א"כ יש לו משפט שיהי' נשאר המקום בזכותו לעולם ואסור לשנות ולעשות שם ספסלים לבעלי בתים כי לית דין אתר הדיוט רק הוא מקום גבוה ודוק

אמנם יש לחלק דשאני התם דכל קרש וקרש הוה חפץ מוגבל בעצמו א"כ אם זכה בקדושת צפון צריך להעמידו בצפון או אם זכה בקדושת דרום ינתן בדרום דאם יחלף הקרש נעקר ממעלה ראשונה שהי' קרוב לשולחן או למנורה וכדומה וכן בירושלמי דמשפחה שזכה להיות בראש לקבלת פני נשיא נשאר בזכותו דמשפחה מוגבל ומופרד ממשפחה אחרת אבל בעובדא דידן סדנא דארעא חד הוא כל הקרקע אשר מסובב מחומות להיות בהכ"נ בית המקדש מעט הוא דבר אחד דיבוק כוחני יש שרגבי אדמה אחד הוא ומה לי אם הבימה עומד איזה אמות למעלה או למטה עכ"פ כל אותו חלק קרקע בית המקדש מעט אחד הוא א"כ אין קפידה כלל שהקפידה התורה והקמות את המשכן כמשפטו ודוק

ומצאתי ראי' לסברה הנ"ל במג"א סי' מ"ב ס"ק י"ג שחקר אם נפסק רצועה בשל יד סמוך לקשר ורוצה לעשות הקשר מחלק הארוך והכריכות מחלק הקטן אשר הי' בו הקשר דהוה הורדה מקדושה וכתב שאין להביא ראי' מסי' ל"ג אם נפסקה רצועה של ראש דיתפרס ויהפוך הרצועה בתוך מעברתא א"כ במקום שהי' בו הקשר תחילה תלוי עתה למטה ואעפ"כ שרי ותי' המג"א וז"ל מ"מ י"ל דלא דמי דהתם עכ"פ באותה חתיכה הרצועה יש בו קשר ומה לי שהי' במקום זה או במקום זה משא"כ כאן דבאותה חתיכה שהי' בו קשר עכשיו לא יהי' בו קשר עכ"ל הרי מבואר סברה הנ"ל דבחפץ אחד לא שייך הורדה מקדושה אם קובע ממקום למקום אבל אם נפרד אז הוה הורדה בקדושה ה"ה אני אומר להפך קרש מצפון לדרום או מדרום לצפון יש גם לעצים משפט אבל בסדנא דארעא דהוא גוש אחד מטבע הבריאה אין לחלק קרקע משפט כנגד חלק קרקע אחר אשר הכל קרקע בבה"כ בית מקדש מעט ודוק

עוד נראה לי ראי' ברורה בעזה"י דבקרקע אין הבדל אם חפץ הקדושה מונח במקומו הקדום או למעלה או למטה דסדנא דארעא חד הוא דרמב"ם כתב בהל' בית הבחירה פי"ב הל' א' וז"ל המזבח במקומו מכווין ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנאמר זה מזבח לעולה לישראל עכ"ל והוא מגמ' זבחים דף ס"ב יעו"ש וקשה למה לי קרא זה מזבח לעולה לישראל הא כבר כתיב והקמות את המשכן כמשפטו א"כ מקום אשר זכה פ"א להיות מזבח עומד עליו כבר זכה בזכות המזבח ואין רשאי לשנות אלא פשיטא דבקרקע אין קפידה דהא הכל חד הוא בקרשים שכל אחד מופרד מחבירו אז יש לקרש משפט כנגד חבירו אבל בקרקע בית המקדש מה לי שעומד במקומו הראשון או למטה או למעלה ממקום זה לכן איצטרך קרא דהקב"ה מקפיד שיעמוד המזבח על מקומו ממש שהי' עומד מתחילתו שהוא המקום שנברא ממנו האדם ושם בנה מזבח כמבואר בגמ' ורמב"ם שם הל' ב' והוצרך לנביא להעיד על מקומו ממש או כפי הסימנים המבואר בגמ' בריח איברים ודוק

וראה זה מצאתי לאדמ"ו חת"ס א"ח סי' כ"ח בנידן שלפניו שהי' עדה אחת אשר נפשם איותה להעמיד הבימה אצל הארון הקודש בעת שהרחיבו הבהכ"נ וכתב אדמ"ו ז"ל ועוד נ"ל אפי' להכ"מ באותן קהילות היינו לבנות בהכ"נ חדשה במקום שלא הי' בהכ"נ מעולם אבל אחר שבנו בהכ"נ הישנה אין לשנות דהרי איתא בפסיקתא והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה להנתן בצפון לא ישתנה לתנו לדרום ומכאן פסק מהרי"ל ללמוד מזה לנסרים שעושים מהם סוכות מצוה עכ"ל ולפמ"ש בקרקע עולם אשר סדנא דארעא חד הוא יהי' מותר לשנות דלא דמי לנסרים שכל נסר מופרד מחבירו רק באמת כל האחרונים הסכימו שדווקא הבימה באמצע