מחנה חיים אורח חיים חלק ג מו

סימן יג רב שלומים ורב ברכות להרבני המורג חרוץ המופלג כמהו' ר' צבי זאב איטינגע בק"ק קאלמייא גאליציען

שאלה כפי מנהגינו לעלות הבעל ברית בש"ק להס"ת ואם אלם עביד ברית מילה אם עולין אותו ג"כ שיעשה אחר עבורו הברכה והוא דעושה הברכה הוא כבר היה עולה בפרשה הקודמת ואם עולין אותו ויעשה אחר שכבר היה עולה בפ' הקודמת הברכה ילמדנו רבינו אם יוצאים בו השבעה קרואים ויורנו תשובה מבוררת עכ"ל

תשובה הדבר צריך התבוננות ואבאר כאשר יתן ד' בלבי כן אשמור לדבר בעזה"י הנה לכאורה אם הברכה מעכב לו יהי' שלא בירך כלל רק החזן קרא לפניו הפרשה אם יוצאים בו ידי חיוב ז' קרואים מדברי הט"ז סי' תרפ"ה ס"ק ב' משמע דלא יצא שחקר אם קטן שאינו יודע למי מברכים עלה לקריאת פ' זכור אם יוצאים בו או לא כתב וז"ל ולעניות דעתי נראה דבקטן שאין יודע למי מברכים אין יוצאים הברכה על ידו ואין יוצאים ידי קריאה בלא ברכה על כן אין להקרות למפטיר קטן שאינו יודע למי מברכים עכ"ל הרי מפורש יוצא דאין יוצאים ידי קריאת התורה בלי ברכה א"כ בשלמא אם בירך איש שלא עלה היום לתורה א"כ קרא החזן לפניו ג"כ והוה הוא מן הקרואים אבל כיון שבירך איש אשר כבר עלה היום לתורה ואי אפשר לחשוב אותו פעמים לז' קרואים והאלם לא בירך וקריאה בלא ברכה לא מהני א"כ הי' חסר אחד מן הקרואים ודוק

ואחר העיון נ"ל דשאני אם הקטן עולה בס"ת לפ' זכור או ד' פרשיות דהוא ענין בפ"ע דקורא מחדש הקריאה בס"ת שני או אם אין שם כ"א ס"ת אחד עכ"פ צריך לגלול בספר עד שמגיע לשם והוה כאלו לקח ס"ת שני כמובן א"כ צריך בודאי ברכה לפניו וקטן שאינו יודע למי מברך הוה כקריאה בלי ברכה ואינו יוצא עיין מג"א סי' קל"ט ס"ק ה' בשם באר שבע דברכה לפניה הוה דאורייתא והגם שמג"א חולק דהוה מדרבנן אבל עכ"פ לא יוצא ידי חיוב קריאה בלי ברכה כלל לפניה אבל בז' קרואים בכל שבת דהוה בזמן המשנה דהפותח והחותם בסוף מברכים הראשון מברך ברכה לפניה והחותם מברך ברכה לאחריה והגם שאח"כ בזמן הגמ' התקינו משום נכנסים ויוצאים שכל אחד מן הקרואים יברך לפניו ולאחריו וממילא כל אחד מתכווין רק לפטור עצמו אפי' בנשתתק הראשון צריך השני לברך לפניו עיין מג"א סי' ק"מ ס"ק ב' יעו"ש ובזה מיושב קו' המחה"ש עיין שם ודוק אבל עכ"פ לו יהי' שקרא השליח צבור בתורת שליחות עיין ט"ז סי' הנ"ל ס"ק ב' או אחד קרא בעצמו ושכח מלברך נחשב למנין הקרואים כיון שכבר נתברך פ"א על קריאת הסדרה היום בס"ת זה ואטו בכל מצות אם עשה המצוה בלא ברכה לא יוצא הלא הברכות אין מעכבות עיין סוכה דף מ"ב אי מצות אין צריכות כוונה מדאגבה נפק והלא שם בודאי לא בירך וה"ה במה שתיקן משה לקרוא בכל שבת ז' קרואים עיין מג"א סי' קל"ה ס"ק א' ובמחה"ש שם מכל מקום היינו ז' אנשים יקרא זה אחר זה בתורה כל אחד ג' פסוקים אפי' בלא ברכה או אם ברכה לפניה דאורייתא הי' אחד מברך לפניו ודי כי ברכה אחרונה בודאי לאו דאורייתא והגם שחכמים תקנו גם ברכה לאחריו עכ"פ מנין ז' קרואים יצאו הצבור דאל"כ מאי מהני אם אחר מברך תחת האלם הכי בתורת שליחות הא כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוה וכי תימא אם המברך לא עלה היום א"כ הוא עולה התורה ולא האלם א"כ לאיזה תכלית עולה האלם אלא ע"כ קריאת השליח צבור הוא להשמיע לכל העומדים בבהכ"נ וחלקו חכז"ל לכל הפסק מן ז' הפסקות יהי' ברכה לפניה וברכה לאחריה ואפי' אם אחד עולה ז' פעמים זה אחר זה שאין בבהכ"נ מי שיודע לקרוא אלא הוא מבואר בש"ע או"ח סימן קמ"ג סעיף ה' שהאחד יעשה ז' הפסקות ובכל הפסקה יברך לפניה ולאחריה יעו"ש והטעם דהעיקר לקרוא ז' פעמים לפני הצבור ועיין ברא"ש פרק כסוי הדם מי שחטף ועלה לקרוא תחת חבירו אין צריך לשלם י' זהובים יען דהקריאה הוא להוציא הצבור מה לי הוא עלה או חבירו יעו"ש וש"ך ח"מ סי' שפ"ב שחולק על מהרש"ל דאפי' קנה העליה במעות אין צריך לשלם לו ודלא כמהרש"ל יעו"ש רק אם יש ז' אנשים לעלות לא יעלה אחד ב' פעמים חוץ בבית הכנסת אחרת יוכל לעלות שנית אבל בוודאי אפי' אם אחד עלה שני פעמים עכ"פ נתקיים ז' קרואים ומה"ט גופא יוכל האלם לעלות הגם אפי' הוא אינו מדבר ואינו שומע ופטור מן כל המצות שבתורה ובפרט מה שנוגע בקריאה בפה או בשמיעה דעכ"פ עשה החזן ז' הפסקות וכל מי שבירך הברכה מהני אפי' הוא כבר עלה היום לס"ת הלא בשופר ומגילה יוכל לברך אפי' מי שכבר יוצא לעצמו עיין מג"א הל' ר"ה סי' תקפ"ו רק אם אפשר יברך השומע אבל אם אי אפשר יוכל אחר לברך בעדו אפי' כבר יצא דהוא מברך לכבוד הקריאה לצורך הצבור הגם שכבר עלה היום לס"ת זה ולכן הגם שלכתחילה בודאי יברך איש בעד האלם מי שלא ברך היום אבל אם אירע שברך מי שעלה היום לספר תורה יצא הצבור חיוב מנין הקרואים ודוק

וידע הגם דיש להשיב על ראי' משופר ומגילה דשאני בבר חיוב דיש ערבות אבל על אלם ליכא ערבות וא"כ איך יברך אחר בעבורו אך הא גופה ראיה דמברך על שהקב"ה נתן התורה לכלל ישראל ומכווין להוציא הצבור ועיין בט"ז יו"ד סוף סי' א' בברכות אירוסין שמברך הרב או ברכת שחיטה יעו"ש ובפרט בברכות התורה שנתקן על ס"ת לברך הוא מפני כבוד התורה והצבור ומצאתי בפרמ"ג או"ח במשבצות זהב סי' ק"מ ס"ק ב' שכתב וז"ל ולפי"ז אדם חשוב גדול הדור אם אלם אפשר אחר מברך והוא עולה לתורה וש"ץ קורא וצ"ע עכ"ל הרי אפי' לכבוד גדול הדור מסופק אם יוכל לעלות ואחר יברך בעדו והש"ץ קרא לפניו אבל לקרוא לכתחילה לאדם פשוט אלם בתוך ז' קרואים לאו שפיר עבדו וראיתי עוד שם בס"ק א' שהעיר דברכות אינו מעכב המצוה אפי' אם נאמר אפי' במילתא דאמרו רבנן לא תעבוד אי עביד לא מהני בברכות הכלל אתנו דאין מעכב יעו"ש ודבריו נפלאים מאי לא תעביד איכא הכא הכי הקריאה הוא איסור הגם שלא קיים מ"ע דרבנן לברך אבל עכ"פ לא שייך לא תעבוד מי שלא קיים ההידור מצוה לברך ואפי' אי אמרי' דגם בעשה דאורייתא שייך אי עביד לא מהני היינו באיסור עשה או שחסר מעשה קיום העשה אבל אם חיסר לברך אי זה לא מהני הא אמרי' בסוכה מ"ב מדאגבה נפק דקיים עכ"פ החיוב דאורייתא במעשה בלא ברכה דאטו יען שלא בירך לא עשה המעשה ואפי' לשיטת חבל נביאים ראשונים דסברו