מחנה חיים אורח חיים חלק ג ד

שער המחנה

ילקוט בראשית סי' כ"ז וז"ל מה הי' לבושו של אדם הראשון עור צפורן וענן כבוד מכסה עליו וכיון שאכל הפרי נפשט העור צפורן ונסתלקה ענן כבוד מעליו וראה עצמו ערום עכ"ל

דברי חכז"ל כדרבונות אשר הגידו בזה כי צפורני ידים ורגלים המה יצמיחו ממותרות הגוף מרוב ליחות שבו כאשר רמז בעל עקידה בחידת חכז"ל "צפרנים שורפם חסיד" מי שמתחסד עם קונו מאבד מותרי תענוגים וחי בדביקות הנפש במזון ההכרחי הוא איש חסיד גמור אם ישרוף ויכלה כל התענוגי בשר ומותרי מעדנים דפח"ח, וקודם שיחטא אדם יוכל להתענג בתענוגים ולהתעדן במעדנים לאכול שמנים ולשתות ממתקים ותחשב עוד למצוה גדולה שמחשבתו הוא להיות לו כח לעבוד ה' "בכל דרכיך דעהו'' כחז"ל אך אחרי שחטא האדם צריך פרישות והבדלות לגדור גדר בעדו שלא יפול ברשת התאוה ויבולע מפי החמדה לחיות חיי צער בדאבון נפש "יודע צדיק נפש בהמתו ועוכר שארו אכזרי" הצדיק יוכל לאהוב נפש בהמתו זה גופו אבל מי שעוכר שהי' בעכרו של שאר בשרו הוא צריך להיות אכזרי כמו צדיק אוכל לשובע נפשו" שאין לו לפחוד ובטן רשעים תחסר" כי למלאות סיפוקו יחטא עוד ובכל זאת נחשכו כוכבי נשפו שמרחוק ד' נראה אליו ולא יחול טובו עליו פן יבעט וזה הוא חידות חכז"ל שקודם שחטא הי' לבושו של אדם הראשון עור צפורן שישב בגן עדן והתעדן בכל מותרות הגוף ובתענוגי בני אדם ואף גם זאת שכן עליו ענן ד' שהכל הי' נחשב מצוה עבודת הקודש אשר ד' יבוא בו ואחרי החטא נפשוט ממנו העור צפורן שלא יוכל עוד להתענוג במותרות הגוף וחי בפרישות ובכל זאת לא כסה שמים הודו ואז ראה את עצמו ערום בשני עולמות מבלי עוה"ז ומבלי עוה"ב והבן זה

תנחומא פ' נח פ' אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח וז"ל יש דורשין לגנאי אלו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום עכ"ל

דבר גדול דברו בזה עין בעין נראה כי בדור אשר המון בית ישראל ינזרו אחור עשר מדרגות אחרונית שהתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם ונתרוקנו מבורו של אברהם אבינו אז יחידי סגולה אשר אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם לשמור שורשי תורה ועקרי מצות יצא שמם בעולם לצדיקים גדולים ואנשי קודש ועל זה אמר הנביא "והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" תיבת שארית ותיבת נותר מורים שרוב חסר ורק מיעוט נשאר (עיין רשב"א אלו טרפות אם נשתייר כסלע) אם רק נשאר בציון בזעיר שם וזעיר שם הוא מצוין במעשה מצות והנותר בירושלים שריח יראת שמים לא פג וטעמו בהתנהגות יהודי לא גמר יצא לו שם בעולם שקדוש יאמר לו אבל בדור דור מלפנים בישראל לא הי' נאמר לו קדוש צדיק רק אם לא נהנה מן עוה"ז אפי' כבאצבע קטנה כמו שסיפרו חכז"ל מרבינו הקדוש וגם כן כמה קדושים אשר הי' פרושים ונזירים גדורים ומסויגים מכל תאות הגוף ותשוקת בשר כחכז"ל קדש עצמך במותר לך" רק בדור פרוץ גם מי שהולך אחרי כל חמדות עוה"ז אם דבק בהדת נקרא קדוש הגם שבטנו דבוק בארץ ומקונן הנביא שיבא העת מי שנשאר בציון שיש לו עוד חלק בציון כמו שארית ישראל לא יעשה עולה והנותר עוד בירושלים כמו והנותרת מן המנחה קדוש יאמר לו והבן והפסוק מספר שנח היה צדיק תמים יען שהתהלך את אלקים שהי' בעל אמונה ולא השחית דרכו הגם שלא שמר דרך ד' לעשות צדקה ומשפט כמו שנאמר באברהם "למען יצוה את ביתו ואת בניו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט" רק בדורותיו של נח שהי' כולם מורדים ופושעים הי' נחשב לצדיק על זה שהולך את ד' וזה בדורו הי' צדיק אבל בדור של אברהם לא הי' נחשב לצדיק מי שלא שמר דרך ד' הגם שלא השחית דרכו עלי ארץ והבן

ילקוט פ' לך לך סי' ט"ו וז"ל הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה יתרו אמר למשה לך לשלום הלך והצליח עכ"ל

הכוונה כי אז אשר יגיע עת אדם אשר יאסף אל עמיו אזי ימצא אדם מרגוע לנפשו ולא יתאוה עוד מכל תשוקות וחמדות בני אדם "במתים חפשי" כיון שמת נעשה אדם חפשי שאין עליו עוד שלשלת התאוה וכבלי התשוקה כמאמר איוב ק' ג' "כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי" שם ישקיט האיש מריב וינוח מקול נוגש של המיצר וגם הצדיקים אשר לא התאוו תאוה והי' מובדלים מתשוקות בשריות גם להם לא מנוחה בעוה"ז כי עבדי ד' המה מבוקר לערב יחתו מעול מלכות שמים ולבם יהגה אימה שקצרו בפדות נפשם מרדת שחת רק בעת אשר הצדיק יאסף אל עמיו כתיב בו "יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו" (ישעי' נ"ז) שבא לצדיק שלום בקרבו והרשעים אשר לא הי' עליהם עול מלכות שמים והלכו אחרי שרירות לבם בכל זאת לא הי' להם שלום בעוה"ז שהמה מלאים חרטה כל היום וירגז לבם ממקומם שלא השיגו כפי מבוקשם כחכז"ל אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע וכן רודפי כבוד כבודם לא נשבעו כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וע"ז אמר איוב (שם ק' ג') "שם רשעים חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח" כי בחייהם מלאים רוגז "אין שלום אמר ד' לרשעים" אבל הסוף פועל לכל בני אדם שלימות ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" שאז בא השלום ולכן מי שאומר לחבירו שילך בשלום שיקח עמו השלום נרמז בו שפתאום יבוא אידו ויהי' בידו השלימות שלא יחמוד ולא יתאוה עוד ומפיו של דוד היה כשגגה יוצא לפני השליט שאמר לך בשלום והלך אבשלום ונתלה והבן ואם אומר אדם לחבירו לך לשלום הוא מברכו שלא יהי' בידו השקט ושלום רק כל היום יתאוה להשיג למלאות חסרונו ובכל מקום אשר יבוא ימצא הכל לשלום שהכל מצפים עליו שאין בהם תאוה ותשוקה אחרת מאשר אתו שאין בהם ריב ומחלוקת רק הכל באחדות ושלימות כגוף אחד ממילא הוא יגדל ומצליח ולכן יתרו אמר לך לשלום נתקיים דבורו כנבואה קטנה שהאמין העם במשה וזקנים השתחו לרגליו והצליח והבן לכן הוסיפו במדרש שם הנפטר ממת יאמר לו לך בשלום ושמברכו שיהי' לו מנוחה בקבר שלא יושלך מקברו ושאול לא ירגז מתחת כנגדו כמו שאמר ישעיה על נבוכדנצר יעו"ש אבל הנפטר מחי יאמר לך לשלום לברכו שלא יהי' לו שלימות רק בכל אשר יפנה יצליח ויעלה מעלה מעלה והבן.