מחנה חיים אורח חיים חלק ג לח

ודוק ועיין בחגיגה דף ו' חיגר שנתפשט ועיין בסמיכה בשתי ידיו במנחות ע"ג

ואביא עוד ראיה מדכתיב ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכון הרי שנקרא ידיהם הגם שלא ימושון ונקרא רגליהם הגם שלא יהלכו כיון שנשלם עכ"פ צורת איברי יד נקרא יד (ועיין בעקידה שער נ"ג בהבנת הפי' כמוהם יהי' עושיהם) הגם דתקשה כיון שאין לו כח משמוש כלל והתורה אמרה ידכה יד כהה משמע דיש לו הרגשה עכ"פ רק חלוש מיד ימין לק"מ דתורה מציינת היד אשר טבע להיות כהה אבל אם נוסף עוד כיהה ביותר עכ"פ יד כהה הוא ועיין בש"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ב' ודוק כי קצרתי

וראיתי שהדר"כ נ"י העיר מן סנהדרין דף מ"ה דממעטים מיד העדים אם נקטעה יד עדים אח"כ והקשה מעלתו נ"י למה לא דרש חידוש יותר אם אירע רק חולה שלאג ר"ל פטור ע"כ כיון דמחובר לגוף יונק ממנו נקרא יד עדים על כן נקט דווקא נקטעה עכ"ד הדבר יפלא א"כ בבן סורר דכתוב ותפשו בו אביו ואמו ואעפ"כ ממעטים רק גידם וקשה למה לא אמרו אפי' בחולה שלאג ר"ל דהא כתיב ותפשו בו ואולי גרע שלאג שלא נשאר כלל בחיותו ובגידם נשאר עכ"פ החצי חיות בכחו אבל בשלאג ר"ל אין נשאר חיות והא ראיה דענין כח לידה אין סומא מוליד סומא ואין חיגר מוליד חיגר עיין בחולין בזה (ועיין בתויו"ט פי"ד דנגעים משנה ע') אבל בשלאג ר"ל אין בהם כח הולדה זה האות כי אותו חלק הגוף הוא מת א"כ גרע חולי שלאג מגידם אבל בכל זה נ"ל יען דיוכל להרפא בלי בריאה חדשה נקראת יד כהה וראוי' להניח עליה תפילין כנלענ"ד בעזה"י להסכים עם פר"מ נ"י אפי' לברך על של יד וכעת מצאתי בשו"ת חכמת שלמה סי' א' שחקר בענין כזה אם יוכל לעשות שליח על הקשירה ולברך והסכים לברך ושמחתי בו הגם שיש לי הרהורי דברים לא אוכל כעת להאריך לדעתי הוא בר קשירה שיוכל להדק ע"י רצועה בשיניו דלא כתיב וקשרתם בידך ודוק

ואעתיק לו מ"ש בגליון סוף פאה על משניות בחבורי שם בעזה"י תוספות יו"ט בד"ה ולא פסח פירוש בשתי רגליו וכתבתי וז"ל עיין בתו' רע"ק שמביא שבת"כ מבואר פסח הוא אפי' ברגל אחד ונ"ל יען דמתני' הפסיק בין חגר ופסח בסומא ולא תני שניהם יחדיו חגר או פסח לאשמעי' דאם הי' תניא שניהם יחד הי' במשמע חגר הוה ברגל אחד ופסח דווקא בשני רגלים ובאמת אפי' ברגל אחד נקרא פסח לכן הפסיק ותני באמצע סומא דהוא דווקא בשתי עינים כמו שאמרו סומא חשוב כמת והוא דווקא בשתי עונים דבעין אחד בוודאי לא חשוב כמת ונדע דכאן הוה פסח בשתי רגלים ואשמעינן אפי' אם הוה חגר ברגל אחד ועושה עצמו לפסח בשתי רגלים הוא בכלל הקללה ר"ל וכן אם יש לו עין אחד ועושה עצמו סומא בשתי עינים הוה בכלל הקללה שאינו מת מן הזקנה ח"ו וזה שרמז מי שאינו חגר ועושה עצמו חגר או שאינו סומא בשתי עינים ועושה עצמו כסומא ובאמת לא חסר לו אלא עין אחת או שאינו פסח שהוא חגר ברגל אחד והוא עושה עצמו פסח בשתי רגלים נענש שרק ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו ודוק. סימן ז שפעת חיים ברכה והצלחה לראש האיש העוסק במלאכת הקודש כהן שדעתו יפה להשכיל בחכמת הפוסקים ואחרונים האומר בתורה כמהו"ר דוד הכהן נ"י סופר סת"ם

אודות סופר אשר נגלה מדברותיו שלא בקי בדיני חק תוכות ויש חשש שכמעט לא ימלט בכתיבת ס"ת שלא יבוא תחת יד סופר אותיות נוגעות ונשתנות אשר בלי ידיעת דיני ח"ת יכשל בם וא"כ סופר הנ"ל שהוא לא למד ויהי' ראוי' לפסול הספרים אשר כתב ומבקש לדעת דעתו בזה בעזה"י

תשובה אומר בקצירת אומר אשר נתן לי אלקים בזה דבר חדש בעזה"י כל איסור ח"ת נבנה על תיבות וכתבתם ולא חקיקה כנודע אבל יש ב' אופנים איסור ח"ת (א) למשל שכתב אות ה' שהוא מן דלת ויוד ואח"כ רואה שהי' צריך לכתוב אות דלת נמצא אם מוחק רק היוד אז פסול הדלת מטעם ח"ת דבמחיקת היוד נעשה ממילא דלת ומ"מ אין צריך לגרוד הכל רק לבטל צורת דלת או אם טעה והחליף אות באות או כתב אות ונפל בתוכו עפה אח"כ עד שנדמה תחת ב' נראה פ' וכדומה, (ב) שמתחלת הויות האות נפגם ונשתנה שחיבר היודין של א' בויו או שנגע גג ריש עם ב' או שנשתנה צורת האות בתחילת הויתו עד שמעולם לא עשה אות הגון רק כדיוטא דיו כי האות שלא נעשה כצורתו הוה רק שפיכות דיו ויש נ"מ לדינא אם צריך למחוק כל האות המקולקל לגמרי או רק לגרוד שלא ישאר צורת אות כמבואר בפוסקים ואקצר כי ראיתי שמעלתו נ"י מומחה בו ולמה אאריך שלא לצורך

ואחר הסתכלות נתבונן באותן פסולים ח"ת בפנים הראשון גם קודם התיקון חל על האות שם כתב דאטו לא עשה דלת יפה או ריש יפה או כל אות שנתחלף לו עשה עכ"פ אות ואטו לא יחייב בשבת על כתב כזה אם רצה לכתוב דן וטעה וכתב ה' ומחק היו"ד והוסף נון דעכ"פ הוה כתב שכתב דלת וגם נון רק לענין סת"ם צריך להיות וכתב ולא ע"י מחיקה אבל לענין שבת חייב גם בחקיקה עיין ר"ן פרק הבונה דדי במלאכת מחשבת אבל עכ"פ גם קודם התיקון הוה עכ"פ כתב מעלי' ה' רק אם עושה במחיקת יוד דלת הוה ח"ת והתורה ביקשה שיכתב מחדש דלת ולא ע"י מחיקה

אמנם אם כתב א' והיודין מדובקים בגוף הויו א"כ לא הוה אות אלא דיו שנשפך ועשה צורת סימן אבל כתב לא הוה אפי' בשבת אין מחויב אם לא עשה צורת אותיות הגם שיש סימן בצורת דיו אבל עכ"פ אם התרה בו משום מלאכת כתיבה אינו חיוב דהלא לא כתב דאין זה צורת אותיות (ויש לי בזה אריכות דברים אפי' אם שבועה בכתב הוה שבועה ה"מ אם כתב באותיות דהוה כתיבה אבל באותיות דלא נחשבו לכתיבה לכ"ע לא הוה שבועה ואין כאן מקומו להאריך)

ואם כן אנו חוששים בסופר שלא בקי בדינו ח"ת שמא מתחלה אירע לו פסול והוא תיקן האות ולא ידע דיני ח"ת ולא תיקן כדת וכדין תורה יש לחוש על ב' מיני פסול פן בא לפניו פסול אשר עשה אות חשוב רק לא היה מקום האות שם במקומו והסופר גרד ותיקן