מחנה חיים אורח חיים חלק ג לז

שתוס' בסנהדרין סובר דאין הולכין אחר רוב אם בודאי נתיר האיסור ולדעתי דמג"א סובר דזה דווקא דסנהדרין הווין שב ואל תעשה דמאי חזית אבל כל איש אשר ירויח באזלית בתר רוב הנאתו בכל אופן אזלי' בתר רוב וגם הפרמ"ג בפירש אמר לחד תי' וא"כ יחקור מעלתו נ"י גם ראיתי מה שחקר בזרק אבן לגיו אחר שפירש מהרוב ועיין בש"ע או"ח סי' שכ"ט ובש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ל"ז ופלתי ס"ק ט"ז ובמחצית השקל שם ולד"ב

ומאוד שמח לבי אחר שגמרתי המכתב זכיתי לראות לאדמ"ו הגאון בספר שערי תורה חלק ג' בכלל ב' פרט ח' שהקשה אי לא אמרי' נהפך היתר להיות איסור אך מותר לאכול זה אחר זה או אפי' לשני בני אדם כאשר לקח חתיכה ראשונה הוא מותרת מכח מרובה קפריש אבל א"כ השנים נשארין איקבע איסורא שאסור לכ"ע מדאורייתא טוב הי' מזה לאכול שלשתם יחד שיש בכל משהו ומשהו היורד לבית הבליעה ביטול ברוב כמ"ש רש"י בזבחים דף ע"ח בפיגול ונותר וטמא ודפח"ח והוא כמו שהשבתי על מעלתו נ"י וקו' אדמ"ו ז"ל קו' גדולה

ובחפזי עלה בדעתי לתרץ דיוכל לבוא שני בני אדם ובפעם אחד יוקח כל חתיכות וכל אחד יסמוך שהוא לוקח מהרוב ואח"כ מותר ליקח השלישי דתלינן דאיסורא שנלקח כבר הי' ברובא עיין ט"ז יו"ד סי' ק"א ודוק אך מה דעתו הקטנה נגד דעת האדם גדול בענקים שר התורה כאדמ"ו ז"ל

וראיתי שם באות ז' שחקר ג"כ שמתוס' סנהדרין דף ע"ט נראה שבכל איסורין בחד בתרי בטל אין לאדם אחד רשות לאכלן זה אחר זה כמו דסנהדרין לא יוכל להרוג אחד בשקר אפילו זה אחר זה דאכילת אדם אחד הוה כב"ד אחד רק באיסורין אפשר לומר דהאיסור בטל בהיתר ובן אדם לא בטל וכי תימא נהרוג הנפרש דכל דפריש מרובא פריש ושנים אחרונים לא נהרוג א"כ לא נעשה בודאי שקר בשלומא אי קבוע שאינו ניכר הוה קבוע אז נכון תי' התוס' אי אתה רשאי למשכם זה רק לעשות מקבוע ע"י דנכבשינהו דניידו אבל אי לא הוה קבוע כלל אז שפיר קשה לפרוש ונהרוג עד שתים אחרונים והוא קו' גדולה

והרהרתי לתרץ במה שהערותי למעלה דשאני אם עשה בודאי מעשה עבירות מיתה רק אנו חוקרים דלמא טרפה הרג ואמרי' אזלינן בתר רוב א"כ מעשיהו מעשה רשע וחייב על המעשה שלו מיתה אבל כאן שיש אחד שאינו חייב מיתה שלא נגמר דינו וגם מעיקרא היה לכל גבר ישראל חזקת פטור שאינו עומד למות שיהי' חיוב על הב"ד להרגו משום ובערת רע ועכשיו יש ג"כ בהרוב מיעוט שפטור ודלמא הוא פריש מהרוב ונשאר הגברא על חזקת קמייתא א"כ יש צירף מיעוט לחזקה ואי אפשר להמית אותו דמתחלה צריך בירור עפ"י גמר דין דאיש הזה נקרא על מעשיו רע ואח"כ בא על הב"ד חיוב ובערת רע מקרבך ועיין בספר המצות לרמב"ם בשרשים ודוק

ועתה עשיתי בעזה"י לגלות דעתי על גוף הענין אם שייך ביטול ברוב להכשיר הפרשיות הנמצאות ובעבור כבוד התורה גליתי דעתו אשר חזות קשות ראיתי באשר חקר מעלתו נ"י בהערות כי אין בהמ"ד בלא חידוש דברי הדש"ת וחותם באהבה רבה. סימן ו רב שלומים לאדם השלם החשוב הצדיק לוחם מלחמת ד' מנעוריו הרהמ"נ הרב ר' גאטליב פישער נ"י ראש ודיינא במקהלות שומר הדת בק"ק ווייסעבבורג יע"א

אחד"ש שני מכתבים קבלתי היום צדיק וישר במכתב הראשון ויקבל שכר על הפרישה ואודות מכתב השני באתי בקצירת אומר בעזה"י

שאלה עובדא אירע כאן עירינו שאיש א' הוחלה במכה שהוכה פתאום בחלי מכה שקורין שלאג ר"ל אשר פגע בו בכל צדו השמאלית ויד ורגל השמאלי המה מוכים עד שאין ביכלתו לישא אותם ממקומו וכשירצה לרדת ממטתו אנשים אחרים נושאים אותו בידם ואין בידו שום חיות והוא כאבן דומם כאבר מת ועלה בלבו הספק איך הדין לענין הנחת תפילין של יד אם מחויב הוא שיקשרו אחרים תפילין על זרועו השמאל ויברך ברכת להניח או יקשרו אחרים על ידו הנכאה הנ"ל ולא יברך ברכת להניח קודם הקשירה ויברך קודם שיניחו על ראשו תפילין של ראש שתים כי בהנחת תפילין של ראש בודאי מחויב אף במקום שפטור מתפילין של יד כאשר מבואר בתשו' שאגת ארי' בה' תפילין עכ"ד

תשובה ראיתי שהדר"כ נ"י העלה שיוקשר לו תפילין של יד ויברך הגם שאין לו כח משמוש ביד הנ"ל בכל זה כיון דכל תמונת יד עליה נחשב ליד כהה להניח תפילין עליה דע"כ יש בו מקצת חיות מדלא נסרח הבשר של יד ש"מ דיש בה חיות כדמות שאמרו חכז"ל חולין דף צ"ג גבי ביעי שחילתא מדלא קמסרחן חיותא אית בהו וכמבואר ברמב"ם בפרק ה' מהלכות מאכלות אסורות הל' ז' עכ"ד

מה נעמו מדברותיו ולדעתי הדבר פשוט כיון דהיד שהוא הגידין והעורקים שלימים אז נקל בעיני ד' לרפאותה כי אין זה יש מאין א"כ נקראת יד כהה אבל בנחתך ידו א"כ הוה בריאה יש מאין אשר לא יעשה ד' עיין רמב"ן פ' בראשית א"כ הלך שם יד ממנו אבל בשלאג ר"ל כי היד שלימה וחסר כח המשמוש נקראת יד כי תוכל להרפא ואביא ראי' בעזה"י מן הפ' מלכים א' ק' י"ג דכתיב "ויהי כשמוע המלך את דבר איש אלקים אשר קרא על המזבח לבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמור תפשוהו ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבו אליו וגו' ויען המלך ויאמר אל איש האלקים חל נא פני ד' אלקיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי ויחל איש האלקים את פני ד' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה ועיין במדרש ילקוט שם הרי מבואר הגם שהיתה יבשה ידו עד שלא יכול להשיבם אעפ"כ שם יד נשאר דהא המלך אמר ותשב ידי אלי וכן כתוב ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה א"כ עין בעין נראה דשם יד נשאר עליה יען דתוכל להתרפא אבל אם נחתך ידו אז לא יעשה ד' בריאה חדשה דהא חסר גם הגוף היינו האיברים ולא הרוח אשר בקרבו וצריך לברוא אברים חדשים ונקרא חסר יד