מחנה חיים אורח חיים חלק ג לו

ורשב"א בסי' ק"י אם לא נודע מספק איסור כלל אם נטל בודאי או פירש בפנינו אי אמרי' בו כל דפריש מרובה פריש ולחדש ולומר בתרתי לטבותא לא נודע ואפי' אם הי' נודע לא הי' ניכר האיסור גם הר"י מודה לא נראה כן במקור פלוגתם ובפלתי סי' הנ"ל ס"ק י"ב חקר דבכל מקום דשייך ביטול חד בתרי נהפוך איסור להיות היתר ממילא אין כאן קבוע אבל אדם באדם דלא שייך ביטול אז אפילו אינו ניכר הוה קבוע דכל טעם דצריך להיות ניכר הוא כדי שלא יהי' מקום על ביטול יעו"ש וא"כ ממנ"פ אי נתבטלו הפרשיות ברוב א"כ לא צריך לכל דפריש ואי לא נתבטלו א"כ אסורים משום דנטל מן הקביעות ודוק

עוד ראיתי שהאריך על מה שהקשה מה נ"מ לר"י מין במינו לא בטל הא עכ"פ כל חד וחד שרי מכח כל דפריש מרובה פריש שדוחק לומר דנ"מ רק לאכול בבת אחת ויצא לחדש דאין לומר כלל כל דפריש דא"כ גם הנשאר יהי' מותר חוץ אם נאמר על הנשאר קבוע אעפ"י שאינו ניכר והאריך בחריצות מאד לא אדע מחשבות מעלתו נ"י דנפל איסור בתוך תרי הראשון מותר לאכול דכל דפריש מרובה פריש והשנים הנשארים אסורים מיד דהוה רק תרי ולא שייך לומר עוד מרובה פריש נהפוך אם הראשון פרש מהרוב נשאר איקבע איסור ויהי' חייב אשם תלוי ועיין בט"ז יו"ד סוף סי' ק"א והבן ועוד אם יפול שם עוד שני חתיכות איסור או מין במינו לא בטל ויפרוש אחד מהם אמרו כל הפריש מרובה פריש והוה נבילה ודאי או חלב ודאי ואם מתרין להאוכל ילקה ואם חתיכה ראשונה נתבטלה הוה רוב היתר וכל דפריש מרובה פריש ומותרת אפי' באכילה לכתחילה אם סברת כל דפריש מרובה פריש הוה ודאי ודוק וגם אם היה כזית בשר ששוה פרוטה של הקדש שנפל בתוך תרי חתיכות של היתר ואכלן זה אחר זה אפי' בג' ימים אם נתבטל אין כאן מעילה ואם לא נתבטל יש כאן מעילה כמו בכיס אם הוציא כולם עיין מעילה ודוק וכן אוכל להוציא כמה וכמה נ"מ ונפלאת דעתו בעיני

ולא אכחד שגוף הדבר לא נכון בעיני הלא עכ"פ בשעה שפרש לפניו אחד אמרי' הוא מרוב ומה לנו לחקור אם בסוף נדע שנאכל איסור בוודאי ולא דמי למ"ש תוס' בנסקלין ובנשרפים בסנהדרין דשאני התם כיון דנדע דאחד פטור א"כ גם הנפרש בראשון אי אפשר לו להרגו דהוא יצעק על נפשו שלא להמיתו והגם שלא צעק הב"ד צועקים והכל בכלל נקי וצדיק אל תהרוג ועיין בפנ"י בקו"א כתובות בטעם שציותה התורה התראה דכל הטעם דלא שייך שם בסנהדרין לחקור על ביטול ברוב רק על כל דפריש מרובה פריש עיין פלתי שדקדק כך דאדם באדם לא שייך ביטול יעו"ש הטעם דאיך שייך ביטול אם יש אדם שמכיר בו והלא האדם יודע ומכיר בעצמו אם כן אינו בתערובות כלל דהוה כאילו ניכר האיסור דלא שייך לחקור עליו ביטול והבן ה"ה אם נחפוץ לילך בתר רוב דפריש מרובה קפריש ולדון אותו מכח רוב כמו שדנין ברוב דאינו טריפה והשיב תוס' דשאני בזה דאיך נמית כולם אם ידענו שאחד נמית בשקר דבשלמא מי שהרג הוא עשה עכ"פ המעשה עבירה ואנו גומרים לו מיתה שנאמר שהוא חייב מיתה על מעשה דהוא לא יוכל לצעוק שהוא ודאי טריפה אבל מי שלא נגמר דינו כלל אפי' אם עשה עבירה אינו בר מיתה ואיך נהרוג איש בלי גמר דין ומי שנגמר דינו למיתה קלה אי אתה רשאי למושכו להחמיר עליו כי בר דעת הוא אבל איסורין מה לנו אם לבסוף נדע שאכל איסור הלא כך כח התורה שנאכל כל אחד כאשר נפרוש מהרוב הלא גדולה מזה מצינו במשנה בטהרות ברה"י עמא וכאשר נוציא אותו לרה"ר טהור כאשר העיר הקצו"ח בשב שמעתתא על נידן בחצי בהמה הנמכרת וחציה נשארת בחנות כנודע וכן הוא בספק ממזר שהתורה התורה עיין באחרונים ודוק

עוד אחת אודיע למעלתו נ"י על שורש פלפולו לאמור דאי אפשר לומר כל פריש מרובא פריש דא"כ נתיר כל אחד כמ"ש תוס' בסנהדרין ומזה קשה דקבוע פועל הרוב אי אמרי' קבוע אז אזלינן בתר רוב דתלי' דאיסור הוא בנשארין אבל אם אין קבוע א"כ אי אפשר למיזל בתר רוב וא"כ דקבוע פועל הרוב לא הוה קבוע חידש ואפי' באינו ניכר אמרי' קבוע ולדעתי בוודאי תוס' בסנהדרין מודים אלו פרש אחד והב"ד המיתו אותו דלא נאמר דהב"ד רצחו איש אשר הוא בספק נקי וצדיק ועברו רציחת ספק ח"ו מלאמור כן דכיון דאזלי' אחרי הרוב בודאי מרובה פריש ורצחו רוצח אבל תוס' חדשו דהב"ד אינם עושים מעשה שיעשו מיתות החוטאים ולקיים מצות ובערת הרע מקרבך יצמיח בו שפיכת דם נקי כי מאי חזית שקיימו מצוה ובערת רע ויעברו בתוכו לשפוך דם נקי ודומה למתן ד' במתן אחת אם יתן ד' יעבור בל תוסיף בידים ולא יתן מתן אחת עובר בל תגרע בשב ואל תעשה עיין ר"ה דף כ"ח ופסחים דף מ"ז ויש לי הערה במקו"א אם יש לפני הב"ד עשרה חייבי מיתות והם הורגין רק חמש אי קיימו מצות ובערת הרע כיון שהשאירו מהם והארכתי מאוד אבל בודאי אם המיתו אחד שפריש מרוב לא עברו עבירה כלל אבל לאמור אי לא אמרי' קבוע כמחצה על מחצה א"כ נתבטל כח רוב וקבוע לא הוה חידש דמבלעדו אין כאן כח רוב זה לא נראה לי דבוודאי אפי' אם אין קבוע בעולם מי שאוכל אחד דפריש לא אכל איסור ולא מביא אשם תלוי כאלו אוכל ספק חלב דע"י כח רוב אכל היתר אבל אי אמרי' קבוע אכל ספק חלב (רק לש"מ בב"מ דף ו' דהתירה התורה ספק כזה דכל דפריש יש לחקור)

ועלה בדעתי להביא סתירה לדבריו שאפילו אם נימא כל דפריש בודאי יאכל האיסור אעפ"כ אזלי' בכל אחד בתר רוב דמבואר בש"ע או"ח סי' שד"ם מי שתועה במדבר ושכח מתי הוא שבת אם יש לו ממה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה וכתב המג"א בס"ק א' וז"ל אסור לו לעשות מלאכה ואע"ג דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע עכ"ל וקשה למה לו לחדש דזה מקרי קבוע תיפוק לי' דבודאי יאכל גם האיסור דהא יעשה מלאכה בכל יום אלא ג"כ כיון דכל יום מופסק מחבירו הוה כאכל כל חתיכה וחתיכה בתורת היתר הגם שנודע לבסוף שאחת היתה איסור ה"ה כאן הגם שבודאי עבד מלאכה ביום שבת הוא עבד בהיתר כל יום ויום מכח כח הרוב ודוק ובמקו"א הפלאתי על המג"א הלא קבוע חידש הוא כנודע מן ר"ן הובא בש"ך ק"י א"כ דלמא דוקא כי ישבו יחדיו הרוב והמיעוט אז הוה קבוע כמע"מ

וחפשתי בפרמ"ג שם וכתב וז"ל ולחד תי' תוס' בסנהדרין בנשרפין בנסקלין דהיכא דוודאי עושין שלא כדין אין הולכין בתר רובא א"ש כפשטא עכ"ל עוד שם וקבוע בו מ"ה הוא דניכר לכל העולם והוה ממש כט' חנויות ולקח ואי' וכו' עכ"ל הרי תניא דמסייע למעלתו נ"י שהבין