מחנה חיים אורח חיים חלק ג לה

דמי עולה וחטאת אין זה קדושה הבא על פי בני ישראל ואין בו מעילה דכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל עיין רמב"ן בב"ב דף ע"ט ועיין בש"מ שם שאפי' לר"י דמועל בגדולים יען דיצאו מהקדש הקדוש קדושת פה ועיין בקצו"ח סי' ר' שביאר בטוב טעם ודעת שורש דבר זה וא"כ לו יהי' שבעל פרוטת שלמים כקו' הגאון ר"י אין כאן מעילה דלא הוה קדשי בני ישראל שיהי' בו מעילה ודוק

ומעתה לו יהי' דבהיתר שנפל לשני חתיכות איסור מהני ביטול ברוב אפילו ללקות עליו או להתחייב כרת וכדומה היינו שע"י הביטול אסר הקב"ה לההיתר שיהי' איסור אבל בפרשיות תפילין לו יהיה שנחשב הביטול כאלו הקב"ה קודש פרשיות הנ"ל בקדושת תפילין עכ"פ לא קדשם בר קשירה בכתיבתו ופסולים דכתיב וקשרתם וכתבתם וכי תימא הא בר קשירה כתבם רק לא בקדושת תפילין ומהני קידש של הקב"ה לגוף הכתיבה של בר קשירה זה אינו דצריך קדושה לשם קדושת תפילין בשעת כתיבה מבר קשירה דאל"כ אטו סופר שכתב פרשיות להתלמד ואח"כ יקדשם לשם קדושת תפילין יהי' מהני זה שקר מוחלט דגם בס"ת שלא כתב האזכרות לשמן לא מהני שיקדשם אחר הכתיבה עיין גיטין דף נ"ד בסופר שאמר אזכרות שבהם לא כתבתי לשמן ודו"ק

ויש לחקור עוד טעם לפסול דכלל גדול דכח ביטול פועל רק מכאן להבא משעה שנתבטל המיעוט בתוך הרוב כמו בסנהדרין דהביטול פועל משעת גמר דין אבל מעולם לא שמענו דיהי' מועיל ביטול על למפרע כמובן בשכל ואם כן לו יהי' דהפרשיות שנכתבים להתלמד נתקדשו בקדושת תפילין משעת ביטול ואילך וכאלו נכתבו עכשיו נקל הוא להיות שיצרפו עם פרשיות שנכתב קודם ויהי' כאלו נכתבו שלא כסדרן עיין בש"ע א"ח סי' ל"ב דפרשיות נכתבים דווקא כסדרן ועיין בפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב קצרתי להערה בעלמא להרחיב גבולי תורה סוף דבר לדעתי פרשיות שעודם לא נמכרו פסולים דאין ביטול מועיל לעשות מפרשיות פסולות פרשיות כשירות כנלע"ד בעזה"י

ומוצא שפתי אשמור לפלפל בדברי מעלתו נ"י אשר חקר שלא יהיה מהני הביטול מכח דבר חשוב לא בעיל דאזלינן בתר מה דיהי' אחר התערובות כמו בחהר"ל שחדשו תוס' בחולין ובסוף חזר בו וכתב דבטילן דשאני התם דחתיכה הוה בעצמה ראוים להתכבד רק האיסור מעכב וע"י הביטול ילך האיסור ותהיה ראוי לכבד הגם דהוה מכח דאמרינן כל חדא מרוב היתר היא עכ"פ ראוים ליתנו לגוי אבל כאן מה שפרשיות יהיה נחשבות לדבר חשוב הוא מכח שראוים למצוה ומה שראוים למצוה הוא מכח דנאמר שפרשו מרוב כשירות א"כ איך לא תהי' בטילה מכח דבר חשוב זה תמצית פלפולו דהכל תלוי בכח כל דפריש פלפולא חריפתא מאוד

לדעתי הדבר צריך התבוננות רב לו יהיה שהיתר פועל שהפרשה פסולה תתהפך לכשירה אעפ"כ לא הוה דבר חשוב שלא יתבטל דלא מצאתי דבר חשוב דלא בטל אלא בדבר אכילה או מטבע שחשוב ולא בטל או צפורתא חשובה ולא בטלה עיין סוף תמורה ותוס' מעילה דף כ"א וכדומה דמאכל אם הוא גדול ונאה ראוי' לכבד לכל אדם וכן מטבע חשוב לכל אדם וכן ציפורתא חשוב לכל אדם דהוה הנאת הגוף או הרווחה לגוף אבל פרשת תפילין שאינם שווין דבר רק לזכרים מבני ישראל הוה חפץ לקיים בו מצוה בכל יום אבל לנשים אין תפילין שווין כלום דאינם מצווין במ"ע של זמן גרמא וכן לגוי אינה שוה כלום וגם לבני ישראל הזכרים אין לו מהם הנאת הגוף רק קיום מצוה אשר מצוה לאו להנות ניתנו רק עול על צוארו א"כ לא מקרי דבר חשוב ולא בטל דחשיבת תפילין אין בו בעצם רק קדושת חפץ להקשירם בזרוע ובראשו ויקיים בחפץ הזה מ"ע ואין חשיבות קדושת חפץ או חשיבות כלי לקיים בו מ"ע משוה החפץ לדבר חשוב שאינו בטל ויש לי הערות רבות בזה ואביא דוגמא בחתיכה ראויה לכבד שכתב הר"ן שצריך להיות ראוים לכבד לכל אדם עיין בנב"י יו"ד ח"ר סי' ט"ז ועיין בלח"מ פ"ג מהל' בכורות הל' י"ג ועיין לאדמ"ו חת"ס יו"ד סי' רע"ז במה שחקר על ספר יד אלי' ועיין מה שחקרתי בספרי סי' נ"ג עליו ובחקירה הנ"ל שהערותי עכשיו יש לעיין בו ועיין היטב במ"ל פי"א מהל' משכב ומושב הל' י"ד ואני חלוש וטרוד מאוד ואין ידי משגת כעת לברר הדבר

ואוסף נופך דלא הוה דבר חשוב דלא יתבטל אלא א"כ החשיבות ניכר מעצמו מן החפץ שיתבטל כמו חתיכה ראוי' להתכבד או מטבע או ציפורתא וכדומה דהחפץ מעיד שהוא חשוב וניכר חשיבתו אבל מה שהוא חשוב ע"י שאדם פועל במחשבתו עליו להיות קדוש כקדושת אזכרה או קדושת פרשיות הוא חשוב ע"י שנודע שנתקדש אבל אין ניכר בו בעצמו שהוא חשוב בכמות או באיכות אין זה מקרי דבר חשוב שלא יתבטל ואטו שור שהוקדש הוא דבר חשוב מחמת קדושתו למזבח הוא חשוב מכח שניכר בעצמו חשיבתו ויש לי בזה הערה גדולה בדברי בעה"מ ורמב"ן במלחמות פ"ד דע"ז ומה אעשה אם הזמן בוגד בי כעת ודי להערה למבין

וראיתי שמעלתו נ"י חקר להתיר התפילין שכבר נמכר דאמרי' כל דפריש מרובה פריש דרוב פרשיות הי' נכתבים לשם תפילין רק שנתערב בהם גם פרשיות שנכתבים להתלמד ואמרי' אותן שנמכרו המה מהרוב כשירות

לדעתי להרא"ש הובא בש"מ בסוגיא דקפץ אחד מהמנוים שביאר דזה הוה רק ספק אי פרש מהרוב א' מהמיעוט רק התורה התורה ספק כזה ולא מהני במעשר דמעשר ודאי אמר רחמנא יעו"ש ולפ"ז לא מהני כל דפריש מרובה פריש בקיום מ"ע של הנחת תפילין דהא הוא מחויב בבוקר השכם בקיום מ"ע ע"י פרשיות כשירות הנכתבים לשם תפילין ולא יצא מחזקת חיוב חוץ בודאי פרשיות כשירות דאין ספק מוציא מידי ודאי וכן בכל חפצים אשר בהם ועשה קיום מ"ע אינו נפטר בחפץ אשר הוא כשר מכח כל דפריש מרובה פריש כגון בשופר של ע"ז או אתרוג ולולב של ע"ז או שאר איסור הנאה וכדומה שנתערב ברוב כשירים ופריש חד מינייהו לא יצא בו ידי חיובו הודאי דשאני רוב כל בהמות כשירות דמהני אפי' בקיום מצות עשה דהרוב הוא רוב להעיד שבהמה זאת כשירה אבל כל דפריש הוה רק ספק ולכן מי שלא עשה עבירות מיתה ונתערב לא חקרו בתוס' סנהדרין פ' ע"ב] שיבטל ברובא ובכל זאת דברי תוס' נפלאים ודוק

גם יפלא הלא הסופר לקחם בידיו הפרשיות והניחם בבתים א"כ לקחם מן הקבוע והגם שלא ניכר האיסור הוה קבוע לכמה שיטות אפי' מה"ת ולכל הפחות מדרבנן כמבואר בסי' ק"י עיין בפר"ח בשם מהר"ש ותלי' בפלוגתא דר"י