מחנה חיים אורח חיים חלק ג לד

דטעם האיסור נתפשט בהיתר ונעשה כולו איסור אבל ביבש אף שהאיסור הוא הרוב מעולם לא שמענו שאם אכל אחד מן התערובות שיחייב שום עונש ואף שאסור מן התורה ואם כן היכא דאיכא בדמים הללו חטאת ועולה ושלמים כל שלא נהנה כי אם שיעור דמי השלמים פשיטא דאין לחייבו קרבן דאימור דמים הללו דמי שלמים הם עכ"ל והנה מ"ש המ"ל וז"ל ניהו דאיסורא איכא עכ"ל הוא כשפת יתר פשיטא דאסור דהא הוה איקבע איסורא אשר אפילו להרמב"ם דסובר ספיקא דאורייתא לקולא אעפ"כ באיקבע איסורא אסור דאל"כ אשם תלוי היכא משכחת ליה וא"כ מה גילה לן בזה שמודה שאיסורא איכא וכן כתב אח"כ וז"ל מעולם לא שמענו שאם אכל אחד מן התערובות שיתחייב עונש ואף שאסור מן התורה עכ"ל מאי השמיע פעם שנית שאסור מן התורה לאכול ברוב איסור הלא בשני חתיכות הוה איקבע איסורא מכ"ש ברוב איסור וצע"ג

ונראה דדבר גדול דיבר כאשר אבאר בעזה"י דחידש בזה דלו יהיה כדעת השואל דסובר דאם היתר נפל ברוב איסור אמרי' דגם היתר בטל ברוב דלא כר"ן נדרים דף נ"ט שכתב וז"ל שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר עכ"ל אלא נימא כשם שהיתר מבטל איסור ה"ה איסור מבעל היתר כאשר השוו אותם הגאון ר"י אלפנדרי בכל זאת חולק עליו מצד אחר דיש הבדל גדול בין אם נפל איסור לתוך היתר ובין אם נפל היתר לתוך איסור

ונחזי אנן כל דין ביטול ילפינן מסנהדרין דאמרה תורה אחרי רבים להטות כמבואר ברש"י חולין דף י"א ומשם נדע רק זאת דכח מיעוט המתנגד לרוב הוא נאבד כנגד הרוב דאם המיעוט אמרו זכאי והרוב אמרו חייב א"כ נשאר חייב דהמיעוט האומרים זכאי הוא התנגדות נגד הרוב ועל כן יצא האיש חייב מכח הרוב וה"ה אם איסור נפל ברוב היתר הלא הרוב מותר באכילה והמיעוט האיסור מתנגד שיהיה אסור באכילה א"כ ע"כ האיסור נעשה היתר ומותרים כולם באכילה אפי' לאדם אחד ובפעם אחד מן התורה גם זה מותר דשם איסור הלך מהחתיכה וממילא הוא דבר מאכל היתר אבל אם היתר נפל ברוב איסור למשל חתיכות שומן בשני חתיכות חלב א"כ אנו דנין המועט שבו הוא מותר באכילה והרוב אסור באכילה א"כ המיעוט מתנגד להרוב ובטל המיעוט ונאסר המיעוט לאכול כמו שהרוב אסור לאכול א"כ שוב אין התנגדות דהכל אסור לאכול דעל הכל רובץ שם איסור אכילה אשר אסור לכל בני ישראל

וכל זה הוא שמקבל שם היתר שם איסור אבל אטו אותו שנעשה איסור אסור לאכול דווקא משום דיש על העובר האוכל איסור כרת או מלקות או בשוגג חטאות דזה בא על מי שעבר ואכל אבל לתכלית הנרצה אם המיעוט נשאר בהיתרו די לנו לומר שגם הוא נעשה איסור מה לי משם כרת או משם לאו או איסור עשה עכ"פ אסור לאכול וכיון שאסור לאכול אם כן אין כאן התנגדות בין המיעוט ובין הרוב ומהכ"ת עוד לומר שקיבל ההיתר שנאסר שם חלב או שם נבילה וכדומה הלא מה שנעשה היתר איסור הוא מכח דתורה אמרה אחרי רבים להטות היינו לעשות מעשה שנחליט לעשות כרוב ואם כן די כמו שהרוב אסור באכילה כך המיעוט אסור באכילה אבל לא מכח שם חלב או נבילה אלא מכח ציוות אחרי רבים ואם עבר ואכל הגם שעשה עבירה שאכל דבר איסור הנאסר ע"י ציוות אחרי רבים להטות אבל חלב ונבילה לא הוה דנאמר דהעובר חייב כרת או מלקות דאותו חתיכה נאסר רק באיסור חדש דאחרי רבים להטות אם הרוב אסור באכילה גם המיעוט נאסר באכילה דזה האיסור בא מכח התנגדות אשר יש למיעוט נגד הרוב וזה שרמז המ"ל ניהו דאסורו איכא וכן כ' ואף שאסור באכילה היינו שהמיעוט בעצמו נאסר באכילה אבל העובר ואכל אין עליו כרת ומלקות וחטאות והבן

ובזה נ"ל ליישב מה שהשיג הפרמ"ג על מהר"א כהן אפימנטל שסובר אם היתר נפל ברוב איסור אין ההיתר נעשה איסור הבאתי דבריו בספרי יו"ד ח"ב] סי' נ"ג והשיג עליו הגאון שדברי רש"י בזבחים דף ע"ח בפגול ונותר וטמא שבללן זה בזה משמע אי ידעי' לשער שיהי' שוה בשוה התערובות הי' לוקין וע"כ דהנתבטל הוה כרוב יעו"ש בפרק ד' בד"ה והנה בנועם אמרותיו ולפמ"ש שם הכל אסורי' וכל התנגדות הוא בשם אי שם פיגול או שם נותר או שם טמא וכיון דכל התנגדות רק לענין שם איסור א"כ שפיר נעשה המיעוט כרוב קצרתי רק להרחיב ליישב דברי הגאון ובזה מיושב לי גם דברי הפלתי סי' צ"ח ס"ק י"א דחידש דאם ככר כלאי כרם נפל לשני ככרים חמץ נעשה מכלאי כרם חמץ יעו"ש

ולפ"ז אני אומר אפי' אם נאמר כדעת המ"ל דעכ"פ ע"י רוב נעשה איסור ה"ה כאן נאמר שע"י ביטול בא על פרשיות שנכתבו להתלמד שם קדושה להיות אסורים לאבד אותם או לשמש המטה בלי כסוי או להיות חפץ להשבע בו דעכ"פ מכח הרוב בא עליהם שם קדושה אבל תפילין אשר צריכים להיות כתובים דווקא לשם קדושת תפילין לא נעשה לצאת בהם ידי מ"ע של הנחת תפילין ודוק

ואוסף עוד דאפי' לדעת שו"ת רשב"א שהביא הפ"מ שסובר ההיתר נעשה איסור לחייב כרת אפי' אם אכל חתיכת היתר כמבואר בהקדמה לסי' צ"ח פ' א' חקירה וכן היה דעת ר"י אלפנדרי כנראה במ"ל וכן דעת רש"י לפי מה שהעיר הפרמ"ג שהבאתי אם כן היה כאן מקום לומר כשם ששומן נעשה חלב לחייב עליו כרת ה"ה נעשה פרשה להתלמד פרשת תפילין דהמיעוט נעשה כרוב ממש בכל זאת נ"ל דכאן הכל מודים דהפרשיות פסולים כאשר אבאר בעזה"י

ואקדים מה שבארתי במקו"א ליישב קו' הגאון ר"י אלפנדרי שהקשה שמיעוט שלמים יהיו בטלים בדמי חטאות ועולה ואם כן יהיה בו מעילה ואמרתי לתרץ בעזה"י והוא בשלומא אם יהיה מותר מן התורה לבטל יבש ביבש איסור בתוך רוב היתר א"כ היה אפשר לחשוב ע"י שאדם מבטל דמי שלמים בדמי חטאת ועולה ונעשה הדמים משלמים דמי חטאות ועולה זה הוה קדשי בני ישראל כי פעולת האיש פעל עליו שיבוא עליו קדושה שיש בו מעילה אבל כיון שיבש ביבש אסור מן התורה לבטלו דבשלומא בלח בלח נאבד ונתבטל האיסור מן העולם פליגי ראשונים אי מבטלים איסור לכתחילה אסור מדאורייתא או לא אבל יבש ביבש אפי' אם אינו ניכר אחרי הביטול ברוב אסור דהא לפני עצמו עומד א"כ לכ"ע אסור לבטלו כן מצאתי ברא"ה וכן מבואר היטב בנב"י מהד"ת יו"ד סי' מ"ה על קו' הגאון ר' וואלף באסקאוויטץ ז"ל למה אמרה התורה למכור נבילה לנכרי או ליתנה לגר יבטלה ברוב יעו"ש וא"כ לא משכחת רק שנתבטל מאליו מעות שלמים בדמי חטאת ועולה א"כ לו יהיה שנשתנה קדושת דמי שלמים לקדושת