מחנה חיים אורח חיים חלק ג לג

תפילין הוא ספק עצום אם אינם כשירים דהוא לא מת ולא נעשה חפשי ממצות וכאשר בא יבוא על הארץ הוא בר חיוב בקשירה ותלי' בחקירה גדולה מהגאון הנורא ר' וואלף באסקוויטץ ז"ל בספרו סדר משנה פ"ט מהל' יסה"ת אשר פלפל על תרה"ד אשר מתיר לאשת אלי' הנביא לעלמא ויש לי הערות גדולות בענין הנ"ל ואכ"מ

היוצא מזה דאין בר ישראל יוצא מצות הנחת תפילין חוץ אם הפרשיות נכתבות מיד איש שהוא מחויב בקשירת תפילין אבל אם נכתבים מיד אשר אין עליו מצות קשירת תפילין אין יוצא בהם בר ישראל למצות עשה של הנחת תפילין אפי' אם יכתבם מלאך או שרף או אפי' גבוה מעל גבוה דמי שאינו מחויב בקשירה לא יוכל לכתוב פרשיות לקיים בהם מצות תפילין

ועתה אחקור בעזה"י על פרשיות הנכתבות להתלמד שנתערבו ברוב כשירות אי אמרי' בזה ביטול ברוב על שני פנים (א) הלא גוף התפילין המה כלי קודש בעצמם לכל הדינים המבוארים בש"ס ובש"ע מגודל קדושת תפילין אם נאמר שע"י הביטול בא על הפרשיות שכתובים להתלמד קדושת החפץ (ב) הלא גוף כלי קודש של תפילין הוא חפץ אשר בו יתקיים בר ישראל מצות עשה בכל יום אם מניח אותם על ידו וראשו אם נאמר שעל ידי הביטול אשר נתערבו פרשיות הכתובות להתלמד בתוך הכשירות מקיים בהם בר ישראל המ"ע

וטרם אבוא לתכלית הנדרש אבאר בעזה"י לדעת מה הוא ענין ביטול ברוב אי נאמר דהמיעוט קונה לעצמו שם כמו הרוב אפי' מעלות השלימות אשר יש לרוב או נאמר דהמיעוט נאבד שמו אשר הי' עליו אבל אינה קונה השם אשר יש לרוב רק נתבטל שמו אשר הי' עליו מעיקרא וצע"ג

ונלע"ד דכל כח ביטול ברוב הוא רק לפעול לבטל כח התנגדות אשר יש למיעוט כנגד הרוב למשל חתיכת נבילה נפל בשני חתיכות בשר שחוטה המה בעצמם בשר כשר רק על בשר נבילה רובץ אריה הוא שם נבילה וע"י התערובות לא יהי' באפשרות לאכול גם ההיתר ואמרה התורה ששם איסורו יפרד ממנו וממילא הוה בשר דבר היתר וכן חתיכת חלב שנתערב בשני חתיכות שומן הלא בעצם זה דבר שמן והמה דבר שמן רק אותו שמן שנאסר לאכול נקרא על שם איסור חלב וע"י התערובות לא יוכלו הבעלים לאכול גם השמן שמותר לאכול אז הולך שם האיסור של חלב ומותרים כולם באכילה וילפי' מדיינים אם הרוב אומרים חייב והמיעוט אומרים זכאי א"כ המיעוט מתנגדים להרוב דכולם הוין דיינים רק רוב שופטים לחיוב ומיעוט שופטים לזכות א"כ התנגדות המיעוט בטל לגבי הרוב דאם הרוב לא יבטל ויחרוב המיעוט א"כ המיעוט החריב הרוב וע"כ נתבטל המיעוט דיינים השופטים לפטור כנגד הרוב שופטים לחיוב ופועל הרוב לעשות אין מיש שהמיעוט אינו בעולם

אמנם אם נתערב גוי בתוך ט' בני ישראל הכי נאמר שע"ו ביטול נעשה הוא ישראל וחייב בר ישראל למסור נפשו לקדש ד' יען שהוא עדה או אם ישראל יתערב בתוך ט' כהנים יהי' כולם כהנים לעבוד עבודה ביום שבת ולהקריב קרבנות או אם עבד נתערב בתוך ט' ישראל או כהנים יהי' כולם ישראלים וכהנים או ישראל שנתערב בט' לוים יהי' מן המשרתים במקדש הגם שנתערב ביניהם כשהי' כולם קטנים כאשר נולדו ממעי אמן זה בודאי אינו דא"כ יש ביטול ברוב פועל לעשות יש מאין מישראל כהן או מישראל לוי או מגוי בר ישראל ומעבד עם הדומה לחמור לעשות גוף קדוש דהוה לעשות יש מאין זה אינו פועל כח הרוב לחדש שלימות חדש על דבר הנתבטל דגם בסנהדרין ודיינים לא אמרי' דע"י הביטול הוה כאלו האומר זכאי יהי' נחשב כאלו אומר חייב דהא אם נגלה שטעו אין השלישי משלם עיין ח"מ סי' כ"ה סעיף ג' כנלענ"ד בעזה"י וכבר הבאתי לשורש חקירה הנ"ל בספרי מ"ח ח"ב ביו"ד סי' נ"ג ראי' לזה ממשנה פ"ז דדמאי ומר"ן נדרים יעו"ש והגם על ראי' מח"מ יש להשיב דשאני התם שנגלה שהרוב טעו א"כ לא הי' להם למפרע כח על דיין הפוטר בכל זאת הדברים נראין מעצמם דאין ביטול פועל לעשות מאין יש ודוק

ובזה השגתי על דברי הפלתי סי' ק"י ס"ק כ"ב בד"ה באופן אחר שחידש אם נתערבו בעלי מומין בתמימים כיון דאם יתבטל יהיה עולין ע"ג מזבח לא בטל כמו שחדשו תו' בחתיכה הר"ל שהי' איסור הנאה הואיל דהוה ראוי להתכבד אחר הביטול לא בטיל עכשיו כן הוא בעולין דלאחר הביטול יהיה עולין וכתבתי בחדושי דשאני איסור דהוא בעצם ראוי' להתכבד רק האיסור מעכב שאסור לכבד א"כ ע"י ביטול שליכא איסור אם מכבדו ישוב להיות ראוי' להתכבד מכח עצמו אם כן לא בטל דעכ"פ ע"י הביטול יסתלק העבירה אם נהנה ממנו אבל אם בעל מום נתערב לו יהי' שאין בו עבירה להקריב ואינו עובר עבירה על הקרבה דהוה כאלו מעלה אפר ע"ג מזבח אבל אטו בשביל הביטול קנה שלימות להיות בו מצוה להקריב או אם אכלו הכהנים יהיה הבעלים מתכפרים בו הכי יפעל ביטול שלימות מעלות קרבן כשר ולא יהיה לעולם עולין בתורת עולה למצוה ע"ג מזבח אבל חתיכת בשר הראוי' להתכבד כיון דע"י ביטול נסתלק עונש איסור הנאה הוה ראויה להתכבד ודוק ולא יפלא מקו' תוס' דהקשו בזבחים למה לי קרא דמום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו תיפוק ליה דחד בתרי בטל יעו"ש וקשה דשאני התם דאיסור נסתלק וקמ"ל דירצו דמכפר אפי' לק"מ דהקו' קאי למה לו לר"א לילף דיקרבו כל הראשים כולן לא צריך למילף מקרא דבלא"ה חד בתרי בטל ודוק

ולפ"ז מהכ"ת נימא דפרשה שנכתבת להתלמד בלי קדושה לשם תפילין יקבלו ע"י ביטול שם חדש ויקנו לעצמם שלימות להיות קדושת חפץ לכל דיני קדושה של תפילין כנלע"ד בעזה"י

אך אפי' אם נאמר דע"י ביטול קונה שם חדש דאפילו אם נפל היתר באיסור נעשה ההיתר איסור ואעתיק לשון המ"ל בפ"ז מהל' מעילה שהגאון ר"י אלפנדרי רוצה להוכיח דמטבע לא בטל מדאורייתא וכתב לו המ"ל וז"ל והבאתי את השלישי' מההיא דפ"י ולד חטאת דתנן המפריש מעות לנזירתו לא נהנין ולא מועלין ופי' רש"י משום דבכל מנה ומנה מצינו למימר זה הפריש לשלמים וכו' ועל זה הקשה לאדון דניזל בתר רובא ורוב המעות יש בהן מעילה ואף דאיכא דמי שלמים כיון דהוה מיעוטא ליבטל ברובא אלא ודאי דמטבע חשוב ולא בטל עכ"ד ולא ירדתי לסוף דעתו מה ענין ביטול בכאן דביטול לא שמענו אלא לבטל האיסור להתירו לכתחילה אבל אם רוב הוא איסור נהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן זו לא שמענו ואף דאיכא מ"ד דהיתר מצטרף לאיסור לחייבו בעונשין היינו דווקא בתערובת לח בלח ומבשא"מ משום