מחנה חיים אורח חיים חלק ג לב

רק שמצוה אחרת פוטרתו אבל עכ"פ בדיעבד בודאי מהני מה שעשה האונן הציצית לגיסו בתורת שליחות אבל מה שעשה הציצית לעצמו לא מהני דבשלמא במילה הכריע אדמו"ר ז"ל כמהרש"ל יען דמילה דוחה שבת וקבורת מת מצוה אינו דוחה שבת א"כ מילה קודמת ואין אנינות מעכב לקיום מצות מילה אבל בעשיות ציצית בודאי אדמ"ו ז"ל מודה שהדין עם הרמ"א ודוק

ואחרי שנים רבות מצאתי בחכמת אדם כלל קל"ג אות ה' שכתב וז"ל אם התחיל להתפלל ונודע לו שהוא אונן נ"ל דיכול לגמור תפלתו כדאיתא בסי' ש"צ סעיף ד' כדין בכל הדברים דקיי"ל אם התחילו אין מפסיקין ועוד דכיון דעוסק במצוה דפטור מן המצוה (והא דהוצרך לתת טעם דאונן פעור מכל המצות משום כבודו של מת ולא משום דעוסק במצוה היינו דהעוסק במצוה קיי"ל דאם יכול לקיים שניהם חייב וא"כ ה"נ למה לא יברך המוציא וכיוצא בו דא"א לפטרו מטעם עוסק במצוה) עכ"ל ראה מפורש יוצא שחקר בטעם דאנינות פוטר מטעם דעוסק במצוה פטור ממצוה כדברי מהרש"ל וכדברי אדמ"ו ז"ל והבין

ואיידי לא אמנע מלהודיע שנפלא בעיני בנב"י ח"ר א"ח סי' כ"ז שרצה לחדש מכח חביבה מצוה בשעתא חייב אונן בו והגם שפטור מק"ש ותפילה דהוה זמנו קבוע ואעפ"כ אונן פטור וחידש מצוה הנוהגות בכל יום לא אמרי' בהם חביבה מצוה דאל"כ למה לא יעמדו בעלי אומנות מפני קורא ק"ש או ת"ח העובר שמהרהר בד"ת תמיד יעו"ש ולדעתי יפלא בשלמא במביאים בכורים שבאים מארץ רחוקה ובעלי אומנות לא יביאו ביום ההוא ביכורים אז מכבדים להעוסקים במצוה היום אבל אטו הבעלי אומנות לא קוראים ק"ש בכל יום ולא עוסקים בתורה בכל יום הגם שהם עוסקים מעט ות"ח עוסק הרבה בת"ת הלא אחד הממעיט ואחד המרבה אך שיכווין לבו לשמים ועיין ר"ן נדרים דף ח' הואיל אי בעי פעור נפשיה בק"ש ערבית ושחרית ונהפוך מצינו שיש למצוה הנוהגות בכל יום מעלות תדיר כמבואר בזבחים דתדיר קודם למצוי ודוק

ועוד דשם דווקא אם רבים עוסקים בהבאת בכורים עומדים ולא בעבור היחיד וכן כתב המהרי"ט בחדושיו בשם רמב"ן יעו"ש ועיין בירושלמי דאמרו הלין דקיימא קמי מיתא לא מפני המת עומדים אלא מן אינון דגומלים ליה חסד ודוק

סוף דבר נ"ל דמי שהי' אונן צריך להסיר הציצית ולתלאם מחדש אבל גיסו אין צריך להסיר הציצית כנלענ"ד. סימן ה שלומים אלף לאחד מאלף היושב על התורה והעבודה זכה לשתי שולחנות ה"ה הרהמ"ג החו"ב כבוד הרב ר' עקיבא קליין ב"י בק"ק נייטרא

מכתבו עם שאלתו מוכתר בפלפולא חריפתא קבלתי ואני בעוה"ר חולה זה כמה חדשים בטוב ישמע ולא אוכל לצאת ולבוא כאשר עם לבבי כאשר הי' ראוי בכל זאת פניתי מכל עמלי לראות בעמל התורה ואשר יתן ד' בפי אותו אחלק למעלתו נ"י באהבה דברי הדש"ת

שאלה סופר אחד שהי' לו פרשיות של תפילין הנכתבים להתלמד לא לשם מצות תפילין ונתערבו הפרשיות בין פרשיות הכשרים ולא נודע לו להסופר ואחר עשיות התפילין נודע לו מהתערובת ועכשיו יש לדון בהכשר התפילין שמכר וגם להכשר הפרשיות הנשארים עדיין בידו עכ"ל

תשובה ראיתי למעלתו נ"י שהאריך הרבה שיהי' הפרשיות הכתובים להתלמד בטילין ברוב פרשיות הכתובות לשם מצות תפילין וחקר אם יהי' נקרא דבר חשוב ולא בטל ודעתו נוטה להכשיר ואם יהי' אלקים עמדי אפלפל באמרותיו השכליים והנעימים אבל לדינא אגלה דעתו על מקור הדבר כאשר אבאר בעזהז"י

הנה אקדים חקירה נראה לדעתי אם איש גבריאל המלאך וכתב פרשיות תפילין כדת של תורה המה פסולים להניח דכלל גדול דכתיב וקשרתם וכתבתם מי שמחוייב בקשירה הוא בר כתיבה ומי שאינו מחוייב בקשירה אינו בר כתיבה ומשו"ה אפי' אשה שכתבה הפרשיות פסולים יען דמצות תפילין הוה מ"ע שזמן גרמא עיין גיטין דף מ"ה ובט"ו ש"ע א"ח סי' ל"ט סעיף א' וא"כ אפי' אם מלאך כותב הפרשיות לשמה פסולים דעכ"פ אינו בר מצות קשירה דלא נצטווה במ"ע של הנחת תפילין א"כ פסולה לכתיבות פרשיות תפילין ואם כתבה אין ישראל יוצא בהם המ"ע וזה פשוט מאוד בעיני בעזה"י

ואוסף נופך אלו כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו יכתב פרשיות של תפילין דידן אין אדם יוצא בהם ידי חובתו דכתיב וקשרתם וכתבתם מי שהוא מחויב במ"ע של קשירות תפילין אותו כתיבה כשר לפני בר ישראל אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו אשר אינו מחויב במ"ע של הנחת תפילין הגם שאמרו חכז"ל הקב"ה מניח תפילין דכתיב נשבע ד' בימינו ובזרוע עזו עיין ברכות דף ו' אר"י הקב"ה מניח תפילין אעפ"כ אינו מחויב בקשירת תפילין וכיון שאינו מחויב להיות בר קשירה אינו כתיבתו מועיל לבני ישראל שמחויבים בקשירה ודווקא מי שמחויב בקשירה מהני כתיבתו ועוד אין הקב"ה מניח תפילין עם אותן פרשיות אשר אנו מצווים בהם כמבואר בגמ' ברכות דף ו' אמר רשב"א הני תפילין דמרי עלמא מה כתוב בהו וכתב רש"י בד"ה מה כתיב וז"ל בשלמא בתפילין דידן כתיב שמע והי' אם שמוע קדש לי והי' כי יביאך פרשיות שנצטוו בהם לשום זכרון מצוותו של הקב"ה אות וזכרון להם לישראל אלא בדידיה מאי כתיב בהו עכ"ל וא"כ כיון שאינו מניח תפילין בפרשיות שבני ישראל מניחים אינו בר כתיבה באותן פרשיות שבני ישראל מניחים והגם שפרשיות כאלה יהי' יקירי הערך כשני לוחות אשר הי' כתובים באצבע אלקים במעלת קודש קדשים אעפ"כ אינו המה תפילין שיצא בהם בר ישראל מ"ע של הנחת תפילין והבן זה מאוד

וגם לא אמנע מלגלות דעתי בוודאי אלו רבינו הקדוש שבא כל בי שמשי לביתו כמבואר בכתובות דף ק"ג וכדומה מן הקדושים אשר זוכים לבוא בין החיים ועיין רמב"ן בתורה על פסוק ויגוע ויאסף שאמרו חכז"ל יעקב אבינו לא מת וכתב וז"ל וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים וזיו תחופף עליו כל היום לובשת לבישת השני שלא יפשטנו ערומה כעקב או תתלבש בעתים מזומנות ויובן ענין הזה במס' שבת ומסכת כתובות עכ"ל אם הי' כותב רבינו הקדוש פרשיות תפילין הי' פסולין דכתיב במתים חפשי שנעשה פטור מכל המצות ולא הוה בר קשירה וממילא לא הוה בר כתיבה כמובן אבל אם אלי' הנביא יכתב פרשיות