מחנה חיים אורח חיים חלק ג לא

ולפ"ז בקיום מ"ע של ציצית הגם דהוה מצוה דרשות אבל עכ"פ כיון שמקיים מ"ע ממש הוא פטור מכח אנינות ודוק

ומה שהקשה מן ההולך למול בנו ושמע שמת דיוכל נימול וקשה הא אונן פטור נ"ל והוא דעיקר מה שאונן פטור ממצוה הוא מחמת דעוסק במצוה של האנינות פטור משאר מצות כך שמעתי מפו אדמ"ו הגאון שר התורה בעמ"ח ספר שערי תורה זצ"ל וכן מצאתי נרמז במהרש"ל סי' ע' שכתב וז"ל אלא בודאי חייב במצות פרטיות כי האי אלא שהקילו חכמים עליו ופטרוהו מתפילה ומכל המצות מאחר שהוא עוסק במצוה זו של מת והכא שאינו מבעל שום דבר מענין צרכי מתו במה שמוליך לבנו לימול ולהכניסו בברית פשיטא שחייב עכ"ל הרי שרמז שעיקר הטעם דעוסק במצוה פטור ממצוה ודוק

ולפ"ז בברייתא שם תנינן ההולך לשחוט את פסחו ולמול בנו ושמע שמת לו מת א"כ התחיל במצוה של פסח ומילה קודם ששמע שמת לו מת שיחול עליו מצות אנינות ואמרי' בהיפך העוסק במצוה של פסח ומילה פטור משאר מצוה הבא עליו ולא חל עליו מצות אנינות כלל חוץ ממת מצוה צריך לבטל מצות פסח ומילה ודוק כי עמוק בעזה"י

ועיין בנמ"י בב"מ אף ל' דחידש דמשעה שמתחיל באבידה הגם דלא מקיים עדיין השבת האבידה הוה בכלל עשה דוחה לל"ת ונקרא בעידנא דמעקר לאו מקיים העשה יעו"ש וא"כ זה שהלך למול בנו ולשחוט פסחו הוה כבר עוסק במצוה ועיין בסוכה דף כ"ה בלכתך בדרך שפטור בהליכת מצוה משאר המצות מכח העוסק במצוה פטור מן המצוה וברשב"א שם חידש אפי' אם יתבטל מכח מצוה קלה ממצוה חמורה ודוק

ומעתה שמיושבים קו' מהרש"ל הדרינן לכלל דאונן פטור מכל המצות שבעולם ואין יוצא מן הכלל דברים פרטים וא"כ הגם ששקולה מצות ציצית ככל המצות האונן פטור וא"כ נפסלו הציצית אשר תלה בבגד כשהי' אונן ודוק. אך עדיין יש לי לחקור דבלא"ה קשה על ראי' מהרש"ל בהולך לשחוט פסחו ולמול בנו דקשה הא הוה אונן דפטור מכל המצות איך ישחוט הפסח וימול בנו ולכאורה לק"מ בשלמא אי צריך לטמאות מחמת מצות טומאת קרובים א"כ הי' נדחה מקיום מצות פסח וממצות מילה וגם נפסק ממנו שם שהוא עוסק במצוה דהא מצוה לטמא לקרוב קודם אבל כיון שפסח ומילה קודם והקשה רק כך איך יהי' אונן מל ועושה פסח הא אונן פטור ממצות הוא פלא בשלמא בק"ש ובתפילה וקריאת מגילה ושופר וכדומה שהן מצות שבגופו שצריך שיקרא ק"ש ותפלה ולשמוע מגילה ובקול שופר בגופו א"כ אונן פטור אבל כאן בפסח ומילה דמהני שליחות א"כ הלא רגע זו יכול להפסיק מאנינות לעשות שליח רק אי צריך לטמאות עצמו אז יבטל ממצות אבל אי אין צריך לטמאות קשה הא מחמת אנינות יעשה שלוחים על פסח ומילה

ואחר העיון משבשתא דכלל גדול בש"ס כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משווה דשלוחו של אדם כמותו אבל לא עדיף השליח מן המשלח ועיין תוס' נזיר י"ב בהפרשת חלה אם עשה שליח בעודו קמח והוא דאמרו כהנים ע"כ שלוחא דרחמנא עיין נדרים דף ל"ו וא"כ אי לא מהני אפי' בדיעבד אם אונן עוסק במצותו א"א לעשות שליח ושפיר דן מהרש"ל להביא ראי' דיש מצות דאונן חייב ודוק

ובכל זה נ"ל דהאונן לא יוכל לעשות שליח אבל מי שעשה אונן שליח על דבר להיות כמותו לעשות לו למצוה בודאי יכול להיות אונן שליח דעכ"פ האונן הוה בר חיוב באותו דבר שיוכל להיות שליח לקיום מצוה הגם דהוא פטור לקיים המצוה לעצמו אבל עכ"פ בר חיוב של אותו מצוה הוא ויוכל להיות שליח על מצוה דיהי' נחשב כאלו המשלח עשה המצוה דלהיפך לא אמרי' כל מה שהשליח אינו יכול לעשות לעצמו לא יוכל להיות שליח לדבר ודוק (רק מצאתי בנב"י מהד"ת שחקר חקירה אי הפי' בגמ' שליח לא מצי משוה קאי על השליח ודוק)

ואוסף נופך אינו בר חיוב דלא נעשה שליח הוה דווקא דגופו לא נכנס בהר סיני באותו סוג חיוב אותו מצוה הגם דגופו הי' ראוי לעשות אותו פעולת מצוה אבל מה שאונן פעור ממצות הוא יען שעוסק במצות אנינות שהוא טרוד במחשבותיו לתכלית המת שהוא קבורת קרובותיו והעוסק במצוה פטור ממצוה והוא כלל גדול בכל המצות מי שעוסק במצוה אחת פטור ממצוה אחרת והגם בשאר מצות אם אפשר לקיים אינו פטור דאל"כ מי שיש לו ציצית בבגדו יהי' פטור מכל המצות עיין בנמ"י בזה כאן החזיקו חכמים הדין שיהי' מחשבותיו כולם לכבוד המת דגדול כבוד הבריות א"כ מה שמצוה פועל דלא הוה בר חיוב בשאר מצות לא עוקר לומר דלא הוה בר חיוב להיות שליח לאיש אשר מוטל עליו לעשות מצוה דאם לא שמצוה מעכבו הי' הוא בר חיוב לעשות גם הוא אותו מצוה די אם נאמר שלא יכול לעשות שליח על קיום מ"ע שלו אבל בודאי הוה שליח לאיש אשר מחויב ג"כ במצוה הזאת ודוק

וא"כ אפוא אותו ד' כנפות שקשר האונן בו ציצית לעצמו הוא פסול ואותו ד' כנפות אשר קשר בו בשליחות לגיסו הוא כשר ודוק

וחפשתי באוצר התשובות של אדמו"ר חתם סופר ז"ל ומצאתי בחלק ו' סי' ל"ע אחרי שהקדים שדעתו כמהרש"ל שימול האב בנו באנינות ודלא כרמ"א שהובא בט"ז בהל' אבילות וביאר שזה דווקא באב במילת בנו פליגי מהרש"א ורמ"א וכתב וז"ל אבל אחר שרוצה למול בנו של אחר ונעשה המוהל אונן לפענ"ד אין כאן מחלוקת דאי ליכא אחר רק הוא ימול דהרי המצוה איננו עליו רק על האב והוא נעשה שלוחו וכו' וכתוב אח"כ וז"ל מ"מ באונן נ"ל דנעשה שליח עכ"פ בר חיובא הוא מן התורה ומכ"ש להסוברים דאם ירצה לעשות מצוה רשאי וא"כ בליכא אחר לענ"ד בודאי ימול אם אין האב אונן ובדאיכא אחר פשוט לי שלא ימול ומהכ"ת יעשה אונן לשליח היכא דאיכא למיעבד שליח בר חיובא ואפילו כבר כיבדו יכול לחזור בו דכיון דליכא אלא מחוסר אמונה והכא הוה כתרי תרעי דמצי למהדר זה נ"ל פשוט מאוד עכ"ל שמחתי מאוד בעיקר הדין דכתב דמהני מוהל שהוא אונן בתורת שליחות וה"ה דמהני שליחות אונן לעשות ציצית רק דאמ"ו ז"ל הולך בדרכו יען שהוא בר חיובו מדאורייתא רק מדרבנן לא הוה בר חיובא ולכן בדאיכא מוהל אחר יוכל לחזור מדיבורו ולי הפעוט נ"ל אפי' אם אונן פטור מדאורייתא אעפ"כ נשאר עליו שם בר חיובא דמה שפטור מן המצות הוא מכח עוסק במצוה פטור מן המצוה ולכן אין עליו חיוב קיום מ"ע ואפילו עשה כאשר עבר אנינות חל עליו חיובו וצריך לעשות המ"ע בתורת חיוב וכל זה לקיים המצוה עצמו אבל להיות שליח לאחרים הוה שליח טוב דהא הוא הוה ג"כ בר חיוב במצוה הנ"ל