מחנה חיים אורח חיים חלק ג ל

סימן ד

שאלה עובדא הי' שהי' איש אחד אונן ר"ל ובא גיסו אליו והביא שני ארבע כנפות נאים אשר קנה וביקש מהאונן שיעשה לו באחד ציצית שיהי' לו על יו"ט הבע"ל ארבע כנפות חדש וביקש גיסו האונן ממנו שימכור לו ארבע כנפות השני עם הציצית הצריך לו וכן עשה שהקנה לו ועשה האונן הציצית בשני ארבע כנפות וביו"ט כאשר לבשו והי' בבהכ"נ הראה האיש אשר הי' אונן כמה נאה ד' כנפות וסיפר המעשה והי' שם בן תורה ואמר שלא הי' כדת שקשר הציצית אז כאשר הי' אונן ושאל האיש אם לא צריך להתירם ולעשות הציצית מחדש או אם בדיעבד כשר הדבר

תשובה הדבר צריך התבוננת רב לבוא להורות בדבר הזה ואשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י

הנה לכאורה מסתברא שהציצית פסולים דהא אונן פעור מכל המצות ולא הי' בשעת תליית הציצית בר חיוב בציצית ולא מבעי לשיטת הסוברים דאם תלאם לציצית אשה הוה פסולים דילפינן כל המצות מתפילין כמו שם מי שאינו בר קשירה אינו בר עשיה וה"ה בציצית פסולים אם תלאם בבגד עיין ברמ"א סי' י"ד סעיף א' ובמג"א אלא אפי' למחבר שם דמכשיר באשה שאני התם דאשה אינה מחויבת במ"ע שזמן גרמא אבל אם רוצים יוכלו לעשות מ"ע שזמן גרמא אבל באונן שאינו רשאי לעשות מצות עשה אפי' אם ירצה להחמיר על עצמו והוא בר חיוב וע"י האנינות יצא מחיובו על כל המ"ע א"כ בודאי הוה אינו בר עשיית ציצית וראיה מדברי מג"א סי' תרצ"ו ס"ק ט"ז שכ' וז"ל וגם נ"ל דאעפ"י ששמע המגילה בצבור יקראנה שנית אחר שנקבר המת כי תלמוד ערוך הוא דאונן פטור מכל המצות ואע"ג דאמרי' דמקרא מגילה קודם להמת היינו באחר אבל האונן פטור עד שיקברנו מיהו לפמ"ש בסי' ע"א דאם רוצה להחמיר רשאי א"כ יוצא במה ששמע בצבור דהא עיקר דמקרא מגילה קודם להמת וא"כ חייב במקרא מגילה עכ"ל הרי כמה נתחבט המג"א דדוקא יען שמקרא מגילה קודם להמת וגם יען דעיקר מקרא מגילה נתקן בצבור וגם בצירף שאם יחפץ רשאי להחמיר לעשות מ"ע יצא ידי מקרא מגילה אבל בתליית ציצית דכל המצות ציצית הוה מצוה דרשות ואין תליית ציצית קודם לקבורת מת א"כ בודאי אין האונן בר חיוב ציצית וא"כ עשה אותם גברא שפטור מכל המצות ופסולים ודוק

אמנם כבר שדא המהרש"ל בתשובה סי' ע' ביה נרגא דהך כללא דאונן פטור מכל המצות לאו כלל גמור דיש מצות שאונן מחויב ומביא שני ראי' גדולות (א) כתובות פ"א מי שהי' טבחו טבוח ומת לו מת בועל בעילת מצוה ופורש וקשה הא אונן פטור מכל המצות ואף אינו רשאי להחמיר כמבואר בירושלמי אלא בודאי יש מצות פרטי שהוא חייב (ב) מברייתא הובא פ"ק דמגילה מי שהולך לשחוט פסחו ולמול בנו ושמע שמת לו מת וכו' ת"ל יטמא למת מצוה אבל לא למי שאינו מת מצוה אינו מבטל שום דבר שעושה מצותו למול את בנו מקודם א"כ מבואר דיש מצות דאונן מחויב בו יעו"ש וא"כ אפשר מצות ציצית שהוא שקולה כנגד כל המצות עיין בגמרא ובטור ובב"י או"ח סי' כ"ד א"כ אין אונן פטור ממנה וממילא הוא בר חיוב בשעה שתלה הציצית ודוק

אך אפשר ליישב קו' מהרש"ל בעזה"י מה שהקשה מכתובות איך יבעול בעילות מצוה הא אונן לאו בר מצוה נ"ל דלכאורה העיקר מצוה הוא מצות פ"ו ולזה צריך לבעול אשה להוליד ולהבנות ע"י האשה שלקח וא"כ בעילת בתולה אשר אין אשה מתעברת מביאה ראשונה אין באותה בעילה קיום מצוה רק בעילה ראשונה בועל להוציא כלי למעשהו שתהי' ראוי' להתעבר וכאשר ובעל אותה שנית תהי' כלי להתעבר ממנו וקראו אותו בעילת מצוה על שם התכלית שע"י בעילה הזאת יקיים אח"כ מצות פ"ו אבל אין בבעילה ראשונה קיום מ"ע רק מצוה בעלמא הכנות כלי לקיום מצוה וא"כ לא שייך לומר איך יבעל הא אונן פטור ממצות דהא באמת לא קיים היום מ"ע ואטו יהיה אונן פטור להגביה אבידה אשר הוא הכנה לקיים מצות השבת אבידה אחרי אבילות בשלמא לקיים היום מצות פטור והגם שאין ראיה משם דאיכא לאו דלא תוכל להתעלם אבל אי הי' פטור מהשיב לא הי' עליו לאו כמובן אבל מהכ"ת יהי' פטור גם להכנה בשלמא מחיוב קיום מ"ע נפטר דהעוסק במצוה פטור ממצוה ואפי' עשה המצוה לא מהני לפטור אותו מלקיים המצוה אח"כ כמו במקרא מגילה אבל מהכ"ת לא יוכל לעשות הכנה למצוה כמו בבעילת מצוה שפועל לעשות כלי לקיים בביאה שנית פ"ו ודוק

ואוסיף נופך בשלמא בקיום מצוה אשר בא על כל אדם בחיוב כמו ק"ש ותפילה וקריאת מגילה ותקיעת שופר וכדומה אז מכח אנינות אשר הוא חיוב עליו להיות דעתו על צורך המת פטור מקיום מ"ע אשר צריך ג"כ מחשבות כוונה ואפי' אי מצות אין צריך כוונה עכ"פ צריך להיות ראוי' להיות לו מחשבה וכוונה והאונן אין דעתו מתישבת עליו ומכח חיובו במ"ע ישכח אנינותו על כן פטרוהו אבל הכנה לקיום מצוה אחרי זמן מועד אינו בהול במחשבתו וגם הכנה אין צריך כוונה ולא נפטר ע"י אנינות ולכן בועל בעילת מצוה ועיין בתוס' שם ודוק

ומצאתי בשמ"ק בכתובות דף ג' שחקר אי מותר לו דווקא בעולה ראשונה ולא בעילה שניה שכ' וז"ל אבל מאיזה טעם נתיר בעילה ראשונה טפי משאר בעילות אדרבה אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ואבותינו הקדושים יצחק ויעקב מעכו ביד וכי תימא אם כן אמאי קרי לה בעילת מצוה פירוש בתוס' דהיינו משום דכתיב כי בועליך עושיך ואמרינן אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי וע"י כך מדבק בה ובאים לידי פ"ו ומסיימים התוס' עד להכי קרי ליה לבעילה ראשונה בעילת מצוה פי' דבהאי טעמא סגי למקרייה בעילת מצוה מיהו לא מחלקי' בינייהו לענין דינא דנימא בעילה ראשונה שרי לאחר שנקבר ולא שאר בעילות דמאי טעמא אדרבה דעיקר פ"ו באינך בעילות דקודם שנקבר מותר בתשמיש המטה וכדעת הרמב"ם והרי"ץ גיאות עכ"ל הרי מפורש יוצא שלכך קרא בעילת מצוה שעושה הכנה ופועל שראוי' שתתעבר בביאה שנית אשר בו יקיים אח"כ פ"ו ודוק

ובחדושי ישבתי קו' הפלאה כתובות דף ה' דאמרי' ר"י מקלקל הוא והקשה הפלאה הא קיום מצוה נקרא מתקן כמו במילה ופי' בתוס' משום קיום מצוה וא"כ הבעילה הוה בעילות מצוה ונחשב תיקן יעו"ש ולפי מ"ש שם במילה ובד' מיתות ב"ד הוה קיום מ"ע ובעילה הוה רק הכנה למצוה ודוק.