מחנה חיים אורח חיים חלק ג כט

איסור טומאה או איסור כלאים בעולם אלו הלך בלא שידה בבית הקברות או הי' רובץ על גופו טומאה כשנכנס לבהמ"ק או ידע מכלאים כאשר לבש הבגד או לא הי' עבודה לפניו כאשר לבש הכלאים הי' הוא חייב מיד דהא הי' זמן איסור של אותן עבירות וא"כ איך נימא דיהי' הכל כאלו עשה באותו שעה וא"כ אינו טמא גופו הגם שעומד בבית הקברות או שנגע בו טומאה במקדש או אין עליו איסור כלאים יען שלבש בשוגג או יען שעבד היום עבודה (חוץ אם נאמר שאשתרי כלאים גם שלא בשעת עבודה עיין תוס' חולין דף ק"י ובשג"א סי' כ"ט ל' ל"א) וג"כ דעושה עכשיו איסור רק חסר הפעולה ונחשב פעולה ראשונה כאלו עושה עכשיו או כאלו עשה בשעת מעשה הי' אז איסור עליו ולא דמי לחץ דשם עכשיו אינו גורם מאומה להנזק וע"כ דנחשב הכל על שעה שגרם הפעולה אבל כאן האיסור נעשה עכשיו רק המעשה חסר אז ונחשב לו כאלו יהי' עכשיו גם הפעולה או כאלו נעשה האיסור של עכשיו בשעת פעולה בלי שהי' אז בשידה או כאלו הי' עמא בשעת כניסה למקדש או כאלו לבש אז כלאים במזיד וכאלו לבש שלא בשעת עבודה ודוק אבל בטלית אם נחשב כל רגע ורגע כאלו יתעטף פטור מציצית א"כ הוה רק ביטל בשב ואל תעשה והבן בעזה"י

ויש לי בזה הערה גדולה אם הלביש הבגד כאשר הי' עוד קטן יום לפני גדלות או שעה לפני גדלות עיין תומים סי' ל"ה אי מונין שעות להיות גדול דווקא אחר השעה שנולד קודם י"ג שנים או נכנס למקדש שעה אחת לפני גדלות או כהן קטן נכנס לבית הקברות שעה לפני גדלות ושהה אח"כ בטומאה שם או בלבוש כלאים אשר עליו אי ללקות דהלא המעשה הי' מעשה קטנות ונשאר בגדלות לאו שאין בו מעשה עוד יש לי הערה אם הניח תפילין שעה לפני גדלות ויש עליו התפילין כאשר נתגדל אי יוצא בזה דבעת קשירה הוה שעת פטור או אם לבש טלית אי המצוה בעטיפה וכדומה בהרבה מצות אשר תלוי' בפעולה כי הדבר רחב ועמוק ועיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ו ובטו"א פ"א דחגיגה ויש בזה כמה הבדלות אם נטל לולב בידו שעה קודם גדלות ועכבו בידו עד לאחר הגידל ובין הנחת תפילין שעה קודם גדלות ובין אם עשה חצי מלאכה קודם רגע הגדלות וחצי השני אח"כ ואין כאן מקומו להאריך

היוצא מזה דאין ראי' למה שהחליט השג"א דחיוב בא בשעת עיטוף רק הט"ז סובר יען דמברכין להתעטף בציצית ומברכין קודם עטיפה א"כ עושה מעשה והקשה תיפק ליה שלובש בגד בלא ציצית וצריך לברר כדי שלא יעשה מעשה בלי בירור אבל מה שיהי' עליו הטלית אח"כ אינו עושה מעשה הגם אם יהי' נפסקים הציצית יהי' נחשב כאלו נעשה מעשה זה הוא אם נעשה איסור וסמכי' על חזקה וממילא דאין כאן איסור אבל בשעת לבישה עכ"פ לא ועשה מעשה בפועל מכח איכא לברורי' ותי' כיון דלא משכחת בציצית קו"ע אז גם בשעת לבישה סמכי' דכל מצות ציצית הוה שב ואל תעשה דלא משכחת קו"ע דהא הלבישה אינו איסור כמו כלאים רק שמחוסר עשיית מצוה בו עיין סברא זו בשג"א סי' ל"ב אבל כאן מברך ברכה לבעלה והוה דיבורא מעשה ודו"ק

ובזה הצדקתי דברי רמ"א ביו"ד סי' שע"ב בכהן ששמע שמת אחד שיצא ערום ולא חילק אם נכנס בבית בזמן שהי' המת עודו חי או לא ועיין בפתחי תשובה שם אות ד' דהביא חבל אחרונים דאמרי' גדול כבוד הבריות שדוחה הל"ת בשב ואל תעשה ולפמ"ש משה אמת ותורתו אמת דנחשב כאלו עכשיו נכנס דבשעת כניסה הי' עכ"פ זמן איסור טומאה בעולם ולא דמי לנר שמדליק בערב שבת דאז לא הי' זמן איסור ועיין בנקודות הכסף בהשגותיו על הט"ז ביו"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א ודוק ויש לי עוד הערה בענין הנ"ל ואי"ה יבואר במקו"א

שוב פקחתי עינו וראיתי במחצית השקל ס"ק י"א שכ' בין שני חצי עגולה וז"ל ואע"ג דנהי דלרמב"ם יש בברכה לבטלה איסור תורה אבל לדעת התוס' אינו אלא מדרבנן כמ"ש המג"א סי' רט"ו ומצות ציצית ודאי דאורייתא מ"מ על גדולים תעשה לך אינו עובר כ"א בשב ואל תעשה ובברכה לבטלה בקו"ע בחמור עכ"ל הרי הדבר ברור בעזה"י (ויש לעיין בט"ז יו"ד סימן א' דברכות נתקנו על עיקר זכיות המצות יעו"ש)

ואגב גררא אעתיק לו דבר מחדושי, ירושלמי פ"ט דכלאים וז"ל הרי שהי' מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים תרין אמוראין ח"א אסור וחרנא אמר מותר מאן דאמר אסור דבר תורה מ"ד מותר כההוא דאמר רבי זעירא גדול כבוד הבריות שהוא דוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת תני אין מדקדקים במת ולא בכלאים בבית המדרש ר"י הוה יתוב מתני והוה תמן מיתא מאן דנפק לא אמר ליה ולא כלום ומאן דיתיב לא אמר ליה ולא כלום ר' אימי הוה יתיב מתני אמר חד לחברי' את לבש כלאים א"ל רב אימי שלח מאנך ויהב ליה עכ"ל ובנב"י ח"ר או"ח סי' ל"ה נתקשה בכפל הלשון דוחה את המצוה בל"ת דהי' די לומר שדוחה את הל"ת ולחדש יצא דהך בל"ת הוא תנאי וכן כוונת ירושלמי גדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה אבל דווקא בלא תעשה היינו שב ואל תעשה אבל לא בקום ועשה ונתקשה הא אם מצא בעצמו הכלאים הוה קום ועשה ותירץ שמחולקין אי משהה בכלאים או בטומאה הוה כמעשה או שב ואל תעשה כמבואר במכות דף כ"ב יעו"ש והוא פלא בעיני שלפי הבנתו הי' לירושלמי לאמור שדוחה את המצוה שעה אחת בלא תעשה שמה שדוחה המצוה על שעה אחת הוא בתנאי בלא תעשה אבל איך שייך אחר שביאר התנאי חוזר לראשונות שדוחה את המצוה וביאר התנאי שדוקא בשב ואל תעשה עכשיו מבאר ודווקא שעה אחת וצע"ג

והנלע"ד בעזה"י בכוונת ירושלמי דהנה איסור טומאה אם הכהן מטמא עצמו הוא איסור בכפלים שעובר מצות עשה של קדושים יהי' לאלקיהם וגם ל"ת לנפש לא יטמא עיין בב"מ דף ל' דפריך הגמרא האי עשה ול"ת הוא וכן מבואר בירושלמי פי"ג דברכות דנשיאת כפים אינו דוחה טומאה דנשיאת כפים עשה וטומאת כהן עשה ול"ת א"כ מבואר שאם הכהן מטמא את עצמו הוא עובר עשה של קדושים וגם לאו לנפש לא יטמא ובכל מקום אין עשה דוחה עשה ול"ת ואעפ"כ חידש ר' זעירא שמותר לילך הכהן עם הרבים בדרך טומאה דאורייתא כמבואר בירושלמי פ"ג דברכות דגדול כבוד הרבים שדוחה את המצוה של קדושים יהיו בל"ת לנפש לא יטמא שעה אחת הוא התנאי מה שגדול כבוד הבריות שיש לו כח לדחות מצוה וגם ל"ת הגם שיש כלל שאין עשה דוחה עשה דמאי אולמא הך עשה מהך עשה עיין חולין דף ק"מ וכאן גדול כבוד רבים שדוחה את המצוה הוא עשה בל"ת שיש גם בו עבירות לאו ואעפ"כ כבוד הבריות דוחה וה"ה בכלאים שדוחה כבוד הבריות אפי' בקום ועשה בל"ת של כלאים ובתנאי שעה אחת לבד ודוק.