מחנה חיים אורח חיים חלק ג כח

סימן ג שלומים אלף עם שלימות הנפש להרבני החשוב המהולל ומשובח מורג חרוץ בעל פיפיות הירא את דבר ד' כבוד מהו' ר' משה עקשטיין ב"י בסערענטש

אודות אשר הפליא על קושית הטורי זהב בא"ח סי' ח' ס"ק ח' שהקשה על המחבר שכתב וז"ל קודם שיברך יעיין בחוטי ציצית אם הם כשירים כדי שלא יברך לבטלה עכ"ל והקשה עליו שבלא"ה יש חשש שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית ע"ז כתב מעלתו נ"י וז"ל ונ"ל ליישב על נכון בעז"ה דבשביל שילבש בגד בלא ציצית אין צריך לבדוק דמוקמינן אחזקה ואי משום דאיכא לברורי הא אין זה מהני כלום דמיד לאחר שיבדוק יש לחוש מיד שיפסוק חוט וא"כ לא מהני כלום אם יבדוק וזהו ידוע דבכה"ג לא צריך לברר אף דאיכא לברורי אבל לענין ברכה לבעלה שפיר מהני דהא מיד שיבדוק מברך ואז לא חיישי' אף אם יפסוק החוט לא הוה ברכה לבטלה עכ"ל

תשובה נתתי שמחה בלבו כי בא לפני להוציא לאור אשר כמוס בלבי בדבר הזה בעזה"י דדקדקתי בלשון הט"ז שכתב וז"ל ואע"ג דבלא"ה יש חשש שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית עכ"ל וקשה למה דייק בתיבת שילבש ולא כתב שיהי' עליו בגד של ד' כנפות הלא עיקר הקו' שיהי' מעוטף בבגד בלא ציצית ונהפוך הוא הלבישה מותר בלא ציצית רק שלא יהי' עליו בגד בלא ציצית וצע"ג

ואקדים דברי שאגת אריה בסי' ל"ב שהקשה קושיא גדולה על הר"י בתוס' יבמות דף צ' דסובר דבשעת עיטוף הטלית לא חל חיוב ציצית רק אח"כ כאשר מעוטף בא החיוב דכתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אז כאשר הוא כסותו ולכן נקרא שב ואל תעשה מה שגזרו חכז"ל משום כסות לילה שלא יעשה ציצית של תכלת והקשה השג"א הלא חזינן בכמה מקומות שהבא ע"י מעשה נחשב למעשה (א) הי' לובש כלאים ואמרי' לו אל תלבש אל תלבש חייב שתים ואמרו בגמ' מכות דף כ"ב אפי' אם שוהה חייב כמה מלקות ויען דבא ע"י מעשה מתחילתו (ב) הקשה מגמ' שבועות דף כ"ד אפי' נכנס טהור למקדש ונטמא שם ושהה חייב על השהיה יען דבא ע"י מעשה מתחילתו של היתר אפי' (ג) מפ"ג דנזיר אם הכהן נכנס לשידה בבית הקברות ובא חבירו ופרע עליו מעזיבה חייב על השהיה ומה התם דלא הי' מוכרח להיות נטמא בבהמ"ק או בבית הקברות אעפ"כ חייב מלקות ולא הוה לאו שאין בו מעשה יען דבא ע"י מעשה ק"ו בטלית דבוודאי יהי' מעוטף בלא ציצית

ונלע"ד ואעתיק דברי נמ"י ברב אלפס פ"ב דבב"ק אשו משום חצי' וכתב הנמ"י וז"ל אשו משום חציו כאלו בידיו הבעירו כדאמרן ואי קשי' לך א"כ היכא שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת וגמרה בשבת וכן מאחיזין את האור במהדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאלו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הוא דאלו הכא לא נתכווין להבעיר גדיש של חבירו כלל והכא עיקר כוונתו הוא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורות בית המוקד ומעשים בכל יום וכדאמרן כי נעיין במילתא שפיר לא קשי' לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבי' ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבי' ליה הוה לן למפטרי' דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אלו מת קודם שהפסיק להדליק הגדיש ודאי משתלם נזק מאחריות נכסים דידי' דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדליק השאר בידים חושבי' ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבי' ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בההוא עידנא דלית בי' איסור חשיב עכ"ל

המורם מדבריו המתוקים דכל פעולה הנצמח אחר זמן על ידי פעולת אדם אשר עשה לפנים נחשבו כל הפעולות אשר נעשה אחר זמן זמנים טובא כאלו הם הי' נעשים ונגמרים בשעה שעשה האדם פעולתו אשר גרם שיתפעלו הפעולות ולכן בזורק החץ ואחר רגעים שזרק החץ נחשב נמי כאלו נעשה ההיזק ברגע שיצא החץ מתחת יד אדם וכן אם הבעיר אש ויצאה הגחלת או שלהבת ומדליקה אחר כמה שעות נחשב לנו כאלו הכל נשרף בשעה שהדליק האש וממילא מותר להדליק נרות או מדורה בערב שבת בערב דנחשב כל מה שדולק אח"כ כאלו השריף הכל בשעת הדלקה שהי' עוד יום חול ולכן בניזקין אפי' מת המבעיר טרם שהזיק ונשרף הגדיש נשתעבדו נכסיו דהא מה שנשרף אח"כ נחשב לנו כאלו נשרף בעודנו הוא חי והוא דבר עמוק ומתוק מאוד

ומעתה אני אומר סברה אחת בשלמא אם משכחת עבירת האיסור במעשה כגון בכלאים הלא משכחת שלובש כלאים במזיד אז אפי' אם היתה הלבישה בשוגג או אפי' בהיתר כגון כהן בשעת עבודה אם הולך אח"כ בכלאים לוקה דנחשב השהיה אשר בא ע"י מעשה מתחילתו כאלו היתה עכשיו הלבישה דהנגרר ע"י פעולה הוה כאלו נעשה עכשיו פעולה וה"ה אם נטמא במקדש הלא משכחת הטומאה ע"י מעשה א"כ השהיה הבא ע"י מעשה נחשב כאלו נעשה עכשיו הפעולה וכן משכחת לנזיר טומאה בידים אם הולך לבית הקברות ונטמא ע"י מעשה וכל הנגרר נחשב כאלו עכשיו נעשה המעשה אבל בציצית דעטיפה אינו גורם חיוב ציצית א"כ לא משכחת בעולם שיעבור על חיוב ציצית בידים דאלו תחשב כאלו עכשיו לובש ג"כ פטור בשעת לבישה מציצית א"כ איך נחייב אותו אם שוהה בטלית בלא ציצית כאלו עובר בקום ועשה מצות ציצית דנחשב כאלו עושה ברגע זו הלבישה הלא אם נחשב כאלו לובש עכשיו בזו הרגע ג"כ פטור מציצית וע"כ דלא נחשב כאלו עושה עכשיו הלבישה והוה שב ואל תעשה ודו"ק

ואין להשיב כמו דמותר להדליק נר בערב שבת דנחשב גרם פעולה אשר דולק והולך ובוער הנר כאלו נעשה הכל בערב שבת א"כ נימא דחשב מה ששוהה בטומאה במקדש או בבית הקברות או מה ששוהה בכלאים כאלו נעשה מעיקרא בשעה שלא הי' עליו איסור כמובן. זה לק"מ דשאני התם בערב שבת דהי' זמן היתר כי בחול מותר בהדלקה וכל הנגרר נידן כמו הגורר אבל כאן אטו בשעה שנכנס טהור במקדש או שנכנס בשידה בבית הקברות או שלבש כלאים בשוגג או לעבודה לא הי'