מחנה חיים אורח חיים חלק ג כז

והתפלא הטו"א עוד שם שבפ' כי תשא נאמר רק העשה ולא הלאו כלל ויש ראיה לירושלמי דקיים העשה הגם שעבר על הלאו ולרמב"ם הוא פלא גדול ונ"ל דאם גדול הי' שם בעזרה מעיו"ט או קטן שנכנס לשם בלילה נתגדל לי"ג שנים בלילה ההוא ולא בא מביתו כלל יצא פני ראיית העזרה בלי קרבן בשלמא מי שבא מביתו צריך לעלות עם קרבן אבל בכה"ג קיים העשה ולכן כתיב גם העשה בלי לא יראה פני ריקם כנלענ"ד בעזה"י

(ד) והוסיף השאג"א להביא ראיה לדין הנ"ל דע"י חוסר מצוה אין איסור בגוף הלבישה דאם ל"כ דאמרי' בתכלת דף ל"ח דתכלת אין מעכב את הלבן וכאשר אנו עושים עכשיו אשר אין לנו תכלת וא"כ אם יש איסור בלבישה איך אנו לובשים בגד עם ציצית לבן וכי תימא כיון דלבן ותכלת שני מצות הן א"כ עשה דלבן דוחה עשה דתכלת זה אינו דקיי"ל אין עשה דוחה עשה אלא ודאי ש"מ דאין איסור בלבישה בחיסר מצוה הצריך לו ולכן אם אי אפשר לעשות המצוה שרי הלבישה עכ"ד

ובעיני יפלא ראיה הנ"ל הלא לשיטת הר"י אין חל חיוב הטלת ציצית אלא אחר הלבישה וא"כ אחר הלבישה בא על הגברא לעשות שני מצות מצות חוטי לבן ומצות חוט תכלת ואם יחפוץ אח"כ לתלות הציצית יש מקום לחקירת שאג"א מאי אולמא דמצות לבן דדוחה עשה דתכלת אבל הלא עושה בו הציצית טרם שיתעטף בו וברגע שיבוא עליו חיוב הציצית היינו אחר הלבישה אמרי' מאי אולמי מצות תכלת ממצות לבן שיפשוט את הבגד לבעל מצות ציצית בחוטי לבן בעבור מצות חוט התכלת שיתבטל בשב ואל תעשה יעשה הוא מעשה להסיר הטלית מעליו לבטל מצות לבן בקום ועשה ונוסף עוד שמבטל מצות תכלת ע"י אונס והוא יפעל שיבטל מצות חוטי לבן שאין אונס בו לבטל מצוה הזאת ולגודל התמיה חשבתי לתרץ שחקר אם נפסל הציצית בבגד שעליו ורוצה לעשות ציצית בעודנו עליו יהיה אסור להעלות בו ציצית בזמן הזה אך זה אינו דהא בודאי צריך להסירו הטלית מעליו עד שיקשור בו ציצית מחדש וא"כ דעת השאג"א נפלאת בעיני בראי' זו

ונפלאת ביותר ראיה זו שהקשה מאי אולמי הך עשה מהך עשה אמרתי אחכמה בדבריו והמה רחוקים בשלומא אם יש לפני אדם לקיים אחד משני מצות עשה כגון לשלח האם הוא מצות קיום עשה או לשחוט אותה לטהרת המצורע אמרי' מאי אולמא הך קיום עשה הזאת מהך קיום מ"ע זאת וה"ה אם היה לפנינו לקיים מצות לבן או מצות תכלת שייך לחקור מאי אולמי הך קיום עשה מהך קיום מצות עשה אבל שנאמר שלא יקיים מצות עשה דלבן יען שאין לו תכלת א"כ לא יקיים מצות עשה כלל אמרינן בהיפוך דעשה דלבן דוחה עשה דתכלת וכי תימא מאי אולמי הך עשה מהך עשה זה אינו דאם ידחה עשה דלבן לתכלת יהיה בידו עכ"פ קיום מ"ע אחת ואם לא ידחה אין לו עשה דלבן אבל גם דתכלת אין לו וא"כ ילכו שניהם יחדיו וצע"ג

ועוד אטו לבן דוחה תכלת התכלת מעצמו נדחה ואיך התכלת ידחה ללבן דבתכלת אנוס הוא בכל אופן לא יקיים מצות דתכלת ולא הלבן יגרם לו הדחיה אבל התכלת ידחה מצוה מה שוש בידו לעשות

וגם זאת לדברי נב"י בסוף ח"ר דמאי אולמי הך עשה מהך עשה הוה רק סברא ואם עבר ועשה אמרינן בהיפוך מאי אולמי דפח"ח א"כ מיד שיהיה מלובש אמרי' בהיפוך מאי אולמי וא"כ אמרי' דילבש ויהי' בהיפוך מאי אולמי ועיי' ר"ן כתובות דף פ"ו בטעם דמגבינן לבע"ח יען כיון שיהי' בידו יזכה בדין ועיין בש"ע ח"מ סי' ק"ג סוף דבר ראיה זו נפלאת בעיני מאוד

עד כה דברתי להציל הר"י מפי ארי ובדברי מיושב גם קו' השג"א בסתירת דברי הר"י ומדברי הרמב"ם פ"ג מהל' ציצית הל' י' וז"ל כל אדם שחייב לעשות מצוה זו אם יתכסה בכסות הראויה לציצית מטיל לה ציצית ואחר כך יתכסה בה ואם נתכסה בה בלא ציצית הרי בעל מ"ע עכ"ל משמע אם נתכסה בה בלא ציצית אעפ"י שהסיר מעליו מיד ביטל מצות עשה וע"כ דחיוב הוא מיד בשעת עיטוף שיהיה בו ציצית ודוק

ופלא בעיני דברי טו"ז בסי' ח' סעיף י"ז דכתב במחבר דברי רמב"ם הנ"ל וז"ל נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית ביטל מצות עשה עכ"ל וכתב הטו"ז בס"ק ח"י וז"ל ביטל מ"ע דציצית חובת גברא לענין זה שאם נתכסה בטלית אז חל עליו החיוב עכ"ל והוא פלח דמשמע אחר שכבר נתכסה בבגד חל עליו החיוב והוא כדברי תוס' ביבמות דף צ' ומרמב"ם משמע בהיפוך דחל עליו החיוב מיד בשעת לבישה ואם נתכסה בה בלא ציצית על העיטוף בלבד כבר עבר וביטל מצות ציצית וצע"ג ועיינתי בפ"מ במשבצות זהב וכ' וז"ל עיין ט"ז סי' י"ץ אות ג' והוא מר"ם פ"ג מה' ציצית ה"י ואין סתירה מכאן למ"ש המרדכי הביאו הב"י ומג"א י"ג ח' ואי"ה יבואר עכ"ל ופלא בעיני שלא עמד על זה דברי טו"ז המה בהיפוך דברי מר"ם הנ"ל ומצאתי במשבצות זהב סי' ח' ס"ק ח' שכ' וז"ל ועיין בר"ם ה' ציצית פ"ג ה"י כל הלובש טלית בלי ציצית ביטל מ"ע אין סותר למרדכי בסי' י"ג לקמן וגם לתוס' יבמות צ' ואי"ה שם יבואר ומפני שבס' חמד משה לא כתב כן הצרכתי לזה עכ"ל הרי ניכר שבספר חמד משה מתעורר דרמב"ם הוא כנגד דעת תוס' יבמות והפ"מ אמר שאין סותר למרדכי ותוס' יבמות ולא ידעתי למה אין כאן סתירה וצע"ג אצלי

שוב מצאתי בפ"מ באשל אברהם סי' י"ג שכתב בס"ק ח' וז"ל ומשמע נמי דציצית שוא"ת לא זו שא"צ לפשטו אפי' אם נפל מעליו ברה"ר המלבוש עם ציצית ורואה שנפסק מותר ללבוש בחול אף שיש לחלק בין שוא"ת דעושה פסח דמטמא שאין עושה מעשה בביטול העשה ובין לובש מלבוש בלי ציצית ועיין ר"מ פ"ג מציצית הלכה י' והמחבר בסי' ט' סעיף י"ז הביאו אין מכאן סתירה דל"מ אם נאמר ציצית לאו שא"ת דלא כתוס' יבמות צ' ב' אלא כמרדכי דכי עובר בלבישה מיד בחול דעשו להם ציצית אמר רחמנא ובשבת לית כאן עשה כלל דעשו ואפי' נאמר דמרדכי כתוס' ממש נמי י"ל ובספרי שושנת העמקים כלל ו' הארכתי בתכלית האריכות וכאן אקצר עכ"ל היוצא מדבריו דאפשר גם המרדכי חולק על תוס' וסובר דעובר מיד בשעת לבישה רק ה"מ בשעה שיכול לקיים העשה ועשו להם ציצית אבל בשבת לא נאמר ועשו להם ציצית א"כ אין חיוב כלל בשבת שיהיה לו ציצית בבגדו ולעכב שלא ולבש בגד בלי ציצית לא נאמר בתורה ומעתה לא יפלא עוד בעיניך למה נתקשו הפוסקים בדין זה ואקוה שתנוח דעתך בעזה"י בזה.