מחנה חיים אורח חיים חלק ג כו

תחילת מעשה באונס או בשוגג או אפי' בהיתר גמור כיון דבסוף בא לידי עבירה ע"י המעשה שעבר ונחשב כאלו עשה עכשיו המעשה והלא משכחת לבישת כלאים וטומאת נזיר וטומאת בהמ"ק במעשה אבל אם התורה אמרה גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אם הוא כבר מעוטף בו יבוא חיוב גדילים א"כ לא משכחת בעולם לעבור מצות ציצית בקום ועשה דאפי' אם תחשב מה שעומד מכוסה בבגד בלא ציצית כאלו עכשיו ילבש א"כ הוא פטר לגמרי דבשעת לבישה ליכא בעולם חיוב ציצית ואינו עובר כלל וע"כ צריך אתה לומר דלא נחשב כאלו עכשיו לובש אלא נחשב דכבר הוא מלובש בו וא"כ הוה שב ואל תעשה אבל בכלאים ונזיר ונטמא בבהמ"ק נחשב בעינינו יען שהשיהה בא ע"י מעשה כאלו המעשה נעשה עכשיו ולק"מ קו' השאג"א ודוק (ועיין בנמ"י בב"ק בהבנת אשו משום חציו)

(ג) גם בסברה יצא לחלק על דברי תוס' דחדשו זאת דחיוב ציצית בא אחר שנתעטף יען דגמ' קורא לציצית שב ואל תעשה דיש כח לחכמים לעקור מצוה בשוא"ת וקשה הא עושה מעשה לבישה והוכרח לומר דאין מצות ציצית בא בשעת עטיפה רק אחר עטיפה וחדש הגאון פי' חדש יען דגוף הלבישת בגד לית בו איסור בעצם כל איסורו בא יען דתורה תלאה תנאי שיעשה בבגד ציצית א"כ הגם שלבש הבגד ולא עשה המצוה של ציצית הוה שב ואל תעשה שלא שמר לעשות הקיום מ"ע אבל במעשה של לבישת הבגד לא עשה איסור בשלמא בכלאים אמר התורה לא תלבש כלאים א"כ גוף הלבישה הוה האיסור אבל בציצית אין הלבישה איסור בעצם רק משום שלא שמר התנאי הוא קום ועשה ציצית והביא ראיה מדברי רמב"ם פ"א דחגיגה הל' א' שכתב וז"ל ומי שבא לעזרה ביום הראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על ל"ת שנאמר לא יראו ני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה עכ"ל וקשה למה לא ילקה הרי עשה מעשה לבוא לבית המקדש ולא הביא עמו קרבן שע"י ביאתו בעזרה וראית פניו בעזרה הוא העבירה שלא קיים הבאת קרבן כמו בציצית אם יהי' המצות עשיית ציצית בשעת העיטוף ולא קיים עשיית ציצית הוה הלבישה איסור בקום ועשה לשיטת התוס' ה"ה כאן ביאתו לעזרה גורם לעבירות הלאו אלא פשיטא יען דגוף הביאה לעזרה אין בו איסור רק חוסר מצוה של תורה שלא הביא קרבן עמו גורם העבירה הוה שב ואל תעשה ה"ה בציצית גוף הלבישה אין בו איסור רק חסרון המצוה גורם איסור על לבישה והוה שב ואל תעשה עכ"ד

ולדעתי להבדיל בין הנושאים דיש לחקור בראיית פנים בבית המקדש הוה גוף ביאת גופו לעזרה קיום מ"ע רק הקב"ה התנה שבשעת ביאתו לקיים מ"ע של שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ד' אלקי ישראל לא יראה פני ריקם אלא יביא עמו קרבן ואם הביא עמו קרבן קיים מ"ע שנראה גופו בעזרה ואם לא הביא עמו הקרבן לא קיים העשה ויהיה נחשב כאלו לא בא כלל לעזרה וא"כ ביטל עשה בשב ואל תעשה וא"כ קשה למה כתב הרמב"ם הטעם דאינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה תיפוק ליה דלא עבר לאו כלל דבפרשת ראה כתוב "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלקיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ד' ריקם" וא"כ משמע דעיקר הדבר קיום מ"ע לבוא כל איש מישראל לראות וליראות פני ד' והטיל הקב"ה תנאי שלא יראה פני ד' ריקם א"כ אם בא ריקם לא קיים העשה וכאלו לא בא כלל וביטל מ"ע בשב ואל תעשה ולא עבר לאו וצע"ג

אמנם בפרשת משפטים כתיב תחילה בפ' כ"ג פסוק ט"ו ולא יראו פני ריקם ובפסוק י"ז כתיב שלש פעמים בשנה וראה כל זכורך פני אדון ד' משמע דהוא לאו בפני עצמו ולא תנאי בקיום המצוה דהא כתיב מקודם לא יראו פני ריקם טרם שהוזכר יראה כל זכורך שהוא העשה א"כ דלא יראו פני ריקם הוא לאו בפני עצמו ולא תנאי בקיום מ"ע של יראה כל זכורך ולכן הביא הרמב"ם ולא יראה פני ריקם ולא הביא הפסוק של פ' ראה דכתוב מתחילה העשה ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך ואח"כ כתיב הל"ת ולא וראה את פני ד' ריקם והוה כמו שכתב הרמב"ם מתחילה מ"ע דכתיב וראה כל זכורך ואם לא הביא עובר על לאו דכתיב ולא יראה את פני ד' ריקם וצע"ג

אך הוא הדבר מפרשת ראה הי' באפשרות לומר דהוה רק תנאי בקיום העשה ומי שבא ריקם לא קיים מ"ע אבל לא עבר על לאו כלל לכן הביא הרמב"ם הפסוק מפרשת משפטים דכתיב מתחילה ולא יראו פני ריקם טרם שהוזכר העשה וראה כל זכורך מכאן מוכח דעבר על לאו ודוק

רק א"כ קשה מנ"ל לרמב"ם שאם לא הביא קרבן שמלבד שעבר הלאו גם העשה לא קיים דלמא קיים העשה רק שעבר הלאו רק מדכתיב בפ' ראה בפסוק אחד מתחילה העשה ואח"כ כתיב הלאו משמע שהלאו הוא תנאי שאם עבר הלאו גם העשה לא קיים דעבירות הלאו גורם שלא קיים העשה דהוה תנאי בקיום העשה אם ראה פני ד' ריקם

ומעתה אני אומר די אם נאמר דהלאו לא יראו פני ריקם הוא תנאי שגם עשה לא קיים אבל עכ"פ אי אפשר לומר דעבר הלאו בקום ועשה בביאתו למקדש הלא ביאתו למקדש הוה המצוה גופה ולא יראה פני ריקם הוה רק תנאי לקיום המצוה שאם ראה פני ד' ריקם לא קיים העשה ואיך נצרף מעשה מצוה למעשה עבירה די שמעכב שלא יהיה לו מצוה וע"כ דילפינן מדכתוב בפ' משפטים מקודם העשה ולא יראו פני ריקם א"כ חל החיוב הלאו רק אחר שהוא כבר בא בעזרה וכמו לפי' הר"י שהוה הפי' אם כבר מכוסה בבגד יעשה ציצית הוה שב ואל תעשה אם לא יעשה ציצית כך משבא בעזרה ולא יקריב קרבן לראות פני ד' ריקם והוה שב ואל תעשה ואין לוקין בשלמא אם ילפינן מפ' ראה א"כ הוה תנאי שיראה כל זכורך בתנאי שלא יראה פניו ריקם והוה תנאי במעשה ביאה לעזרה באופן שלא יבוא ריקם א"כ די שמבטל המעשה אבל לאו מנ"ל אבל בציצית דאין בלבישה עצמה מצוה ואם הקב"ה הטיל תנאי גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך ויהי' הפי' טרם שיתכסה בו תעשה גדילים א"כ הוי תנאי בלבישה שרק ע"י גדילים שעושה בבגד יכסה א"כ אם לבש בלא גדילים עשה איסור בקום ועשה אבל בחגיגה או דביטל רק עשה או דלא עבר רק משבא בעזרה ורואה פני אלקים חל שלא יראה פניו ריקם והבן זה

ומצאתי בטו"א בחגיגה דף ז' בד"ה וא"נ ריקנים שנתקשה בזה דבמשפטים לא כתוב העשה והל"ת בפסוק אחד ובראה כתיב בפסוק אחד ופלא שלא העיר דבפ' משפטים נאמר הלאו קודם העשה ובראה נאמר העשה קודם ללאו והטו"א התפלא על הרמב"ם ולפמ"ש משם יליף הרמב"ם דאיכא לאו וגם דמעכב העשה כמש"ל ודוק.