מחנה חיים אורח חיים חלק ג כה

לובש טלית לא נקרא שחיוב מוטל עליו כי מותר ללבוש בגד בלא ציצית רק אח"כ אם יתלבש יבא החיוב לעשות ציצית ולא קודם ע"כ כאשר פשט מלבוש הראשון נסתלק גם המצוה מעליו אבל אם עודנה עליו טלית קטן אז בר חיוב נקרא כי אם נפסל אחד מציציותיו צריך לעשות בו ציצית ע"כ פסק רמ"א שלא צריך לברך ב"ה ישר הוא עכ"ל

תשובה אהובי אחי נ"י דבר ישר דברת בשכל וטרם אדבר על שורש לראות היעמדו דבריך לדינא אמרתי לחקור בשורש הדבר כי קבלת יסוד זה שחיוב ציצית בא אחר הלבישה כהלכה למשה מסיני והוא דבר שצריך בירור גדול דא"כ לא הי' רשאי לברך להתעטף בציצית רק בשעה שמעוטף דהוה עובר לעשיתו כי רגע אחר הלבישה בא החיוב להטיל בו ציצית ואין רשאי לברך להתעטף בציצית דנהפוך הוא דרשאי להתעטף בלא ציצית רק אחר העטפה ועשה בו ציצית והנה מנהגינו לברך קודם עטיפה יהי' בתרתי לרעותא (א) דהוי עובר דעובר לעשיתו ואנן קיי"ל דרק עובר לעשיתו מברך ולא עובר דעובר כנודע (ב) כל הברכה לא הוה בטוב דמי צוה להתעטף בציצית בשלמא אם החיוב ציצית בא בשעת לבישה ואסור לו ללבוש אפי' רגע טלית בלי ציצית א"כ מברך להתעטף בציצית וגם מברך קודם עטיפה דאף עטיפה צריך להיות בציצית ועיין בבאר היטב סי' ח' ס"ק ב' הביא שבשו"ת בית יעקב פסק דמברך אחר העטיפה שלא כמנהג העולם והיד אהרן חלק עליו ועכ"פ מנהגו של עולם לברך מקודם ועל כרחך דחלקו על המרדכי וסוברים דאסור ללבוש טלית בלא ציצית א"כ הראתיך לדעת כי לא דבר פשוט הוא

ופקחתי עיני וראיתי שבעל שאגת אריה בסי' ל"ב ישב על מדוכה זו והביא דברי תוס' יבמות דף צ' שחדשו זאת שאין חיוב ציצית בא עד אחר הלבישה ולכן קרא בגמ' שם שב ואל תעשה יעו"ש וחקר הגאון א"כ אין ראוי לברך על הטלית קודם העיטוף כמו בתפילין שמברך בשעת קשירה ולא מקודם דהוה קודם דקודם אבל הוא חולק בזרוע עוזו ותורתו הנפלאה ופסק דחיוב ציצית בא בשעת העטיפה ועל כן יברך קודם העטיפה א"כ בעיניך תביט שנחלקו בו גדולי עולם אם אין חיוב ציצית בא מיד דלא כאשר חשבת שהוא דבר ברור

אמנם הגם שהארי נוהם מתוך קופה של בשר שמן מגמ' וסברה בכל זאת שמתי ללבי לחקור ולדרוש דעת תוס' ומרדכי בשם ר"י ובחסדי ד' אתרץ כל הסתירות של השג"א כנגד דין הנ"ל ואשר נתן ד' בלבו אשמור לדבר בעזה"י ואסדר השגות השאג"א באותיות עם הערותי לפניך

(א) השאג"א בסי' הנ"ל הק' קו' גדולה לפי דברי תוס' ביבמות דף צ' בד"ה שב ואל תעשה דלכן הרואה כלאים צריך לפשטו ולא נחשב שב ואל תעשה יען דהלבישה הוא האיסור בכלאים אבל בציצית בא החיוב אחר הלבישה דכסותך משמע מה שכבר מכוסה בו יעו"ש א"כ קשה הא בכל מקום אמרו בש"ס היכא אמרי' עשה דוחה לל"ת אם בעידנא דמיעקר ללאו מקיים עשה אבל אם אינו בעידנא אינו דוחה עשה לל"ת עיין ביצה בדף ח' ולדברי תוס' נהפוך הוא גם בציצית לא הוה בעידנא דאיסור כלאים הוה ברגע הלבישה וקיום מצות עשה של ציצית בא אחר שמעוטף ומלובש בו אלא ש"מ דגוף העיטוף צריך עם ציצית והוה שפיר בעידנא וכן האריך בקו' זו בסי' למ"ד והוא קו' גדולה

ונלע"ד לתרץ בעזה"י דבודאי כיון שחפץ לקיים מצות ציצית אי אפשר בלי כלאים דכך בקשה התורה שיהי' הציצית בחוט תכלת שהוא כלאים א"כ הגם אי אפי' ברגע הלבישה לא מקיים מצות ציצית וצריך לעבור עבירת כלאים בשעת לבישה הלא אי אפשר לבוא למצות ציצית אשר העשה ודחה לל"ת אא"כ יעבור מתחילה רגע אחת עבירת כלאים והוה לא אפשר וגם לא מכווין לעבור עבירת כלאים דהא מיד אחר רגע הלבישה אשר יתחמם בבגד יהי' איסור כלאים נדחה מפני עשה של ציצית ואותו רגע של לבישה ג"כ לא מתכווין על עבירת כלאים נהפוך הוא שמכווין בו לבוא לקיום מצות ציצית אשר אי אפשר להשיגה אלא א"כ ילבש מתחילה כלאים ובודאי לא מכווין על חימום רגע זאת דהא אח"כ יהי' לו חימום בהיתר גמור ומהכ"ת בעבור חימום רגע אחת יכווין לעבור עבירת כלאים שאפי' אם משכחת חימום ברגע זאת עכ"פ הוא אינו מכווין שיתחמם לו הבגד ברגע זו וא"כ כלל גדול אמרו חכז"ל בפסחים דף כ"ו לא אפשר ולא קמכווין שרי יעו"ש וא"כ אין לך לא אפשר ולא קמכווין מלבישת בגד עם ציצית דמברך אשר קדשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית ומגלה דעתו שחפץ בקיום מצות ציצית אשר אי אפשר להשיגה אם לא יעבור רגע של הלבישה איסור כלאים וא"כ שפיר אמרי' כלאים בציצית הוה בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה היינו כאשר יהי' מכוסה בבגדו ומבקש חימום והנאת הבגד אז הקיום מצות ציצית ועשה דוחה לל"ת וכיון אח"כ כאשר יהי' מכוסה בבגד אין כאן עבירת כלאים ממילא גם על רגע לבישת הבגד אינו עובר על כלאים דהוה לא אפשר שחפץ בלבישת הבגד ובמצות ציצית ולא מכווין על חימום של רגע הלבישה והבן זה (ועיין בפנ"י שם דף כ"ו)

(ב) עוד הקשה השאג"א איך כתב תוס' סברה יען דלא נתחייב בציצית רק אח"כ הוה שב ואל תעשה הא עכ"פ ע"י מעשה לבישה בא אח"כ החיוב ונחשב השוא"ת למעשה כמו אם הלובש כלאים והתרו בו כל היום והי' יכול לפשטו נחשב למעשה אעפ"י ששוהה אח"כ ולא עושה מעשה יען שבא ע"י מעשה מתחלתו וכן מבואר במכות דף כ"ב וכן בשבועות דף כ"ד דאיבעי אי בעי שהי' כדי השתחויה אבל אם שוהה לכ"ע חייב הגם שאח"כ שוהה ולא עביד מעשה יען שבא ע"י מעשה מתחילתו וכי תימא יען דעכ"פ בכל הנך עבר עבירה מתחלה במעשה חייב אח"כ אפי' בלי מעשה שכן ברואה בחבירו כלאים או הוא עצמו מצא הכלאים עשה עבירה בלבישה ראשונה עכ"פ בשוגג אבל כאן בחיוב ציצית לא עבר עבירה כלל בגוף הלבישה דתורה אמרה אחר הלבישה בא חיוב ציצית א"כ היתה מעשה ראשונה היתר גמור זה אינו דמבואר בנזיר דף מ' אפי' אם נכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו דנכנס בהיתר ואעפ"כ חייב אח"כ בשוהה דעכ"פ בא ע"י מעשה מתחילתו וכן אם נטמא בבהמ"ק דטומאה וביאה בהדי אהדדי קאתי חייב וק"ו הוא ומה התם דהי' באפשרות שלא ופרע חבירו המעזיבה עליו או לא ידע לו טומאה בבהמ"ק אעפ"כ חייב על השיהה אח"כ שבא ע"י מעשה היתר מתחילה כ"ש כאן שידע בודאי שיהי' לובש ע"י הלבישה ויתחייב בציצית א"כ אם יושב ולא עושה ציצית הוה כמבטל מצות ציצית בקו"ע והוא קו' נפלאה

ונראה ליישב בעזה"י דבכל הני משכחת מעשה באיסור כגון הלובש כלאים במזיד ונזיר שנכנס במזיד בבית הקברות או שנכנס לבהמ"ק בטומאה במזיד אז אפי' אם