מחנה חיים אורח חיים חלק ג כד

נלע"ד ליישב דאיסור ע"ז חמור מאוד אפי' אם הי' שוגג הוא חמור יען דכל שוגג הוא חצי מזיד דאלו הי' זהיר וזריז לא הי' בא לידי שוגג עיין רמב"ם פ"ה משגגות הל' ו' שביאר שאונס פטור מקרבן ושוגג חייב וכתב וז"ל שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה עכ"ל המתוק מדבש ואם כן אפי' שוגג דע"ז חמור מאוד עד שהחוטא מבקש שיתבייש בעוה"ז ויהי' לו כפרה על שמעל בגבוה מעל גבוה באנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו בודאי הי' לו לבדוק ולדקדק יפה יפה וכן מבואר בסוטה דף ל"ב דהקשה הגמ' חטאת דע"ז דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר ומשני התם ניכסף וניזל כי הכי דנכפרי ליה וכתב רש"י בד"ה התם וז"ל הטיל עליו הכתוב שיתבייש שתהי' לו כפרה מעונש גדול כזה עכ"ל רמז רש"י דהתורה בחרה לשוגג דע"ז חטאת שעירה דאין לו אליה לכסות כדי שיתבייש וישיג כפרה מעונש גדול כזה שעבד ע"ז וע"י אץ ברגלים גם נפש בלא דעת לא טוב וכיון שבא אדם לידי שוגג בע"ז צריך דווקא בושה ברבים ודוק

וא"כ אפוא בוודאי אם חטאו העם חטאה גדולה במזיד ועשו עגל זהב הקב"ה אמר ביום פקדי ופקדתי שאמרו חכז"ל שבכל גזירות יש בו חלק מעונש גדול דעגל ורמב"ן בנמוקי חומש פ' כי תשא על פסוק ועתה כתב בסוף וז"ל כי ביום פקדו ופקדתי עליהם חטאתם אפקוד אותי עליהם אחרי בואם אל הארץ וזה רמז לעת הגלות ממנה או למה שאמרו רבותינו שאין לך פורעניות שאין בה אונקי מעון העגל עכ"ל א"כ בודאי ניחא מה שאמרו במגילה מה דתימא שלא לתרגם מפני כבודן של ישראל קמ"ל דניחו להו להיות להם כפרה על עון ע"ז שהוא חטא גדול מאוד דהא כל הדורות צריכין כפרה מחטא העגל שהוא עון ע"ז במזיד אם בשוגג ע"ז ניחא ליה לאדם מכ"ש בע"ז במזיד ודוק

ובזה יש ליישב שני קו' טו"א שם במגילה שאמרו מעשה ראובן נקרא ולא מתורגם מפני כבודו של ראובן והקשה הנ"ל נימא דמתרגם דניחא ליה שתהי' ליה כפרה כמו שאמרו אח"כ במעשה העגל דמתורגם מהאי טעמא ועוד הקשה דגמ' אמר מעשה תמר מתורגם ופריך הגמ' פשיטא ומשני מה דתימא ניחש לכבודו של יהודה קמ"ל שבחיה הוא דאודי משמע אי לאו שבה הוא לו לא הי' מתרגם וקשה אמאי הא ניחא ליה בכפרה יעויין שם

ולפמ"ש לק"מ דדוקא בעגל דהוא חטא גדול עון ע"ז אז ניחא להו שישיגו כפרה אבל במעשה ראובן ויהודה הוה רק תאוות בשר ולא שמעלו באנכי ולא יהי' לך מפי גבורה שמענו אז לא אמרי' ניחא ליה לאדם שיתבייש בעבור שישיג כפרה ודוק

ועוד נ"ל על גוף הקו' דשאני בחטא העגל דהוה חטא צבור וכל זרע יעקב המה בכלל החוטאים א"כ ניחו ליה להכלל שיתביישו יחדיו כדי שיהי' להם כפרה אבל בעבירות יחיד אז גדולה הבושה שיחיד פרש מהצבור לחטוא אז לא מבקש שהוא לבדו יהי' חוטא נתבייש עומד בתוך אחיו טהורים וכשירים ולכן גם המתפלל והוא באחד בעון שלו לא יריע בקול גבוה שלא יתבייש בחטאו ודוק (ועיין בתוס' שם במגילה)

(ג) עוד הקשה פר"מ נ"י על התויו"ט בפ"ד דמגילה משנה י' בד"ה מעשה דוד דמפרש להרמב"ם מעשה דוד עם בת שבע מתורגם דכשם דאמרו בגמ' שבחיה הוא דאודי הה"ד כן בדוד שבחיה הוא דהא הודה על חטאתו והקשה כבודו נ"י וז"ל לכאורה קשה מדברי מגמ' יומא דקאמרו שני פרנסים עמדו לישראל משה ודוד דוד אמר לא יכתב סרחוני הרי חזינן דלא ניחא לדוד בשבח כזאת עכ"ל

לפום רהיטא אמינא דוד ביקש שלא יכתב סרחונו כלל רק ועשה תשובה ויקבל יסורים ובדורות אחרונים לא יוודע כלל שחטא אבל אם כבר נכתב ונודע שחטא ניחא ליה שיתורגם דהא אודי והוי ליה שבח שיוודע גם להמון עם שהודה ולא בוש לאמור חטאתי להורות לדורות לעשות תשובה כיון שעכ"פ נכתב סרחונו אינו מקפיד אם יתורגם אפילו ודו"ק

אך באמת דברי תויו"ט נפלאים לי שאני בתמר ויהודה שהודה מעצמו דהא תמר לא אמרה שממנו נתעברה כדברי חכז"ל מוטב שיפול עצמו לכבשן אש ולא יבייש פני חבירו ברבים ואמרה רק למי אשר אלה לו אבל דוד לא הודה מעצמו רק נתן הנביא בא בשם ד' ומה זה שבחו גדול הכי הי' לו להכחיש הנבואה ואפי' נאמר דאעפ"כ הוה שבח לו דלא ביקש לעשות מכסה על פשעו והודה מיד עכ"פ קשה מה שסיים התויו"ט שם וז"ל ומשו"ה לא איצטריך תו למיתני מעשה דבת שבע עכ"ל ולפי מה שכתבתי איצטריך למיתני לא מיבעי יהודה שהודה מעצמו הוה שבחיה אלא אפי' דוד שהודה מפי אחרים אעפ"כ הוה שבחיה וצע"ג

עוד נ"ל קו' פר"מ נ"י דשם ביקש דוד שלא יכתב סרחונו מפי נבואה כמו שמשה ביקש שיכתב סרחונו מפי נבואה כן ביקש דוד שלא יכתב סרחנו מפי נבואה אלא הוא בעצמו יכתב סרחונו בתהלים ברוח הקודש דאינו דומה המתבייש מפי עצמו ממתבייש מפי אחרים עיין בתענית סברא הנ"ל אבל עכ"פ שבח הוא דאודי ונקרא מתורגם ודוק וגם יש הבדל בין סיגנון נבואה לרוח הקודש והבן דברי הדש"ת סימן ב עץ החיים יתן חילו וגפן השלום פריו לאחי הרב המה"ג חריף ובקי המפורסם בעולם בשמו הטוב כבוד הרב ר' זוסמן סופר נ"י אב"ד דק"ק האללאש יע"א

אחד"ש אהובי אחי נ"י פניתי לראות בדבריך ואעשה לך מטעמים כי זה כמה שנים אשר הרהרתי בשורש דברי התוס' אשר ארי' דבי עילאי שם דברי הר"י למטרה לחץ שכלו הגדול ואציע רעיוני לפניך ותקח אותם בימין כאשר אני נותן לך בימין כפי כחי בעזה"י

אודות אשר יצאת להצדיק דברי רמ"א בא"ח סי' ח' סעיף י"ד שאם פשט טלית מעליו אם נשאר עליו טלית קטן אין צריך לברך כשלבש עוד הפעם הטלית הגדול והט"ז ומג"א נתקשה בדין הנ"ל כמבואר בדבריהם והמג"א האריך להקשות מסוכה ותפילין וכתבת וז"ל ונראה אולי יש לחלק עפ"י סברת המרדכי מובא במג"א סי' י"ג ס"ק ח' דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת אינו עובר עכ"ל א"כ יש הבדל גדול בין ציצית לכל מצות כי בכל מצות אדם בר חיוב נקרא שאסור לאכול בלא שחיטה ומצוה לילך לישב בסוכה או תפילין אולם במצות ציצית כל זמן שאינו