מחנה חיים אורח חיים חלק ג כג

מחנה חיים סימן א רב שלומים וכל טוב לאיש מפורסם בעולם כבוד הרב הגאון הצדיק ר' וואלף בער שענקעל נ"י מ"מ דק"ק טורנא יע"א

אחד"ש אודיע כי קבלתי מכתבו אודות האיש הידוע עשיתי את שלי להשיב בעזה"י ואשר הציע שלשה קו' לפני אגלה דעתי בעזה"י

(א) הקשה פר"מ נ"י וז"ל ואגב שלא לבוא לפני אדם גדול כמותו בלא ד"ת אכתוב לו מה שעלה כעת ברעיוני על דברי הגמ' דקאמר שאין לפרסם החוטאים שהרי לא חילוק הכתוב מקום בין עולה לחטאת דהא כ"ז הוא דווקא בעולת בהמה ובחטאת בהמה אבל בעולת עוף ובחטאת העוף חילוק הכתוב דעולת העוף נעשה למעלה וחטאת העוף למטה גם בבהמה עצמה יש חילוק דבשחיטה לא חילק הכ' מקום אבל בזריקה חילק הכתוב מקום דחטאת בהמה למעלה ועולת בהמה למטה עכ"ל

אודיע להדר"ג נ"י דבר אשר הרהרתי ראיתי בתוס' סוטה דף ל"ב ע"ב בד"ה איהו דקא מכסף נפשיה שכ' וז"ל תימא הא אמר בשמעתא קמייתא דמנחות דף ג' דבין זכרים לנקבות לאו דעתייהו דאינשי עכ"ל ופלא בעיני למה המתין תוס' להקשות על התירץ הגמ' איהו דקא מכסיף נפשיה שבזה משני הש"ס קו' הלא ניכר בין חטאת לעולה שהלא חטאת נקבה ועולה זכר וע"כ דתורה לא חס שלא לבייש לעוברי עבירה וא"כ למה תקנו תפלה בלחש ומשני הגמ' דלא ניכר דאלי' מכסה הנקבות והקשה הגמ' תינח אם מביא כשבה אבל אם מביא שעירה אז ניכר הנקבות ע"ז מתרץ הגמ' האדם בעצמו גורם שיהי' ניכר שהוא איש שאין לו בושה דהא הי' יכול להביא כשבה ועל זה ציינו תוס' הקו' הלא לאו דעתייהו דאנשי להכיר בין זכר לנקבה וקשה למה לא ציינו תוס' קושייתם על קו' הגמ' מעיקרא שהקשה הגם שלא חילק הכתוב בין מקום שחיטת חטאת ועולה שלא לבייש הא נתבייש שהחטאת נקבה והי' לתוס' להקשות הא בין זכר לנקבה לאו אדעתייהו דאינשי והוא פלא גדול

ונ"ל ליישב בעזה"י דלכאורה לפום רהיטא לא קשה קו' תוס' כלל דבמנחות דף ב' דמשני הגמ' על קו' אביי א"ל מעשי' מוכיחין דאמר ר"ש סברא היא דר"ש דרש טעמא דקרא מחשבה דלא מינכרא פסלה רחמנא מחשבה דמינכרא לא פסלה רחמנא וכתב רש"י שם וז"ל מחשבה דלא מינכרא אם מכזב ואם לא פסול רחמנא אבל מחשבה דמינכרא לכל שהוא מכזב לא הוה מחשבה עכ"ל היוצא מזה דדוקא אם מנכר לכל שהוא מכזב לא פסלה רחמנא אבל אם לא ניכר שהוא מכזב אע"פ שמחצה אנשים מכירים שהוא מכזב ומחצה אנשים אינם מכירים פסלה רחמנא כמובן וא"כ כדמשני הגמ' בדף ג' אלא בין זכרים לנקבות לא אדעתייהו דאינשי היינו שאין הכל נותנים ללב להכיר בין זכרים ובין נקבות וא"כ פוסל המחשבה ולא קשה אם הביא שעירה ושחט חטאת לשם עולה דתרצה דלאו כ"ע יודעין שהוא מכזב כמובן וזה ניחא שם אבל כאן בסוטה הי' קו' הגמ' כיון דעכ"פ מחצה עולם מכירים בין נקיבות לזכרים ואעפ"כ לא חס התורה על שלא לבייש את המביא החטאת שעירה דמי יודע מי יעבור אז דלמא מי שנותן דעתו לדעת שהוא נקבה ואעפ"כ לא כסה הקב"ה שיתבייש העובר עבירה וא"כ קשה למה תיקנו תפילה בלחש ולא קשה קו' התוס' וצ"ע

אמנם האמת כן שתוס' ידעו שלא קשה קושייתם ולכן לא הקשה על קו' הגמ' מיד שהקשה הא איכא שחטאת נקבה ועולה זכר והמתינו על התירץ הגמ' בסוף דתירצו איהו דאיכסף נפשיה שהיה לו להביא כשבה ומדהביא שעירה נגלה שהוא איש שאין לו בושה וכיון דהוא לא חס על נפשיה גם התורה לא חסה עליו ע"ז הקשה דלמא הוא איש שיש לו בושה רק הלא אין כל אנשים נותנים דעתייהו בין זכרים לנקבות והוא מן אנשים שלא נתנו אדעתייהו שירגישו העולם והיה לו להקב"ה לחוס עליו שלא יתבייש הבעל עבירה ותי' התוס' דדווקא אם נשמע מפיו ששוחט חטאת לשם עולה לא יסתכלו ליתן לב לראות שהוא נקבה לדעת שהוא מכזב בדבורו אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישים בדבר שהוא נקבה וידוע שיתבייש ולא חס על עצמו להביא כשבה וע"כ דאין לו בושה אבל בתפילה תיקנו בלחש כי בסתם בני אדם יש לו בושה וחסו עליו ותיקנו שיתפלל כל אדם בלחש כנלענ"ד בעזה"י נכון וישר

כל זה באתי רק לפתוח בד"ת ואודות הקו' של הדר"ג נ"י ידעתי שלא נסתר מעיניו דברי חכז"ל בגמרא במנחות דף ב' ודברי רמב"ם פ"ז מהל' מע"ק ואודות הבדל שבזריקה יש לומר כיון דראינו דתורה מקפדת במקום אשר תשחט החטאת תשחט העולה כיון כלפי שמיא ישיג תכלית הנרצה גם שם א"כ למדין עכ"פ אם אפשר להתפלל בלחש לא יתפלל בקול רם ובמקום שכלפי שמיא נגלה שהמקום הזריקה נבדל א"כ הוה אי אפשר וניחא ליה שיהיה לו כפרה כיון דאי אפשר בענין אחר ועכ"פ כיון שיוכל להיות תפילה בלחש ג"כ תקנו שיהיה תפילה בלחש שלא לבייש החוטאים המתוודים לפני הקב"ה ולמדין מן התורה שאמרה במקום אשר ישחט החטאת תשחט העולה דכיון דאפשר בכך מוטב שלא יתבייש המשיב ודוק (עוד עלה בדעתי כמו שחידש תוס' בסוטה דף ל"ב בד"ה ליכסף וליזל שדי אם נכסף בדבר אחד יעו"ש ה"ה בהיפוך שדי אם התורה חסה על החוטאים בד"א שבתחילתו במקום השחיטה לא יהיה הבדל הגם שאח"כ יהיה הבדל ניכר דבע"ז יהיה מבויש מתחילתו ובשאר חטאות לא יבויש מתחילתו ודוק)

(ב) עוד כ' פר"מ נ"י וז"ל גם קשה מגמ' דמגלה פ"ק שם מעשה יהודא נקרא ומתרגם מעשה עגל ראשון נקרא ומתרגם וקאמר בגמ' פשיטא ומתרץ ס"ד דניחש לכבודן של ישראל קמ"ל דכ"ש דניחא להו דלהוי להו כפרה הרי חזינן דניחא להוא לעוברי עבירה כשעשו תשובה דניחא להו להוי כפרה עכ"ל.