מחנה חיים אורח חיים חלק ג כא

תחת הרע אך גם זאת אם המה קרובים למיתה ביסורים שרואים שנוטל חיותם ע"י משלחת מלאכי רעים "רוממות אל בגרונם" יען שע"י היסורים ישיגו ארחות חיים כחכז"ל פ"ב דע"ז רבי מה אתה רואה א"ל גוילין נשרפים ואותיות פורחות עכ"ל השיב לתלמידים הוא הרואה במה שהגוף נשרף נזדכך הנפש לעוף השמים בצרור החיים יוסיפו חדוה ושמחה לפניהם בשעת מיתה ברוב תודה לד' שיוצאים כעת לחפשי מן עבדות היצה"ר אשר הסית בם כחכז"ל ע"פ "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם" תנחומא זש"ה וז"ל רואים החמה זורחת מברכים יוצר אור חמה שוקעת מברכים מעריב ערבים אפי' על המיתה מברכים דכתיב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם עכ"ל בשעת מיתה באשר הוא סוף כל האדם תוסף רוחם כאשר יגועון ואל עפרם ישובון ויוסיפו לרנן בכבוד על שזכו בשעת מיתה לראות בנועם ד' ומברכים ומשבחים ורמזו אם ראו חמה זורחת הוא השפעת המזל הי' מברכים יוצר אור מהקב"ה בא זאת ובשעה שנאסף המול הי' מברכים מעריב ערבים כל מה דעבד רחמנא לטב עביד ובשעת מיתה שהוא הסוף אז ירננו על משכבותם וספרי מוסר הזהרו כי עיקר מלחמות יצה"ר לבוא על אדם בשעת מיתה שיתחרט על המצות שעשה שטוב הי' אם עשה תחתם מצות אחרות והאדם מתחרט ותוהה על הראשונות ואובד עוה"ב כחכז"ל וראיתי הבל תחת השמש זה אדרתו של מלאך המות זה אדרתו אם פועל שנדמה לאדם שיש לו הבל תחת השמש אשר לו וזה החידה במדרש הקב"ה אמר לשטן הביא לי נשמתו של משה אולי תמצא בכחך להסית בו שיהי' נשמתו בידך הלך השטן ועמד עליו בכל תקפו וגבורתו פיתה ללבו ראה זו תורה וזו שכרה על שעלית למרום וזכית רבים שיתחרט על המצות ומע"ט ואז יהי' נקרא שמשה בעצמו מסר לו נשמתו בידו השיב לו משה במקום שאני יושב באמונה שלימה אין לך לעמוד אפי' בהרהור ואתה אומר תן לי נשמתך שאני אחטא להרהר אחר משפט ד' ח"ו ואמסור לך נשמתי חלילה גער בו ויצא בנזיפה גער משה בו שאין זה כי אם זדון וגבה לב לחשוב שאתחרט ויצא בנזיפה השטן הוא מלאך המות יצא חפוי ראש שלא יוכל לפעול לפרוד התיומת והבן

ספרי שם הלך מלה"מ והשיב הדברים לפני הגבורה שוב א"ל הקב"ה לך והביא לי נשמתו של משה הלך למקומו ובקשו ולא מצאו

ירא אלקים אשר לבו דבוק בד' ונפשו קשורה בעבודת הקדושה לזכות רבים ולקרבם תחת כנפי השכינה ואין לו תענוג עוה"ז רק בשעת עבודתו יפה שעה אחת בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וכאשר הקב"ה מהפך הגלגל ומבטל ממנו שלא יוכל לשרת בקודש עוד אין צער גדול מזה וכמעט יבחר שטוב למות מלחיות בחיי צער כאלה וצריך לחוק עצמו לקבל בשמחה גם זה שרצון ד' הוא שלא יעבוד אותו כחכז"ל למה הראה הקב"ה עצמו למשה בהנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה עכ"ל רמזו אם יבוא הזמן אשר הקב"ה מבקש לעמוד בעולם כמו סנה שאינו עושה פירות גם שם שוכן ד' כחכז"ל כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה כי קשה הפרישה מהדרישה כחכז"ל אמר אברהם אחנקנו אמר לו המלאך אל תעש לו מאומה שהי' קשה לאברהם לפרוש עצמו מעבודה אשר כבר הכין לבו עליה וזה הראה ד' ליעקב והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו וד' נצב עליו ויאמר אנכי אלקי אביך אברהם" התורה והמצות הן הנה הסולם עם השליבות אשר על ידם יבוא האדם קרוץ מחומר לעוף בהשמים והראה לו ג"כ שמלאכי אלקים המה הקדושים והצדיקים מתחילה עולים להתדבק בד' ואח"כ יורדים שיצטרכו לפסוק מדביקות ובכל זה ד' נצב עליו וזה רמזו פה שבא השטן להסית למשה להגיד לו שבא זמנו של יהושע אשר ילמוד דעת לעם והוא יוציאם והוא יביאם ומשה יצטרך לעזוב מקומו אך משה קיבל גם זאת באהבה כאלו לא הי' מנהיג ישראל מעולם וזה שבא השטן למצוא אותו במקומו פן ע"י מקומו שהי' מנהיג ומזכה רבים יחטא בלבו אם יצרך לעזוב מקומו ולא מצאו שם שעזב גדולתו ליהושע והבן זה

ספרי שם הלך אצל הים א"ל משה ראית א"ל מיום שהעביר ישראל בתוכי לא ראיתי אותו

מנהיג ישראל צריך להיות שר הטבע למשול ולרדות בטבע ינהוג עצמו פעם ברחמים ופעם ברוגז פעם בכעס ופעם בסבלנות פעם בעניות פעם בגיאות כפי האדם וכפי המקום וכפי הזמן חכז"ל הכהנים הלכו עקב בצד גודל העניוות בצד הגיאות מי שלא יוכל להתגאות שהוא עניו בטבע אין עניוות כזה נחשב לכלום חידות חכז"ל אין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א"כ יושב בישיבה של מעלה מי שלא יוכל להתגאות ולישב במעלה בגיאות גם ישיבת מטה שהוא עניוות לא תחשב לו לצדקה כי צריך להיות שני הפכים בנושא אחד פעם בעניוות ופעם בגיאות כמאמר חכז"ל מטבע של דוד מקל ותרמיל מכאן ומגדול מכאן פעם הי' עניו זוכר שהי' רועה צאן ופעם הי' גאותן כמגדל שגגו גבוה מאוד מטבע של מרדכי שק ואפר מכאן לבוש מלכות ועטרת זהב מכאן פעם הכין להם שק ואפר ופעם עטרת זהב דורש טוב לעמו כי לעצמו יכול להיות עניו ובהתנהגות מקהלות צריך להיות בעל גיאה כחכז"ל כל מ' שנה שהי' משה עם ישראל במדבר לא פסק מלשמש בכהונה גדולה עכ"ל שת"ח יכול למחול על כבודו אבל הכה"ג מאחיו אשר צוה ד' גדלהו משל אחיו שצריך לנהוג בו כבוד ובפרט בכה"ג שהוא מלובש בבגד כבוד ותפארת וזה שחקר השטן אצל הים שטבע המים שהולכים תמיד למקום נמוך אם לא ימצא חסרון במשה ע"י שהי' מתרשל בהתכלית ע"י עניוות שלו תמיד והשיב לו הים מיום שהעביר ישראל בתוכי שהי' עניו וצעק אל ד' עד שהשיב לו הקב"ה "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו'' פי' העקידה שהקב"ה קפד על העניוות שלו ואמר לו הלא אתה שר עולם פקוד ותצוה ויהיה הכל כאות נפשך דפח"ח וקרבם לתורה לא ראה למשה שיהי' עניו במה שנוגע בדבר ד' והבן

ספרי שם הלך אצל הרים וגבעות א"ל משה ראיתם א"ל מיום שקבלו ישראל התורה שוב לא ראינו אותו

זאת לא זאת כשם שלא נכון להיות עניו במקום שיש חילול השם ביותר אין ראוי' להיות בעל גיאות לפסוע על ראשי העם קודש כחכז"ל אין העולם כדאי להשתמש בארזים לא גברא אלא לבנין בהמ"ק הארז בלבנון מתנשא בראשו לאמור חזו אני גבוה מכל אילנות והוא משל על גיאות המתנשא לראש ע"כ העם וקרוץ מחומר אסור להשתמש בגיאות שהוא לבוש של הקב"ה כמו "ד' מלך גאות לבש'' רק אם לבנות בו בגיאות כמו "ויגבה לבו בדרכי ד' " בהמ"ק לכבוד ד' ותפארתו שהגיאות הוא כלי קודש אשר מתלבש בו ד' כי הוא אל דעות אשר משער להתגאות בצדק וביושר