מחנה חיים אורח חיים חלק ג כ

שלימות והצלחות אדם ועתה האירו מעלות התורה על כל שאר חכמות (א) שבע שאר חכמות להביא גבה לב ורוח גבוה במי שיגדל בהם שאומר "אני ואפסי עוד" ולא יכון בעיני רעהו ובתורה נהפוך הוא כל מה שיוסף אדם ללמוד בה ולהכין טעמיה כפי גדולתו ענותנותו שמבקש האמת נפשו כעפר לכל לשמוע מפי קטן כמו מאיש גדול כחכז"ל שנמשל התורה למים שאין אדם בוש לשאול מים גם מקטן שבקטנים מנערים כמו מהגדולים כי כל הגדול בה תראה לו קטנותו שידע שהוא ריק ובער מחכמתה ונעשה עניו ממנה (ב) בשאר חכמות טבעם העוסק בהם לרוב יכחישו דת ואמונה מצות ומעשים ויאמינו שאפקורסות וכפירות הוא חכמה שלא יתבע ד' מאדם אמונה ודת ובתורה נהפוך הוא כל הגדול בתורה יתקדש ביתר שאת ביראת שמים "הן יראת ד' היא חכמה וסור מרע בינה" אין ע"ה חסיד חכז"ל (ג) בשאר חכמות כאשר יוסף דעת לפניו יתן כל עולמו בעצמו יחשב שהוא כדי לעולם והשאר הכל לשרתו וצרכו ולא ירא לנפשו שיחטא אם יעשה עולה לאחד העם שהוא בער וכסיל כי נחשב בעיניו כבהמה ובתורה נהפוך הוא כל הגדול מחבירו מחויב לעשות לפנים משורת הדין כחכז"ל ספרו מתנא אלקי שנענש שלא נתן שיבשי לאריס שלא עשה לפנים משורת הדין (ד) בשאר חכמות אדם הוגה חכמה שע"י חכמתו יהי' הנכבד בעמו וישולם לו עמלו כאשר יפעל בעולם ובתורה שכרה עמה בעצמה אם יבין האמת שכרו אתו ופעולתו לפניו שכר מצוה מצוה ומה יעשה לאיש עוד הלא כאשר יבין עומק התורה ישמח בו כמוצא שלל רב וזה שחושב המדרש שיש בה ענותנותה צידקה וישרותה ומתן שכרה והבן

תנחומא פ' וילך ע"פ וילך משה וידבר את הדברים אל כל בני ישראל וז"ל ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום ואין יום פחות מאלף שנים דכתיב אלף שנים בעינך כיום אתמול כי יעבור במה היתה כתובה קודם שנתנה אם על כסף וזהב הלא קודם שנברא העולם לא נברא כסף וזהב אלא היתה כתובה על זרועו של הקב"ה וע"כ יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה שנאמר והגית בו יומם ולילה עכ"ל

התעוררו לבות בני אדם שיסתכלו על מלפנים דור דור כי ב' אלפים ראשונים של עמדת עולם הי' דור תוהו ובהו ההולכים אחרי שרירות לבם הרע ולא הי' להם גלוי שכינה שהקב"ה יתראה לעיני בני אדם ויצוה לשמור פתשגן כתב הדת והשריד והפליט המה יחידי סגולה כנח וחנוך ומתושלח והאבות אברהם יצחק ויעקב חקרו חקר שדי ממעל ושמרו התורה כפי ראות עיני שכלם אין לחשוב שעבדו את ד' בעבור עטרה להתגדל בה הלא סגורות וסתומות ישבו שהחושך כיסה כל הגוים וכל לאומים מאין יהי' בעבודת ד' שכר זהב וכסף להורות להם דרכי ד' הלא אין איש דורש ומבקש את ד' רק יחידי סגולה עשו זאת רק לרצות בוראם להיות לעזר עד יבוא היום שיחשוף ד' את זרוע קדשו ויראו כל הגוים ישועת ד' בקרב הארץ על כן ישכיל כל אדם להגות בתורה יומם ולילה יום הוא רמז בכל זמן בדור אשר יקר דבר ד' שהשמש יצא על הארץ שיש אזני השומעים ובין לילה רמז בעת אשר תשתפכנה אבני קודש בכל זאת ידרוש אדם בתורה לעבוד את ד' בכל עת ובכל זמן והבן

רבה האזינו ע"פ האזינו השמים ואדברה וז"ל אמר הקב"ה אם הטית אזניך לתורה כשתבא לפתוח בד"ת הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך כשם שהטית אזניך לשמוע ד"ת ומהיכן אתה למד ממשה רבינו שע"י שהטה אזנו לתורה בשעה שבא לפתוח בד"ת נשתתקו העליונים והאזינו דבריו מנין ממה שקרינו בענין האזינו השמים ואדברה וכו' עכ"ל

האיש הלומד בתורה לעשות בה קרדום לחפור בה או עטרה להתגדל בה הוא איש מהיר לרוץ לראות שסח הדברים בלי לירד בעומק עמוקה להבין הנפלאות הגנוזים בה לראות המכוסה שהוא יקר מהנגלה כי לעשות בה קרדום או עטרה גם החיצוניות די לו לעשות מלאכתו ולהשיג כבודו ובשעה שפותח ברעיונו לא נהנים רק קטנים אבל הגדולים ימאסו בו כי לא ירד בעומק התורה אבל האיש האוהב התורה בעצמה לא לתכלית קרדום לחתוך הוא ידרוש ויחקור עמוק עמוק שיבקש ככסף ויחפש כבמטמונים עד שיראה נפלאות ובשעה שדורש מלבד שמגלה עמוקות גם הקב"ה יטה עליו חוט של חן וחסד שגם הנבונים הגדולים בעם ישמחו בנועם אמרותיו ובדברי שפתותיו וזה אם הטית אזניך לתורה שהפשטות החיצוניות של תורה אין צריך הטות אוזן שאין בו עמוק ועומק שצריך הטיות אוזן אבל הפנימיות צריך הטות אוזן לשמוע בקול דממה דקה הנרגש באות אחת או בסידר הדברים כמו שידבר נא עבדיך דבר באזני אדוני וזה רמזו שאמר הקב"ה בשעה שאתה תדרוש במקהלים הכל משתוקקים ושומעים דבריך גם חכמים ונבונים מצפים לשמוע נפלאות מתורתך מדה כנגד מדה ומהיכן אתה למד ממשה שהטה אזנו לתורה דתורה ניתן למשה בכללים למשל טריפה לא תאכל והוא חקר להעמיק כל הפרטים מה הנכלל בסוג טריפה דרוסה או שבורה תנחומא על פ' כי תשא "ויתן אל משה ככלותו'' ולכן בין עליונים המה הגדולים ובין התחתונים המה הקטנים הכל נשתקתו והאזינו לדבריו הגם שטבע הוא מה שימצא חן בעיני גדולי דעה הוא מחוסר הבנה לפני קטני דעת הלא אין מעצור לד' וממנו לא יפלא דבר ליתן כח שידבר דבור על אופניו שיקח ממנו כל איש ואיש כהבנתו ותבונתו והבן. לסיום האגדה בעזה"י אמרתי להעתיק דרשה קטנה אשר הגדתי בז' אדר בשנת תברך בק"ק ספ"ט יע"א

ספרי הובא בבעל עקידה בזאת הברכה שער מאה וחמשה אמר לו הקב"ה למ"ה לך והביא לי נשמתו של משה הלך ועמד עליו ואמר לו למשה תן לי נשמתך אמר לו משה במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר תן לי נשמתך גער בו ויצא בנזיפה עכ"ל

צדקת צדיקים הוא אם יבוא עליהם יסורין לא ימרדו בד' ח"ו נהפוך הוא נותנים תודה על הטובה אשר הקב"ה נפרע מהם בעוה"ז וזה "אהללה שם אלקים בשיר אגדלנו בתודה" שם אלקים מורה ששופט במטה זעמו אותו שם יהללו בשיר ומגדל אותו בתודה שמקוים שהבית עוני וחוסר הוא השאול בעוה"ז והחשך בעוה"ז הוא יצועי עלה לקבל טוב בעוה"ב והמה קוראים ליסורים שיבואו עליהם כאשר אמר איוב אם אקוה שאול ביתי ובחשך רפדתי יצועי, לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחותי לרמה" שחישב שהשחת הוא האב המרחם ורמה ותולעה המה אם ואחות ולא בלבד אם יש עוד תקוה בעוה"ז כמו באיוב שנתן לו ד' כפלים בטובה