מחנה חיים אורח חיים חלק ג יח

ושופטים לא ישרים שנוטים אחרי העם והראהו דבר פלא דור ודור ורשעיו כי מי שהי' נחשב לרשע בדור שלפנים הוא נחשב בדור הזה לצדיק ורשע בדור הזה הוא רשע עריץ רע לשמים ורע לבריות מבית ומבחוץ בכופר הכל דור ודור וצדיקיו מי שנחשב בדור הזה לצדיק הי' נחשב בדור שלפנים לרשע כי בדור לפנים הי' הצדיק איש יושב בתענית ירא וחרד על דבר ד' ובאותן מעט מצות ומעלות טובות אשר נחשב לצדיק בדור הזה הי' נחשב בדור שלפנים בחרצובות רשע והבן

ילקוט פ' דברים ע"פ אלה הדברים וז"ל בסוף ארבעים שנה כשבא משה להוכיח את ישראל התחילו ישראל מהרהרין לומר תאמר שהוא בדעת כך בסוף שנה שהרגיש אמר להם חייכם שאיני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אני ואתם נתונים וכו' עכ"ל

הכוונה באמת עיקר התוכחה בשעה שמנהיג מפריד עצמו מעמו כי אז הוא מדבר בלב שלם כי יודע אם לא עכשיו אימתי וגם אינו משחק או מדבר להכאיב כי הוא מפריד אלוף וגם לא ירא מפני איש "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ומצותיו שמור" אבל העולם יאמרו זה הוא חסרון דעת או אולת או כסילות מה לו לעורר מדנים ביום אשר יפריד עצמו מהם טוב מזה את והב בסופה לאמור "ועמך כולם צדיקים" אבל חכז"ל סדרו ועמך כולם צדיקים בראש פרק אבל בסוף פרק סדרו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וזה רמזו שבני ישראל הי' מהרהרים אם משה בדעת מיושב לעשות כדת למה לו זה להיות כנרגן באחריתו להגיד תוכחה ומוסר היו לו להמשיך אותם בעבותות אהבה לאמור שאנו צדיקים קדושים וכדומה אז אמר משה אני איני אומר לכם דבר עד שאברר לעיניכם שאני מכבד ואוהב אתכם שלא אדבר בנגלה לפרט עונותיכם רק ארמז על המקומות וזה בין לבן וחצרות ודי זהב כמבואר ברש"י בפסוק א' מזה תדעו שאני בדעת ועושה בהשכל שרמז להם רמז אין מספר אבל נאמנו פצעי אוהב והבן

ילקוט פ' ואתחנן וז"ל וצו את יהושע אין צווי אלא זירוז שנאמר ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ חזק בתורה ואמו במע"ט כי הוא יעבור לפני העם הזה אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אינו עוברין עכ"ל

טוב הדבר מאוד אשר רמזו בזה שמנהיג ישראל צריך ליטול חלק בראש בזריזות גדול להיות בראש לכל דבר שהוא יחזיק בתורה ויאמיץ במעשים טובים מראש ראשון ממנו יראו בני ישראל וכן יעשו גם הם "נאה דורש ונאה מקיים" "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל" ראשית כל דבר לתורה ועבודה ומעגל טוב וצדק הוא למנהיג כי שם חלקת מחוקק ספון זה כוחו ואונו שנשמע קולו בבואו אל הקודש אם הוא בראש ליתן חלקו בו ויתא ראשי עם שעי"ז ראשי העם באים עמו לעשות כמוהו ועל המון עם כיון שיראו צדקות ד' עשה הוא בעצמו יכול לפעול ומשפטיו עם ישראל אם צריך לדבר משפטים עמם יכול לשפוט שראו כי המנהיג צריך ליתן ידו בכל וזה רמזו שאין צו אלא זירוז שיבחר לנפשו להיות ראשית לו שהוא יתן בראשונה וזה הוא "ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ" שכל ישראל יראו שהוא מחזיק בתורה ובמע"ט וזה "כי הוא יעבור לפני העם הזה" אם הוא עובר לפניהם בראש גם המה יעברון לפני ד' ואם הוא לא ילך בראש לכל דבר טוב לא יפעל באומר הדברים נאה דורש ואין נאה מקיים והבן

ילקוט עקב וז"ל חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות ושאל הקב"ה מישראל שיתנו לו שני פסוקים בכל יום כל ימי חייהם ורצו בני ישראל וקבלו על עצמו כדי שיוסיפו על ק' ברכות ב' פסוקים בכל יום א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ומאן אינהו ב' פסוקים ומקבלים דין מן דין ואמרין ונטלתני רוחא עכ"ל ומסיים שם ואומר סדר זה בשבתות ויו"ט במנחה ובימות החול ביוצר

הכוונה דחיות איש ישראל הוא להיות תמיד כלי זמר להודות ולהלל על כל נשימה ונשימה כחכז"ל כל הנשמה תהלל יה ע"כ נשימה ונשימה חייב אדם להלל יה וכן הוא מטבע ברכות מחכז"ל על פתיחת עינים פוקח עורים ועל הנעלת רגלים אשר הכין מצעדי גבר על פישוט ידים מתיר אסורים כי תהלוכינו ומעשינו הכל מד' המכין מצעדי גבר ומכין כל צרכינו כפי' הרמב"ם "בכל דרכיך דעהו" וכן באכילה ושתיה ומסחר וקנין תמיד ד' לנגדינו לדעת כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל "ממך הכל ומידך נתנו לך" וזה הוא חותם תכנית אשר על לב כל איש ישראל תמיד והקב"ה מבקש עוד תהפוכות פעם נהי' כפתי יאמין לכל דבר לקבל מפי נביאיו וחכמיו קבלת עול מצות גם במה שהוא כנגד השכל כי נשוב אל לבנו הלא איש קדוש מדבר כחכז"ל על פ' "ויהי' אפרים כיונה פותה אין לב" אחכז"ל הקב"ה אומר אצלי כיונה פותה וכנגד האומות ערומים בדעת כשעלים ופעם אם יקים חלילה זקן ממרה או חולם חלום אשר יבקש להוסיף או לגרוע יסקלו הנביא ההוא וזה הוא הבחינה שישראל אמרו "נעשה ונשמע" פעם נעשה דבריו ומקבלים פקודיו כמים קרים על נפש עיפה ופעם נשמע לדבריו ונבחינם ולא נשמע והבן וזה אמר הקב"ה אני מבקש עוד ב' פסוקים פעם "ומקבלין דין מן דין" הוא הטיות אוזן ופעם "ונטלתי רוחא" בגבה רוח לשפוט על דבריו וזה הוא שאלת הקב"ה שנוסף על מאה ברכות אשר תופס צרור הודיות לד' על כל תהלוכי ופעולות אדם וכל הנאת מאכלים ומשקין והבן

ילקוט פ' ראה פ' כי תשמע בקול ד' אלקיך וז"ל מכל אבקת רוכל זה יעקב מה עיסקה של אבקת רוכל יש בה כל דבר ואינה חסרה כלום אף יעקב לא חסר כלום כהנים עמדו ממנו לוים עמדו ממנו מלכים עמדו ממנו נביאים עמדו ממנו אר"י בר שלום א"כ אמר מכל קופת רוכל מהו אבקת לשון ויאבק איש עמו עכ"ל

כשושנת העמקים שפתותיהם שהוא כבוד גדול לאומה אם כל אנשי שם גדלו ממנה שיהי' המלך ויועציו חכמיו ונבוניו יודעים הדת ומשפט ממנה וכן כהנים העובדים עבודת הקודש ולוים המשוררים העומדים לשרת ובנביאים אשר קרובים לד' היודעים להגיד אותיות לאחור הכל כאשר לכל ממנה הוא כבוד גדול כאשר אמר ישעיה "ממנה יתד ממנה פנה" שהכל ממנה ולא מאומה אחרת כמו מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" גם אם המצא תמצא בהאומות איש נבון וחכם ראוי למלכות לא תוכל לתת עליך מלך מהם הוא חסרון גדול אשר לא אחיך הוא וזה הוא חרפות האומות בימים ההם