מחנה חיים אורח חיים חלק ג טז

רבה בהעלותך סוף הפ' ע"פ אספה לי שבעים איש וירדתי ודברתי עמך ואמר משל בפרדס ושומר ועל הנמשל כתבו וז"ל כך אמר הקב"ה למשה כשאמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת אמר הקב"ה אני נתתי בך רוח לדעת לפרנס את בני ולא הייתי מבקש אחר כדי שתתיחד אתה באותה גדולה ואתה מבקש אחר תדע שמשלי אינן נוטלים כלום אלא ואצלתי מן הרוח אשר עליך עכ"ל

האירו עינים כי שבעים פנים לתורה זה לעומת זה הפוכות הדיעות ומחשבות שונות ולכל רעיון והגיון יש זמן וחפץ לכל דבר כפי אשר יסכימו רוב דיעות של עדת אל כחכז"ל במדרש ע"פ אספה לי שבעים איש ד"א וכו' בעלי אסופות אלו סנהדרין וא"ת זה מתיר וזה אוסר זה פוסל וזה מכשיר זה מטמא וזה מטהר ר"א מחייב ור' יהושע פוטר ב"ש פוסלים וב"ה מכשירים למי נשמע אמר הקב"ה אעפ"כ כולם נתנו מרועה אחד עכ"ל והוא פלא עכ"פ איך יודעים למי ישמעו אם יפלא דבר בין דם לדם בין דין לדין דברי ריבות בשערים המצוינים בהלכה אך השבעים איש הסנהדרין עם הראש בית דין שהוא כנגד משה יבררו יחד הלכה והדבר יצא מפי הקב"ה אחרי רבים להטות גם יצא בת קול להלכה כמועטים כמו הלכה כר"א אמר ר"י אין משגיחין בבת קול כי באמת יש בתורה פנים בפנים שונים כולם ברורים ואמיתים שכולם מרועה אחד נתנו ואין שקר בפי לומדי ד' ח"ו ואחרי רבים להטות בענין הלכה כאופן מתוך אופנים רבים שהולד אל בית עולמו ולכן זה מטמא וזה מטהר זה אוסר וזה מתיר זה פוסל וזה מכשיר ואחרי רבים להטות לתחיה איזה מראה בהיר הוא כעת בשחקים ויהי' נקבע הלכה כמותו בעוה"ז והבן אם לא ברר משה אתו זקנים נשארו כל ישראל בהבנת התורה והמצות בדעת אחת ובמחשבה אחת וע"י שנתרבו זקנים נתרבו מחשבות והבדלת הדיעות בהבנת המצות והתורה אך סוף כל סוף כולם מכוונים אל תל תלפיות לעשות רצון קונם והביא כל אחד כפי הבנתו ומחשבת לבבו לפני ד' זה רמז לו הקב"ה דע שמשלי אין נוטלים כלום שכולם מכוונים לקיים תרי"ג מצות אשר פקד ד' רק בדמות והבנת קיומם הוא שכר שומר אשר משמר פרד"ס אלקים חיים כחכז"ל בנדרים (דף ל"ח) פלפול בתורה נתן הקב"ה רק למשה והוא בעין טובה נתן במתנה לישראל וזה אצלתי מן רוחך עליהם ויהי' שבעים פנים לתורה כיתות כיתות שונות יען כלל ישראל ילמדו משבעים איש ולא ממך בלבד והבן

ילקוט פ' שלח ע"פ ואלה שמותם למטה ראובן וז"ל אר"י דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ולא עלתה בידינו אלא אחד סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקב"ה ועשה עצמו מלך אר"י אף אנו נאמר נחבי בן ופסי שהחביא דבריו של הקדוש ברוך הוא ופסע על מדותיו של הקדוש ברוך הוא עכ"ל

באומר מעט רמזו הרבה שיש שני מיני פושעים כת אחת אומרת התרי"ג מצות עם כל ענפיהם ראויה לדור דעה אשר ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא כולם הי' נביאים אשר שכינה שרויה עליהם אנשי קודש נזירים ופרושים המה יוכלו לסבול התורה כזאת אשר מלאכי ד' נתאוו לה "תנה הודך על השמים" אבל שוכני בתי חומר יצירי תאוה ועבדי תשוקה אשר שחה לעפר נפשם ובטנם דבק לארץ שחקים גבהו מהם לא תצליח לפניהם כי תורה כזאת תבדיל את האיש מכל תענוגי גוף וחמדת בשר מכל אשר יצא מגפן התאוה מענבי התשוקה ואיזה הוא אשר יוכל לעמוד בה רמז "סתור בן מיכאל" שסתר דבריו של הקב"ה כי עשה בעצמו מך ונמוך שהוא זוחל ארץ תולעת ולא איש ובאלה סותר דבריו של הקב"ה וכת השנית אומרת מי שרוצה להתחסד יתר ויותר מאשר שיער הקב"ה כחכז"ל שאול הי' מרחם על אכזרים ונעשה אכזר על רחמנים כך יש אנשי מדע אשר אומרים "חתום תורה בלמודי" כעת אין די במעשים בלי רעיונות מאירות ומחשבות טהורות דולקות וצריך תורה ודת מלאים חכמה ודעת לא זבחי בהמות מחלב ודם וזה שרמזו נחבי בן ופסי וזה שהחביא דבריו של הקב"ה שהמה בהחבא הכל רמזים ולא נגלים לפני אנשי מדע ובזה פסע על שיעור ומידותיו של הקב"ה והבן זה

ילקוט קרח פ' ויקח קרח וכו' וז"ל זש"ה אח נפשע מקרית עוז ומדיינים כבריח ארמון אח נפשע זה קרח שעמד כנגד משה ומרד וירד מכבוד שהי' בידו ואין נפשע אלא מרידה שנאמר מלך מואב פשע בי ואומר אז תפשע לבנה שפשע בתורה שהוא קרית עוזו של הקב"ה שנאמר ד' עוז לעמו יתן ומדיינים כבריח ארמון עשה דינם עם משה והעלה הארץ בריחיה בעדו עכ"ל

הטיבו אשר רמזו בזה כי אם מעם הארץ יחטא נגד איש המנהיג אין מזה חילול השם כולם יודעים מקוצר הדעת חטא איש לאשמת העם כי סח עיניו מראות והמנהיג לא יתבע עלבונו מן ד' על איש החוטא כי ידע בנפשו כי הוא מעם המון לא בינת אדם לו אך אם הת"ח מורד ברבו מבקר מומין לחטוא כנגדו ותולה עצמו בדין ודת של תורה ויאמר בפני בוערים בעם שחטא המנהיג לעשות שלא כדין ושלא כדת אשר בו גדולת המנהיג תלוי הוא חטא כבד וגדול עונו מנשוא ולא יוכל המנהיג למחול על כבודו ומבקש עלבונו מיד שופט הארץ וזה רמזו "אח" הוא קרח שהי' חכם גדול בתורה "נפשע" הוא פשע יודע רבונו ערכו וגדלו של משה ומכווין למרוד בו וגם זאת פשעו ומרדותיו שתוקף "מקרית עוז" היא התורה שנקראה עז כמו "עז לעמו יתן" בתורת רבו להיות לו עמוד ברזל להשען בו לפני עם הארץ אז מדיינים הוא רבו העומד נגדו קשה כבריח ארמון שלא יוכל איש לבוא בו בארמון רק אם מאבד אותו ומשבר פושעים ומכניע זדים והבן

ילקוט חקת ע"פ יען לא האמנתם בי אמר לו הקב"ה למשה לא הי' לך ללמוד ממה שאירע לך ברפידים שאמרת עוד מעט וסקלוני אמרתי לך למה אתה מקטרג את בני עבור לפני העם יעבור מטה זה שבידך ד"א אעבור לפניהם וראה שאין עושים לך כלום ד"א כאדם שעובר לפני התיבה ומתפלל על הרבים עכ"ל

כולם שווין לטובה אשר רמזו לנו בזה המאמר לדעת טבע ב"י שגם אם נתמלאו עברה וזעם וקצף על המנהיג שלהם אם הוא יזכיר להם שהוא רועה נאמן הגם שהולך במקלו להטות את הצאן ויזכור אשר היטב עמהם מעודו עד היום ההוא אז ישראל קדושים הם וישובו לאיתנם להיות עבדים נאמנים לפניו וזה עבור לפני העם יעבור מטה זה שבידך תזכיר להם אשר עשית בו במטה אשר בידך טובות גדולות לפניהם מיד על מקומם יבואו בשלום וי"א גם זה