מחנה חיים אורח חיים חלק ג טו

וכמה נשתיירו מכם א"ל אני א"ל תאמר דבר אחד ותחי' א"ל הן א"ל אמור שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד ותחי' צווח עליו הם כי לא בשם ד' לא למדני אבא כן מה הי' עושה נוטל יראתו ונתנה על לבו מחבקה ומנשקה עד שנבקע ונפל לארץ לכן נאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם עכ"ל (כ"ה בסנהדרין ס"ג ע"ב)

שיחת חולין של ת"ח צריך לימוד ק"ו אם יספרו ויקבעו לדורות בעט ברזל שיש מוסר לדורות ואספרה מוסר גדול ששמעתי מפי הקדוש אדמ"ו בעל חת"ס ז"ל שדרכו הי' להיות בסוף הקיץ על איזה שבועות בכפר אחד לשאוף רוח בריאות כי כן צוו עליו הרופאים ומשרתו שלח לפניו יום או ימים לקבוע לו בית מלונו בשכר ואירע ששכר השליח הדירה איש מעמי דארעא חדריו כלפי השוק והוא הבעה"ב הלך בחדר אחד מאחוריו כלפי החצר ויהי' היום באשר עבר אדמ"ו ז"ל בשוק שמעו אזניו מאחריו שבעלי בתים דוברים זה לזה כזה וכזה לא האמינו על הרב מפ"ב ונרתע מאוד וכל איבריו נזדעזעו ושב לביתו ואמר להבחור העומד לפניו לשורתו לך וסובב בשוק לדרוש ולחקור מה נשמע עלי ובא בחזרה בפנים זועפות וגזר עליו אדמ"ו ז"ל להגיד אשר נודע לו מפי השמועה ואמר אהה אדוני נודע לי שבעה"ב אשר אדוני מורי שוכן בביתו הוציא לישנא בישא בפומבי שראה קלות גדול מאת מורי רבן של יהודים מיד שלח אדמ"ו ז"ל אחרי הרב דשם שיבוא אצלו וכאשר בא השביע אדמ"ו ז"ל לבעה"ב להגיד לפני רבו מה ראה ואמר הבעה"ב לא אכחד מאדוני כי דברתי פתשגן הדברים הנ"ל לאמר כי עמדתי אחורי דלת והשגחתי לא עשה אדוני קידוש על יין בצהרים בשבת כאשר כל יהודים עושים מיד פתח אדמ"ו ז"ל ואמר "צדיק ד' בכל דרכיו" חכז"ל הזהירו לת"ח שלא לדור בשכונת עם הארץ ואני עברתי על דבריהם וקראני כזה שאיש בער מגודל סכלותו האמין שלא עשיתי כדין במה שקדשתי רק בשחרית אבל לא נחה דעתו עליו ואמר מה פשעי ומה חטאתי למה לא זכרתי באזהרות חכז"ל ונכשלתי ואחרי חקור הדבר ימים רבים נפל ברעיוניו שד' העלים ממנו באותו שעה דברי רבותינו כדי ללמדו דעת שעיקר קיום אמונת בית יעקב וקדושת בית ישראל הוא אם הבנים למדו יראת אלקים מאבותם כאשר העיר הרמב"ן כי ראש אמונת אומן הוא מפי אבות לבנים גילה לו ד' לראות קדושת ישראל שיאמינו יותר לאבות מרבנים כדברי הרמב"ן שאב צריך לספר באזני בניו כי לא יאמינו מה ששומעים מפי מנהיגים המה רבנים אם יש סתירה לקבלת אבותיהם ואלקים עשה בזה במ"ת חומה פן יקימו רשעים להשחית בית ישראל ויהפכו דברי אלקים חיים שלא יאמינו לו ולקחתי מוסר מע"ה הזה שראה איש כמוני רב מפ"ב זקן ויושב בישיבה שלא עושה כאשר עשה אביו לא חם על כבודי בעבור כבוד שמים לפי דעתו כאשר קיבל מאביו עכ"ד הקדושים ובדור הרע נהפוך הוא האבות אכלו בוסר שיני בנים תקהנה הבנים רואים כל דברים זרים וכל תועבות אביהם בעבודות ואז אם גם כל צרות וכל גזירות יבוא עליהם יאמרו לא נסיר מכאשר שמענו מאבותינו כי הכח נשאר בבני ישראל שלא לסור מאחרי אבותיהם וזה אשר רמזו במעשה שהשיב האדם לאליהו הנביא שמוסר נפש בעד ע"ז ולא יאמר שמע ישראל כי לא שמע מעולם שם ד' מפי אביו וכלל גדול שצריך מסירת הנפש לגדור גדר בעד שועלים מחבלים כרם ד' צבאות והבן

רבה במדבר על פ' במדבר סיני וז"ל למה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את התורה עכ"ל

הכוונה יש הפקר יען שעדיין לא נראה מאדם אשר ישלח ידו ליקח אותו אבל אם יהי' נראה הכל ישלחו ידיהם אחריו שאם אלפי זהב וכסף ינוחו הפקר הוא יעץ שלא שזפם עין רואה ויש הפקר שהדבר נמאס ומתועב כלי אין חפץ בו הגם אם יראה לרב אדם בכל זאת לא ימצא איש שישלח ידו בו לאסוף אותו הביתה ונודע שגם מלפנים בעת שהתורה היתה יקרה בעיני הדור בכל זאת הי' נמצאים תלמידי חכמים גדולים בלי לחם ומזון וזאת הי' נחמתו של האיש שלא נודע שמו בישראל והי' תקוה שיבוא היום אשר יתראה לעיני כל רואי שמש יהי' טוב לו בזקנותו אבל בעת דור תהפוכות עם נבל ולא חכם שכל היותר מפורסם בתורה ויראה ישנאהו אותו ביתר שאת וכמעט אין תקוה לאדם הלומד תורת ד' בכל זאת צריך לקנות התורה בכל לבו כחכז"ל אל תעשה בתורה עטרה וגו' ולא די אם הוא הפקר יען שהוא מכוסה מעיני בני אדם שלא נודע ליושבי תבל נהפוך הוא גם אם כל יושבי תבל יכירו וידעו ממנה ובני אדם לא יבקש לנחול אותה וזה רמזו חכז"ל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר כאותו הפקר של מדבר שיודעים ממנה ובכל זאת לא נמצא איש להיות אדון לה לא תתקיים התורה אצלו שאם יראה תוחלתו נכזבה יפר התורה והבן

תנחומא פ' נשא וז"ל ויהי ביום כלות משה זש"ה יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת זה בצלאל שעשה את המשכן שכתוב בו ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ולאדם שלא עמל בו יתן חלקו וזה משה שלא עמל בו ונקרא על שמו שנאמר ויהי ביום כלות משה ביום כלות בצלאל אין כתיב כאן אלא ביום כלות משה הוי ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו עכ"ל

דבש וחלב תחת לשונם דרך למודי ד' שלא לחדש דבר בתורה רק כל עמלם להשכיל דברי דורות ראשונים להבין דברי תנאים ואמוראים ואח"כ דברי ראשונים ופוסקים דור דור שלפנים ואם השכילו וחקרו דבר חדש ישתוממו כי הם עמלו ויגעו מאוד עד שהבינו הדבר שוב הסתכלו וראו ראשונים רמזו כל זה במלות קצרות באותיות מעוטות בלי יגיעה דבה מזה יבינו על גדלות דראשונים עד שאמרו חכז"ל אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ובצלאל שהקב"ה מלאו בחכמה ובתבונה ובדעת ועמל מאוד עד שידע להראות אשר יעשה בישראל להקים משכן היכל ד' היכל ד' המה והביט כי משה לא הי' לו עמל כלל בהשקפה ראשונה הבין הכל והי' נקל לפניו לעשות וכאשר בצלאל עמל וטרח והשיג לדעת ראה כי משה רמז לו הכל במלות מעוטים ואותיות קצרות והשתומם על רוחב לבב משה וזה יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת שעמל מאוד עד שהוציא כלי למעשה ואח"כ יראה שלא יעשה עצמו למחדש הדבר ויתן חלקו לאדם שלא עמל בו כלל שכל מה שהמציא ראה באיש שלא עמל בו שהי' נקל ברוחב דעתו של האיש ההוא שכל מה שעמל בצלאל וטרח בחכמה ובדעת לעשות נתן חלקו למשה שלא עמל כלל שראה עין בעין והכל נרמז בדברי משה רבו ולכן לא כתיב ביום כלות בצלאל אלא ביום כלות משה כי כל מה שבצלאל למד עצמו בעמל הי' גנוז וצפון בדברי משה רבו והבן זה מאוד.