מחנה חיים אורח חיים חלק ג קכז

אותו בקברו אשר כרה לו שיספיק זה הטעם לבד לפנותו הגם שלא צוה להיות נקבר בתוך שלו ודוק

ואבאר מדקנה יעקב המקום במערה מעשו כמבואר ברבה על פסוק אשר כריתי לי וז"ל בשעה שעמד יעקב עם עשיו א"ל מה את בעי ממון או קבורה א"ל מה לההוא גברא קבורתא הב לי ממון וסב לך קבורתא הרבה ממון תכרה עליה הה"ד בקברי אשר לקחתי אין כתיב אלא אשר כריתי לי הכרתי עליה עכ"ל וא"כ כפי שאמרו חכז"ל אחים שחלקו לקוחות הן וחזר ביובל א"כ נמצא יעקב קבור בקבר שאינו שלו הגם שקנה הקבר מיד עשו שהי' ישראל משומד כנודע מחכז"ל עכ"פ כשיגיע היובל חזר הקנין למקומו וא"כ מוכח דטעם דנייח לאדם להיות מונח אצל אבותיו יספיק לבד אפי' אינו קבור בתוך שלו וגמ' בב"ב דף קי"ב אמרו נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו יען שלא היה אצל אבותיו אבל אצל אבותיו נייח לו אעפ"י שאינו שלו ה"ה יספיק טעם להיות נקבר בתוך שלו אעפ"י שאינו אצל אבותיו ודוק

ואולי מהאי טעמא יליף הרשב"א להתיר לפנות המת משום נייח לאדם לשכוב אצל אבותיו וקשה דלמא דווקא דשניהם יחד שווי לאדם להיות נקבר בשלו בצירף לנייח אצל אבותיו דהא ביעקב הי' שניהם יחד וצע"ג ולפמ"ש גם ביעקב נמצא הצדיק קבור באינו שלו כאשר יגיע היובל לישראל דהא עשו ישראל משומד הוא דחזר המקח אליו ודוק

ומצאתי בילקוט ישעי' ק' כ"ב על פסוק לך בא אל הסוכן שהאריך וכתב וז"ל אמר ר' אליעזר צריך אדם שיהי' לו מסמר או יתד קבועה בבית הקברות כדי שיזכה ויקבר באותו מקום עכ"ל משמע שיש חיוב על אדם להיות נקבר בתוך שלו ואפשר שהיה מעשר תקנות מת מצוה קונה מקומו להיות נקבר בתוך שלו ודוק (ועיין בפרקי דר"א פ"כ אמר אדם עד שאנו בחיים אבנה לי בית מלון לרבצי עכ"ל יעו"ש)

ולדעתי שגם הירושלמי משוה להו דבמ"ק פ"ב הל' ד' בירושלמי כתב וז"ל אין מפנין את המת ואת עצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד אין צריך לומר מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו עכ"ל ולכאורה הך ובתוך שלו אינה דומה למה שהקדימו שם בירושלמי שמותר לצאת אפי' מן דירה נאה לכעורה לדור בתוך שלו דשם הוה הפי' שלו מה שהוא קנינו וכאן יהי' הפי' שלו קבורת אבותיו וצע"ג ועוד דהוה כפל לשון של נינוח אצל אבותיו הי' לירושלמי לומר ובתוך אבותיו מותר לפנות דנייח לאדם אצל אבותיו וצע"ג ועכ"פ הי' לירושלמי לומר שנייח אצל אבותיו שיהי' אות שין נתינת טעם וצע"ג לכן נ"ל דירושלמי תרי מילי קאמר שמותר לפנות המת לתוך שלו וה"ה לפנות מתוך שלו להניחו אצל אבותיו ואיידי דהתירו לשנות הדירה בחה"מ בעבור לדור בתוך שלו ה"ה מותר לפנות מקבר שאינו שלו לתוך שלו וה"ה אפי' מתוך שלו לנוח אצל אבותיו הגם דקבר אבותיו אינו שלו כגון שאבותיו קנו רק מקום קברם והוא יהי' מונח אצלם הגם שאין לו חלק בבה"ק הנ"ל ודוק

ועתה אחקור בודאי חברא קדישא בכל עיר ועיר אשר נהגו בתקנתם שיש סכום ידוע אשר יותן בעד קבר אם ימות אחד מבני החברא ולא יוכלו להעלות קברו בדמים א"כ נמצא שיש לכל אחד מבני חברא חלק בארץ בבית הקברות כי לא יוכלו הגבאים להעלות מקום קברו בדמים ואותו סכום ידוע יותן לשאר צרכי' או שקנה חלקו כאשר בא בשותפות החברא בתנאי כאשר יוקבר אחר פטירתו צריך עוד ליתן סכום הנ"ל נמצא דבן חברא נקבר בקרקע שלו אשר קנה בחייו אבל אם אחד שאינו מבני חברא מת וקרוביו קונים לו מקום קבר לא נקבר בקרקע שלו הגם שישולם מממון שהניח אחריו בכל זאת לא הוה הקרקע שלו דכיון שמת אדם הוא יצא נקי מהונו ורכושו דעיין ר"ן נדרים דף מ"ב ע"א בד"ה אם מת ירשנו שכתב וז"ל דלאו מדידיה מיתהני אלא מירושתו דזכה לו רחמנא עכ"ל הכוונה כיון דאדם מת נעשה חפשי אין לו עוד כח בממונו והי' הדין שרכושו הוא הפקר כמו בגר שמת כל הקודם בו זכה רק הקב"ה חידש מי שיש לו בנים או קרובים אז הקרוב קודם בנו או בתו או אחיו או דודו עיין פרק יש נוחלים וברמב"ם בפי' המשניות שם א"כ הקב"ה מזכה להקרוב ממון המת אבל המת יצא נקי מנכסיו וכן כתב הרשב"א בנדרים דף ל"ד אם אחד אוסר ככרו או ביתו אע"ג דיהבה ליה במתנה יען דלא נפק לרשות טרם שבא לרשות מודר וכתב בד"ה אל וז"ל ואפי' מת ירשנו משום דאין היורש יורשו אלא לאחר מיתה דכבר נפק מרשות המדיר ולא מן המוריש בא לו הנחלה אלא שהתורה זכתה לו עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו כיון שאדם מת נעשה חפשי מכל רכושו ויצא נקי מנכסיו רק התורה מזכה לקרוביו ממונו אשר הניח אחריו ודוק

ולפ"ז אם הקרובים קונים להמת מקום בכל זאת הוא קבור בקרקע שאינו שלו הגם שקרוביו רוצים לזכות לו הקבר אטו יוכל מת לזכות בשום דבר וכל קניות הקרובים הוא רק שאותו עיר נותנים רשות לקבר שם מת הידוע אבל להמת אין לו קרקע אבל אם קנה קרקע בחייו הגם כאשר מת יצא כל קניניו מרשותו עכ"פ כדי קברו נשאר לו אשר הקב"ה מבקש שישוב אל העפר ולא מפקיע רחמנא מקום קברו מדרש רבה על פסוק כי מקרה בני אדם וז"ל ר' לוי ור' אמי חד אמר עשה לו קבורה עכ"ל היינו שזכה לו הקב"ה שיהי' יתרון לאדם קבורה א"כ יהי' מותר לפנות מת אשר לא מת בעירו כדי לפנותו בעירו אשר הי' איש מבני חברא קדישא ודוק

ומעתה אבוא בעזה"י לחקור בנידן השאלה אשר לפנינו אחרי כי המנוח ר' פנחס ז"ל הי' מן מיסדי קהלתו כי מלפנים לא הי' רשות לישראל לדור במחוז הנ"ל והוא הי' מן הראשונים אשר ישבו שם עד אשר עזר ד' להם שיקנו החברא קדישא בית הקברות לקנין עולם א"כ יש לו ממש חלק בארץ ההוא אבל בק"ק אורשא אשר מת שם הוא גר בארץ נכריה ואין לו שם אחוזה והי' יוכלו לקבור אותו במקום אשר יקברו שאר עובר אורח אשר מת שם רק שקרוביו נתנו ממון או שט"ח לשלם לח"ק כדי ליתן לו מקום חשוב א"כ באמת הוא נקבר בקרקע שאינו שלו ומותר לפנותו משם ולהביאו למקום עירו אשר יש לו אחוזת ארץ כי הי' שותף לקנות הבהק"ב ודוק

והגם שכ"ת נ"י הודיע לי שהמנוח צוה בצוואה שלו ליתן לח"ק דק"ק אורשא שני מאות זהובים א"כ קנה בעצמו מקום קבורה שם בחייו אעפ"כ על משמרתי אעמודה (א) אטו שלח בעד גבאי חברא וקנה קנין בחייו שנתן להם כסף מקנתו הוא צוה רק ליתן אחר מותו (ב) הכי מפורש בצוואה שנותן בעד קברו שני מאות זהובים כסף הוא צוה לזכות ח"ק דשם שני מאות זהובים יען כי רגלי דבר אינש