מחנה חיים אורח חיים חלק ג קכו

גבעת פנחס קראתי לתשובה זו גבעת פנחס שהיא מדברת בעבור שחפצו להבילו לר' פנחס ווייס ז"ל ממקום אשר רגליו היו מבילות אותו למות בק"ק אורשא לקבור אותו בעירו כי הי' ממיסדי הקהלה ואדפיס אותו כאן כי ספר זה הודפס ממעותיו כאשר פקד בצוואה לזכר עולם יהיה נשמתו היקרה. שלום וכ"ט למכירי ה"ה הרב הגאון בן אבות היקר כבוד הרב ר' יעקב אב"ד דק"ק פוטנאק יע"א

מכתבו עם שאלתו קבלתי ואשיב כיד ד' הטובה עלי אשר חקרתי ומעלתו נ"י ישים עיניו בו ואם יש אתו השגות ידעני מהרה הדש"ת

שאלה אודות איש יקר ירא אלקים הנכבד ר' פנחס ווייס מעיר פוטנאק אשר שבק חיים לנו כי יצאה נשמתו בק"ק אורשא ז' תשרי תרל"ז ונקבר שם בק"ק הנ"ל ביום ח' תשרי ועכשיו מבקשים כל קרוביו ואוהביו שיפונה מקברו ויובא לעירו עיר פוטנאק להקבר אצל קרוביו בבהק"ב שלהם כי זה כבודו שהיה אחד ממיסדי הקהלה הזאת אשר מלפנים לא הי' רשות לבר ישראל לדור שם והוא הי' מן הראשונים אשר באו לדור ופעל טוב בעמו להיות ממקהלות הקודש בבהכ"נ ומקוה ובה"ק וכל דבר הראוי' להיות בקהל ישראל על כן התנדבו כמה וכמה שחפצם להשתדל במקום גבוה שינתן רשות להובילו למקומו רק בקשו לדעת אם הוא מותר מדרכי תורה או לא

תשובה אחקור בעזה"י על שורש הדין אם מותר לפנות המת אשר קבור בקרקע שאינו שלו כדי לקבור אותו בקרקע שלו כי ראיתי בזה מבוכה ואשר יחנן אלקים אותי אשמור לדבר בעזה"י

הנה הרמב"ם פי"ד מהל' אבל הל' ט"ו כתב וז"ל אין מפנין את המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד ואם הי' בתוך שדהו מפנהו אפי' ממכובד לבזוי עכ"ל פשטות הלשון משמע בעבור כדי לקברו בתוך שלו מותר לפנותו דגנאי הוא לאדם להיות קבור בקבר שאינו שלו כמבואר בב"ב דף קי"ב שאמרו נמצא שצדיק קבור בקבר שאינו שלו וא"כ כל אדם אוקמי בחזקת כשרות ובפרט אם כבר מת שמיתה כבר כפר עליו א"כ הוא גנאי לצדיק שיהי' קבור בקבר שאינו שלו ומותר לפנותו אפי' ממכובד לבזוי דזה הוא כבודו שהוא נקבר בשדה שלו והוא יותר כבוד מאשר נקבר בקבר מכובד שאינו שלו ודוק ובהל' יו"ט פ"ח הל' ח' כתב וז"ל אין מפנין את המת ולא את העצמות מקבר לקבר ולא ממכובד לבזוי ולא מן בזוי למכובד ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אלא א"כ הי' מפנהו לתוך שלו מפנהו בשאר הימים אפי' מן המכובד לבזוי עכ"ל הרי שלא הזכיר הרמב"ם אלא אם הוא מפנהו לתוך שלו אז מותר בשאר ימים אפי' ממכובד לבזוי ודוק

מזה נראה דרמב"ם לא הזכיר להיות קבור אצל אבותיו אלא הזכיר להיות נקבר בתוך שדהו או להיות נקבר לתוך שלו דעיקר הדבר להיות נקבר בקרקע שהוא של עצמו ולא להיות נקבר בקרקע של אחרים כמובן ואולי זה מרומז בתורה פ' ויחי דיוסף אמר אל פרעה "אבי השבעני לאמור הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה" הגם שמצינו שיעקב דבר אל בניו ויצו אותם ויאמר אליהם "אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי" הרי שהזכיר אל בניו שיקברו אותו אל אבותיו דמשמע דנייח לו לשכוב עם אבותיו ויוסף הזכיר לפרעה רק שאמר יעקב שיקברו אותו בקבר אשר כרה לו עכצ"ל דגם טעם זה מספק שנייח לו לאדם שיקבר בתוך שלו ולא הזכיר לפרעה כלל שביקש לשכוב אצל אבותיו ודוק

ואוסף עוד דלדעתי מה שאינו נקבר בקבר שאינו שלו הוא קפידה גדולה דעיין רמב"ן פ' חיי שרה על פסוק "אם יש את נפשיכם לקבור את מתי מלפני" כתב וז"ל טעמו אני לא אקבור מתי בקבר אחר אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו שאינה לו קברות אבותיו כי לשדה הוא להם עכ"ל הרי שהקפיד אברהם ואמר בפומבי שלא יקבור אשתו בקבר אחר בשום אופן לכן אם יש את נפשכם שיקברנה יפגעו בעבורו בעפרון ודוק והוסיף עוד הרמב"ן שם על תיבת לפני וז"ל ומטעם מלפני כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון עכ"ל הרי שאמר טרם שיקבור אותה בקרקע אחרת יהי' מטמין אותה רק בארון שלא יראנה ועיין בש"ע יו"ד סי' שמ"ב וז"ל הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום לא תלין את המת עכ"ל ומקורו בסנהדרין דף מ"ו ועיין בטור ואעפ"כ הקפיד אברהם מוטב שלא יקברנה ויעבור על הלנת מתים מלקבור אותה בקרקע שאינו שלו ודוק ועיין רשב"ם בב"ב דף קי"ב ע"א בד"ה פנחס גבי דזבין מזבין שכתב וז"ל ומשני הך רבותא דקפרכת מפנחס ליתא דליכא למימר גבי דזבין מזבין דא"כ לא הי' קובר את אביו דנמצאת חוזרת וכו' עכ"ל משמע נמי הגם דלא הי' לו קרקע שלו ולא הי' לו מקום קבורה לפניו אעפי"כ לא הי' קברו בקרקע שאינו שלו דטוב לקבור אותו בארון מלקבור אותו בקרקע שאינו שלו (ויהושע תיקן מת מצוה קונה מקומו לא לבד זאת תיקן לקבור מת מצוה במקומו אלא תיקן שגם יקנה מקומו להיות נקבר בתוך שלו)

ועוד נראה דטעם להיות נקבר בתוך שלו הגם שאינו אצל אבותיו הוא מטעם להיות נקבר אפי' בתוך שאינו שלו רק אצל אבותיו דהא הרשב"א בתשובה סי' שס"ט כתב וז"ל אבל כענין זה לקברו אצל אבותיו מותר שערב לו לאדם להיות נקבר אצל אבותיו וכתוב קברו אותי אל אבותי עכ"ל ויש לדקדק למה כתב כענין זה באות כ' ולא כתב בענין זה באות ב' אך הכוונה דשם בנידן הרשב"א הי' תרתי לטבותא שצוה לפני מותו וגם להיות נקבר אצל אבותיו והרשב"א יליף דאפי' לא צוה מותר דעכ"פ צוה יעקב שיקברו במערה למה לו לומר קברו אותי אצל אבותי אלא דגלי דעתו לדעת שנייח לאדם להיות קבור אצל אבותיו וממילא בכל אופן אפי' בלא ציווי של המת מותר לפנותו שנייח לאדם להיות קבור אצל אבותיו והגם בשאלת הרשב"א הי' ג"כ תרתי לטבותי שצוה וגם הי' אצל אבותיו בכל זאת רוצה להשמיע הדין אפי' כענין זה אפי' לא צוה ג"כ מותר לפנותו דנייח לאדם להיות מונח אצל אבותיו ולכן לא כתב הרשב"א אבל בענין זה שצוה לקברו אצל אבותיו אלא כתב וז"ל אבל כענין זה לקברו אצל אבותיו עכ"ל משמע אפי' הוא לא צוה כלל ודוק וא"כ יש למילף מדהזכיר יוסף לפרעה רק זה הטעם שיעקב ביקש שיקבור