מחנה חיים אורח חיים חלק ג קכג

ימי חייו רובץ עליו העשה דכבוד התורה ואפי' ימחול על כבודו על לעולם הוה רק כאלו ימחול בכל יום ובכל שעה על כבודו אבל אם יחזור מדבורו למחר וחפץ ביקרו אתי דיבור ומבטל דיבור שלא מוחל מעכשיו על כבודו ממילא יש כאן כבוד התורה ובודאי הוה אז המעשה של כבוד התורה עושה קיום מ"ע ועוד אפי' אם מוחל על הכבוד אעפ"כ מי שמכבד אותו עושה מצוה דרשות עכ"פ כמובן ובכה"ג הגם שיוכל למחול על כבודו כיון שאינו מוחל בא עשה ודוחה לל"ת דאין בידו לעקור מ"ע של כבוד התורה שלא תהי' בעונם וממילא אם קפיד הוה עשה עצומה וגדולה ודוק

ובזה ישבתי קו' התוס' שם למה לי קרא דאין עשה דכיבוד אב מהני אם מצוה לחלל שבת הלא יש ביד האב לומר לא בעינא לכבוד הנ"ל ולפמ"ש מיושב דשאני בלו תהי' לאשה בידה לאמור לא בעינא וליכא לעשה כלל בעולם אבל בכיבוד אב הגם בשעה זו אומר לא בעינא כבודך לעולם יכול אחר שעה לבטל דבורו דאתי דיבור ומבטל דיבור וממילא חייב בכיבוד אביו אפי' על אותו דבר בעצמו ואטו אפי' מחל על כבודו ואח"כ הבן מכבדו אינו עושה עכ"פ מצוה דרשות וק"ו אם מבקש אחר כך דבר זה שחוזר המצוה למקומו והבן זה

ומה מאוד תמוה לי דברי ראב"ד שהובא הקצו"ח סי' צ"ז שלכך לא מברך על נתינת צדקה אפי' אם העני פותח יד דהא יכול לומר לא בעינא ליה אז אפי' אם יחפוץ לא הוה עשה לברך ולפמ"ש הלא אם יחזור העני מדבורו חוזר החיוב ממילא ולא דמי לכתובות דשם בידה לעקור המצוה לגמרי ויש להאריך הרבה ואי"ה כאשר ירחיב ד' אבאר דבר זה בעזה"י

אך האמת יורה דרכו דלכאורה לשיטת רש"י דגדול כבוד הבריות שדוחה לל"ת היינו באבידה קשה מאי גדול כבוד הבריות הלא בכל מקום עשה דוחה לל"ת כפי חק התורה א"כ כבוד התורה עשה בהאי זקן ואינו לפי כבודו ודוחה לל"ת וצע"ג

אמנם בוודאי כל ת"ח תורתו דיליה הוא ות"ח שמחל על כבודו כבודו מחול ובפרט אם מוחל על כבודו בעבור מצוה ואהבת לרעך כמוך להשיב לו אבידתו ולא מיבעי אם הי' מוחל על כבודו אם הי' האבידה שלו פשיטא שיכול להשיב גם של חבירו אלא אפי' אם הי' וותרן בממונו מפני כבוד תורתו אבל גם מותר לוותר על כבודו מפני ממון חבירו וירויח מצוה גדולה של השב תשיב אבידת אחיך והי' השכל גוזר כיון דיכול למחול על כבודו מפני קיום מ"ע של השיב אבידת אחיך יהי' מחויב לוותר על כבודו כמו בכתובות שהיא מחויבת לומר לא בעינא ליה עיין רש"י שם מלמדים אותה כדי שלא יעבור עבירת ל"ת ק"ו שיהי' הזקן מחויב לומר אני מוחל על כבודי כדי שלא ועבור על לא תוכל להתעלם ולקיים מ"ע של השיב תשוב קמ"ל והתעלמת פעמים שאתה רשאי להתעלם אם אתה חפצת להקפיד על כבוד התורה מותר לך להתעלם ועיין בפנ"י בברכות להסביר דברי רש"י דטומאת קרובים יצא מכלל איסור יעו"ש כי מתוק רק שם מצוה לטמאות וכאן הוה רשות אם חפצת יצא מן הכלל שהקדימה התורה פעמים אתה רשאי להתעלם אבל לרוב אין אתה רשאי להתעלם אבל אם חפץ להתעלם הוה רק רשות ולא חיוב שיהי' מחויב להתעלם א"כ גדול כבוד הבריות שדוחה לל"ת הגם שאין כאן חיוב מ"ע להתעלם ואעפ"כ אם לא יחפוץ למחול נדחה ל"ת יען דתורה חס על כבוד הבריות ומחל הל"ת אם האדם לא יחפוץ למחול על כבודו מזה נלמד דגדול כבוד הבריות ודוק

ומעתה מיושב קו' שאג"א דשפיר פשט הגמ' אין להפליא הגם דמגילה דוחה עבודה ות"ת יען דמחויב לקרוא את המגילה כמו שמחויב בעבודה ות"ת והלא מת מצוה דוחה ג"כ עבודה ות"ת כמו מגילה נישאר שיש למת מצוה מעלה שהוא גם כבוד הבריות שדוחה לל"ת אבל אבידה הגם שיוכל למחול על כבודו ואעפ"כ דוחה לל"ת א"כ נגלה חביבות כבוד הבריות שדוחה לל"ת עכ"פ בממון הקל א"כ אם בא לפנינו כבוד הבריות של מת מצוה אשר אי אפשר למחול עליו ויש בו כח לדחות ת"ת ועבודה בוודאי גדול כח כבוד הבריות ממגילה דלא מצינו למגילה מקום שיהי' רשות אם ירצה שלא לקרותה ואעפ"כ יהי' לה כח לדחות שום ל"ת והבן זה מאוד

כל זה הצגתי בקיצור מחדושי כדי לשעשע עמו בדברי תורה ולא אוכל להרחיב הערות רבות בזה כי הזמן בוגד בי רק מפני כבוד בן קדושים כמוהו העלמתי עין מטרדותי עד כה להשיב מיד ובמקום שיש לקצר אי אפשר להאריך ד' יברך אותו בכל טוב הדש"ת. סימן נג שלום וכ"ט למחותני הרבני הקצין החריף ובקי כבוד מוה"ר ר' אלי' שענקעל ב"י. אחד"ש מכתבו קבלתי והגם שאני מוטרד כעת אכתב לו על ספק אחד אשר שלח הערה אחת ולא אוכל כעת להאריך

ראיתי בתוך ספיקותיו אודות ראובן ששלח ע"י שליח שלוח מנות בפורים לשמעון והשליח טעה והאמין שצוה לתת המנות ללוי ואירע שהלוי אכל המנות לסעודת פורים אם יצא הגם דהוה אכילה הנ"ל מדברי קבלה ואלו גזל ואכל הוה מצוה הבא בעבירה ולא יצא אך לוי הנ"ל לא חשב לגזול א"כ נימא ניחא לי' לראובן ליעבד מצוה בממוניה דלו יהי' שבמקום הפסד ממון לא אמרי' ניחא ליה לאיניש שאני הכא דראה ראינו שהפריש מנות הנ"ל ליעבד בהם מצוה בממוניה עכ"ד

ונלע"ד לחקור מעט בעזה"י כבר הערותי במקו"א איך משכחת מצה גזולה הא מדלעסי' קני' בשינוי ודמים הוא חייב בשלמא באתרוג ולולב דהוא בעין שייך לומר דלא יוצא בגזול אבל אכילת מצה וכדומה אי אפשר דלא יצא בשלמא במעשר שני הוא ממון גבוה שמותר לו לאכול אי אפשר לקנות בשינוי דהא מותר לו לשנות אבל במקום שגזל דאסר לו לשנות א"כ מדלעסיה קני' וע"כ צ"ל דהוה מצוה הבא בעבירה לכן אינו יוצא במצה גזולה דבלי מעשה עבירה לא הי' לו מקום לקיים המצוה וא"כ כאן דליכא עבירה דהא האמין דשלחו לו המשלח לקיים מצות סעודת פורים וטעה בדבר מצוה א"כ בודאי אין כאן עבירה כלל ובודאי יצא סעודת פורים ודוק. שוב מצאתי במקור חיים סי' תנ"ד שהעיר בחקירה מדלעסי' קני' ועל מעשר שני תירץ הגאון דאפי' במעיו הוה של גבוה יעו"ש (ודברי ט"ז תרצ"ה ס"ק ה' נפלאים בעיני איך שייך הלואה לענין מה שנאכל בשלומא בריבית ניחא וצריך לומר דצריך להיות מתנה גמורה ולא להמתין שישלם לו בחזרה דאז לא הוה שלוח מנות איש לרעהו דהוה שלוחים גמורים לקנות וא"כ בנידן דידן לא הוה גזל והוה עכ"פ כהלואה שלא יחזור בעינו ויוצא בו סעודתו) ודוק.