מחנה חיים אורח חיים חלק ג קכב

מגוי אשר יאבד אותה מנ"ל דנדחה וגם מת מצוה דוחה מגילה לגמרי אפי' לא ישאר זמן לקרוא אותה כמבואר במג"א הל' מגילה דלא כרמ"א ומזרחי א"כ שפיר איבעי רבא אי מת מצוה עדיף ממגילה אפי' יהי' נדחה לגמרי קריאת מגילה אי אפשר לדחות פרסום נס לגמרי מגילה עדיף א"כ אין ראיה מפסח ומילה ולכן מביא הקרא מן והתעלמת דאיירי בכל גווני אפי' יאבד אבידה ואעפ"כ גדול כבוד הבריות ה"ה כאן גדול כבוד הבריות לדחות מגילה לגמרי וא"כ מפסוק ולאחותו לא מוכח דלמא שאני פסח דיש פסח שני תשלומי דראשון ומילה יש תשלומין בשלא בזמנו וכן מפסוק דלא תסור אין ראיה לדחות לגמרי עכ"ד בקיצר והמה בחכמה יישר כוחו וחילו לאורייתא

על אמרי תורת מעלתו נ"י אין לי לפלפל רק הערת הצל"ח בברכות קשה לפני להבין איך כתב למול בשמיני הוה רק חביבה מצוה בשעתה הא הוה עשה לפני עצמו ביום השמיני ימול העשה הנ"ל יתבטל לגמרי לכן קשה על המג"א תרפ"ז שכתב שמגילה קודם דיכול למול בתשיעי יעו"ש בס"ק ה' בשם כה"ג וקשה הא למול בשמיני הוא עשה גמורה ואם ימול בתשעה נתבטל העשה של ביום השמיני ימול הוא עשה לפני עצמו יתבטל לגמרי ועוד קשה לי דלמא יבוא ויעשה כדת וכדין וימול בשמיני דכיון דאביו אינו מל מצוה על אחר למול בעבור עצמו שיש מצוה למול בני ישראל א"כ נתבטל האב לגמרי ממצות מילה של בנו מהמצות יום שמיני והן מגוף המצות מילה אפי' שלא בזמנה דאיזה ישראל יעמוד מרחוק ולא ימול בן ישראל אם אין אביו מל בנו וכן מבואר באדמ"ו חת"ס ז"ל יו"ד סי' רצ"ה בד"ה ועדיין פש גבן מי שהלך למול בלא שליחות האב עשה לעצמו המצוה והפסיד לאב המצוה משא"כ בתרומה שתורם בתורת שליחות יעו"ש דפח"ח וא"כ נדחה ממנו מצות מילת בנו לגמרי ולא לחנם נקט הגמ' שהולך למול את בנו ועיין במג"א סי' תמ"ד ובשלמא על דברי כנה"ג סי' תרפ"ז אפשר דקאי בלמול בן ישראל אחר וא"כ ממנ"פ אם יבוא אחר וימול מאי איכפת לן שהוא יקיים או ישראל אחר יקיים המצוה ואם ישאר התינוק ערל ימול הוא למחר אבל שם בגמ' הולך למול את בנו קשה לי להבין חקירת הצל"ח רש"י בזבחים קאי על טומאה אם לא יעשה פסח ראשון ישאר על פסח שני דמי יטול מידו זכותו אבל במילה אין לי הבין

וגם מה שאמר הצל"ח שזה הטעם דפסח נדחה מפני כבוד הבריות יען דפסח יש לו תשלומין בשני קשה לי מדברי רש"י בזבחים הכא יען דעכשיו יש לפניו מצוה להטמא שגוף הטומאה הוא המצוה שאין לה תשלומין ואם נטמא אותו יקיים המצוה במה שיטמא עצמו אותו הטומאה מעכבות מלעשות פסח שמפסיד קיום מצוה של פסח יש לו תשלומין דהטומאה גרמה לעשות פסח שני דכך אמרה התורה אם יהי' טמא בראשון נתחייב בפסח שני אבל במת מצוה אטו הטומאה הוה מצוה הלא אפי' אם אפשר להשתדל שהמת יהיה נקבר ע"י גוים או ע"י פשוטי כלי עץ אשר בידו שלא יתטמא ג"כ פטור מלעשות הפסח דקבורת מת מצוה קודם ממצות עשיות הפסח וגם אם יטמא עצמו כגון שנושא המת על כתפו אין המצוה נעשה בגוף הטומאה שנימא שקיים המצוה במה שנתטמא רק גוף הקבורה הוה המצוה רק לתכלית הנרצה מותר אפי' לטמא עצמו כדי לגמור קבורה א"כ מנ"ל לבטל בעבור קיום מ"ע של קבורה מצות פסח ושפיר קשה ונגמר מינה והערותי במקו"א בענין עוסקי במצוה פטור ממצוה אפי' אם יש לראשונה מצוה העוסק תשלומין ולהשני אין לה תשלומין ומיושב קו' רשב"א סוכה דף כ"ה למה לי קרא על העוסקי במצוה פטור ממצוה ולפמ"ש לחדש אפי' אם לראשונה יש תשלומין ולהשני אין תשלומין ודוק

ועתה אציג לפני מעלתו נ"י קו' שאג"א לעיין בו ואודיע אשר הערותי במקו"א זה רבות בשנים על קו' השאג"א הנ"ל וז"ל מגילה דף ג' בתר דבעי הדר פשטיה גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה פי' רש"י של והתעלמת ונתקשה בטו"א בקו' גדולה מאוד הלא מה דנסתפק רבא אי מת מצוה או מקרא מגילה עדיף הוא יען דמצינו דמגילה דוחה שני דברים היינו ת"ת או עבודה וכן מת מצוה דוחה הנך שני דברים ת"ת או עבודה וא"כ מגילה ומת מצוה הם שווים ונסתפק אי יש יותר כח למת מצוה כנגד מצות מגילה או יש יותר כח למצות מגילה כנגד מת מצוה והגם שבוודאי שמת מצוה דוחה פסח ומילה אעפ"כ מסופק רבא אי דוחה למגילה יען דמגילה ג"כ דוחה דהא מגילה עדיף מעבודה וה"ה נמי דעדיף מגילה ממילה משום פרסום נס וא"כ מאי ראיה מביא לפשוט זה מדכבוד הבריות דוחה ל"ת דעבודה אטו יש לאבידה מעלה מעבודה ומילה נהפוך הוא ממון קל הוא כמבואר בברכות דף י"ט דרוצה לפשוט דכבוד הבריות דוחה כלאים ואבידה ומשני שאני ממון דקל ופריך מפסח דנדחה אצל מת מצוה ומשני שב ואל תעשה עכ"פ נשמע דאבידה קל מפסח ומילה ואי מגילה עדיף מפסח א"כ מכ"ש דעדיף מאבידה ומאי ראיה יש מאבידה דמת מצוה עדיף ממגילה הלא בודאי ההולך לקרא מגילה ומצא אבידה דמניחה והולך לו והוא קו' נפלאה מאוד וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י קו' הגאון הנ"ל דהנה יש לחקור אי הך דרש מן והתעלמת הוה ענף מצות עשה שזקן ואינו לפי כבודו צריך להתעלם עיניו מן האבידה מכח עשה דכבוד התורה ונעשה מצוה מחויבת על הזקן שיעלים עצמו מהאבידה או נימא דהוה מצוה דרשות אם יחפוץ לחוס על כבודו כבוד התורה יכול להתעלם מן האבידה אבל אם לא יחפוץ בכבודו רשאי ליטול האבידה

ועלה בדעתי אם יש ביד הזקן למחול על כבודו איך אפשר שאם יקפיד על כבודו יהי' העשה דכבוד התורה דוחה לל"ת דלא תוכל להתעלם הלא אמרי' בכתובות דף מ' כיון דאי אמרה לא בעינא ליה ליכא לעשה ה"ה אי אמרה בעינא ליה לא דחי עשה כזה ל"ת וה"ה הכא יוכל לוותר על כבודו אפי' לא מוותר לא דחי לל"ת

אמנם אחר עיון יש לחדש דבר ב"ה דשאני התם דתורה אמרה ולו תהי' לאשה לקנוס את האיש אבל לא האשה עיין רמב"ן בתורה בזה א"כ מרגע שאמרה פ"א לא בעינא ליה שוב נפקע העשה ולו תהי' לאשה ואפי' אם אחרי ימים תאמר בעינא ליה ליכא שוב עשה עליו שיקחנה לו לאשה ואפי' אם נשאה אח"כ מרצונה לא קיים עשה וגם בוודאי יוכל לשלחה בגט אפי' בע"כ דבאמירת לא בעינא נפקע העשה לגמרי וזה דייק הגמ' אי אמרה לא בעינא ליה ליכא לעשה כלל דיבורה עקרת העשה שלא יוכל העשה להיות עוד בעולם א"כ עשה אשר יוכל אדם לעקור שלא יהי' עוד מצוה אפי' אם עשה המעשה עשה הזה לא דוחה ל"ת יען דל"ת אין ביד אדם לעקור שלא יהי' עבירה והעשה יוכל האדם לעקור הגם שנעשה המעשה לא יהי' מצוה אבל עשה דכבוד התורה הוא יען שהוא ת"ח שתורת ד' בקרבו א"כ כל