מחנה חיים אורח חיים חלק ג יב

החוצה ולא יהי' כזרות ונפלאות ובשעה שישראל מקריבים תמיד ע"ג מזבח וקורין בו המקרא "צפונה לפני ד'" שהקב"ה הרואה המחשבות הוא יראה שנדמו בעיניו כאלו הוקרב הוא לקרבן לפני ד' אז הקב"ה זוכר העקידה אשר גם שם בחר להקריב איל תמורת יצחק כך עכשיו הוקרב התמיד תחת האדם כי הקב"ה רואה בצפון והסתום ואפי' כותי או עבד או אשה ואמה קורין מקרא זה צפונה לפני ד' שעובדים ד' צפונה הקב"ה זוכר להם עקידת יצחק העולה קודש קדשים שחיטתה בצפון יש עולה שהיא רק קודש אם ימסור נפשו לאחת מארבע מיתות בנגלה לעיני כל רואי שמש אבל יש צדיק שהוא יעמד חי ומקבל נסיונות רבות צרות גדולות אשר שחיטתו בצפון לא נגלה לשום בן אדם אשר יסבול בעד עבודת ד' וזה העולה קודש קדשים אם שחיטתה בצפון שלא ישזפה עין רואה אשר נשחט ונזרק דמו בכל יום ובכל ובכל שעה ובכל רגע והבן

רבה צו ע"פ ואש המזבח תוקד בו וז"ל אמר ר"פ ואש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן אלא תוקד בו האש היה מתוקד בו עכ"ל

כלל גדול ביראה האיש המוכיח בשער הוא המקריב הבריות לעבודת ד' ובשלהבת יה יכלה החטאים ועונות שרשעים עוד אינם "יתמו חטאים מן הארץ" א"כ אפוא המוכיח הוא כמזבח אשר על ידו יהי' כילוי הפשעים והמרידות ונעשה שלום בין ד' ובין בני ישראל וחפץ ד' מצליח בידו רק אם היטב חרה לו בקרבו על מורדי אור עוזבי תורה מפירי מצות שבוער בו אש ד' ולא יוכל שאת לראות בעמלם אם דברים הי' יוצאים מן הלב הם נכנסים ללב אבל אם תורתו ויראתו רק משפה ולחוץ אז לא יצליח כי תעו מבטן דברי כזב וזה רמזו אש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן שאם הבוער משפה ובקרבו לא יבער אש ד' עד שבכל לבו ישנא הרשע לא יפעל כלל אלא תוקד בו היראת שמים תוקד בו בקרבו שלבו ובשרו ירננו לאל חי אז הוא נעשה מזבח הקודש אשר יוקרב עליו החטאים ואשמות ונרצה לכפר לפני ד' והבן

רבה פ' שמיני פ' י"ב ע"פ יין ושכר אל תשת וז"ל אר"י כל אותן שבעה שנים שבנה שלמה בהמק"ד לא שתה בהן יין כיון שבנאה ונשא בתי' בת פרעה אותה הלילה שתה יין והי' שם ב' בלוזמאות א' שמחה לבנין בהמק"ד ואחת שמחה לבת פרעה אמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו באותו שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים דכתיב כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת א"ר הלל כזה שהוא עובר במקום המטונף ועוקם חטמו אר"ח פ' מיני ריקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה והי' שלמה ישן עד ד' שעות ביום ומפתחות של בהמק"ד נתונים תחת ראשו ה"ה דתנן על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות נכנסה אמו והוכיחתו וכו' עכ"ל

דעת לנבון שנקל לאדם להתבודד שעה ושתים להסתכל באורח חיים למעלה לראות כי בהיר הוא בשחקים עד שיתדבקו מחשבותיו ורעיונותיו בעבותות קדושות בהרף עין יגביה עוף לעוף בנשמתו עם שרפי קודש אשר יכסו פני השכינה ובשעה הזאת לא יזכיר שהוא בן אדם ילוד אשה שהוא קרוץ מחומר אשר עינים לו על תאות בשריות וחמדות יצרי האיש ובא מחר אחר זמן אשר יבוא בחבורת אשר בטנם דבק לארץ ויתאוו תאוה כל היום שתוף וכנור חלול ויין משתיהם מסובבים מעולמות תופפות ותואר פניהם יזהרו על לבו ונפקד עליו רגשת איש חמודות לתור אחרי עיניו אשר זנים אחריהם ושכח רישו ולא יזכור כי יש עולם אשר הצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה יבוא במים הזדונים ויפול בעמקי מצולה אדם כזה אינו בשמים ממעל ולא בארץ מתחת פעם ירים משה ידו וגבר אצלו אמונת ישראל ופעם ידי משה כבידים וגבר עמלק ראש היצר כמו "לאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר" (חכז"ל) פעם יעבוד צעיר רב ופעם יעבוד רב לצעיר והבן אך כמדרגת משה רבינו שהי' "איש אלקים" ברגע אחת הי' איש וגם מלאך לא נפרדו זה מזה רגע אחת כי זה לעומת זה עשה אלקים מזה ומזה לא הניח ידו הוא מתנת אלקים כמו שאמר המלאך ליעקב "כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל" יעקב אחז תמיד לנהג הגוף עם חסרונותיו והנשמה במעלותיה יחד לא שיש עת וחפץ לכל פעם יגבר הגוף וחמדותיו ופעם יגבור הנפש ותשוקותיו רק באונו ואמיץ כחו שרה עם אלקים ואנשים זה "כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל" שלא נשאר ממנו פעם קול ענות גבורה לעוה"ז ופעם ענות חלושה לעוה"ב כי הי' נוחל שני עולמות יחד ושלמה לא שתה יין כל ז' שנים שבנה בהמק"ד שלא לחטוא חלילה בשום ציון ורעיון ומחשבה הצריך לבנין המקדש שיהי' קודש לשם ד' ובשעת חנוכו עשה לפלא גדול לערב שמחה בשמחה גודל שמחת הקדושה לפני ד' בשמחת הגוף לבת פרעה להרכיב יחד שיצמדו ולא יפרדו שיהי' ראש חמדת הגוף נקשר להיות קודש לד' שתה יין ואחז בפ' מיני רקודין ונתן מפתחות בית המקדש תחת ראשו להראות בשעת גודל תשוקת אש גופניות מונח תחת ראשו מפתחות בהמ"ק להיות אחוז וקשור ודבוק הקדושה והתאוה יחדיו צרור אהבה מפתחות בית המקדש שבו יבוא הצדיק בשער ד' המה בדעתו גם בעת אשר יתעלם באהבים אבל באמת לא קם עוד כמשה שיוכל ליקח בת יתרו ולבנות המשכון וגבר יד התאוה על הקדושה ועזב יראת ד' שנשים הטו לבבו ומחשבותיו להיות נכנע לבת פרעה וזה שישן עד ד' שעות ביום סוף זמנו שהוא ארבעים לבינה ולא הוקרב קרבן ד' בזמנו וד' אשר ידע זאת מראש לכן הי' העיר הזאת על אפו וחמתו והבן

רבה תזריע וז"ל אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך אר"י אם זכה אדם נוחל ב' עולמות עוה"ז ועוה"ב הה"ד אחור וקדם צרתני ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפיך דכתיב כפך מעלי הרחק עכ"ל

בהשכל ודעת רמזו מוסר גדול על דרכי בני אדם שלימות עוה"ז אשר טוב אדם לנחול העולם הזה אם יסתכל אדם להביט לאחור שיסתכל שיש בני אדם אשר לא הגיעו עד כה אשר הוא השיג אם הוא עני בעניו יוכל להסתכל שיש גם אביון ביותר שתאב לכל כי חסר לו הכל ואם הוא דל בחכמה יביט שיש עוד רעהו אשר בינת אדם אין לו כלל ואם אין לו כבוד יתן ללבו שיש גם בזוי ושפל ממנו ויסתפק במעט אשר חנן לו אלקים ויסר מעצמו הקנאה ותאוה וכבוד אשר מוציאין את האדם מן העולם אך להשיג ולנחול עוה"ב צריך אדם להסתכל על מי שקדם לו במצות ובמע"ט בתורה ויראה ויקנאו בו כחכז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה וזה רמז שאמר דוד "אחור וקדם צרתני" יצירת שלימות אדם פעם ישיג השלימות אם יביט לאחור ופעם יבוא השלימות אם יביט לקדם אם זכה יסתכל לאחור בעניני עוה"ז ויסתכל