מחנה חיים אורח חיים חלק ג קיט

ואמרו בגמ' מלא תסור מדבריהם מברכים על הדלקת נר חנוכה עיין שבת דף כ"ג אבל הלא הקטן אינו מצווה על כל מצות עשה ול"ת של תורה א"כ בודאי הוא אינו מחויב בהדלקת נר חנוכה חוץ אם יש לו אב שיש מצות חינוך על אביו אבל ביתום דליכא מצות חינוך א"כ הוא פעור לגמרי הגם אם חפץ להדליק ולברך אין מוחין בידו דהא לא מצווה ג"כ על לא תשא היא ברכה לבטלה והב"ד אין מצווין למחות בידו דהא כשיגדל יהי' מחויב לברך ומהכ"ת ימחה הב"ד לו לברך בקטנותו כמו אם יתום לוקח אתרוג דמברך ואין מוחין בידו אבל עכ"פ אין הקטן מחויב למכור כסותו אבל משעה שיגדל ביום ד' דחנוכה צריך למכור כסותו כדי להשיג נר חנוכה יען דכל יום ויום הוה חיוב מצוה בפני עצמו ובא עליו החיוב להדליק נר חנוכה ביום חמישי ולהלאה הגם דבאבילות ובהבדלה פטור אם נתגדל אחר שבת או אם נתגדל בתוך ימי אבילות עיין ט"ז יו"ד סי' שצ"ו בנעימות דבריו ובאחרונים אבל לא העיר אחד דין זה בחנוכה יען דכל יום ויום הוה נס לפני עצמו ותיקנו חכמים מצוה על כל יום ויום לפני עצמו ונתחייב משהגדיל על נס היום שבא עליו ומברך וצונו כי על כל יום ויום יש ציווי מחכמים להדליק ולברך כנלע"ד

וראיה לזה דכל יום ויום דהוה נס בפני עצמו כך תקנו חכמים לנו להדליק בכל יום ויום על הנס שנעשה בו דהא אם הי' רק מצוה אחת א"כ גדול שלא הדליק בלילה ראשונה יהי' מעוות שלא יוכל לתקן דאי אפשר לו להדליק שמונה ימים יחד או אם הי' אונן לילה ראשונה לא ידליק עוד או אם הי' אפי' אנוס עכ"פ איך יברך בשאר לילות ואפילו אם נאמר אנוס שאני דהי' בר חיוב עיין נקה"כ יו"ד סי' שמ"א על הט"ז ס"ק ה' עכ"פ נחקור במי שהי' ערוד במצוה דפטור מן הדין הכי נימא דלא ידליק בשאר לילות זה אינו דהא מפורש יוצא בש"ע סי' תרע"ב סעיף ב' שכתב המחבר וז"ל ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומים הגה ובלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם אעפ"י שלא הדליק בראשונה עכ"ל ועיין בב"י בשם רוקח ורשב"א הרי דבכל אופן דלא הדליק מדליק בשאר לילות וגם מדליק כשאר בני אדם היינו אם לא הדליק בלילה ראשונה אעפ"כ מדליק בליל ב' שני נרות יען וביען דכל יום הוה נס בפני עצמו וצריך להדליק על נס יום שני וליתן סימן למהדרין להראות שאותו יום בימים ההם הי' יום שני שהפליא ד' לעשות נס ומצאתי להגאון ר"א מווילנא בש"ע שכתב שם בס"ק ח' וז"ל ואם עבר כמ"ש בפ"ב דסוכה ועוד אר"א מי שלא וכו' וחכ"א אין וכו' עכ"ל ובסק"ט כתב וז"ל ובלילות אחרות כמ"ש עושין סוכה בחש"מ וכו' וכן כאן דכל לילה נס בפני עצמו כמ"ש שם ניסא בכל יומא איתא ולא דמי לספירה דכתוב תמימות עכ"ל הרי מבואר דכל יום הוה נס בפני עצמו ופנים חדשות

ולפ"ז דכל יום ויום הוה נס וחיוב לפני עצמו מי שנעשה אונן ח"ו בליל ראשון פטור מלהדליק דהא לא יודחה בשאר ימים עיין בנב"י ח"ר א"ח סי' כ"ז דחידש אם יודחה גם על מצוה שאח"כ אין אנינות פוטר אותו וזה הטעם בנשואים וה"ה לספירת עומר יעו"ש וא"כ אי הוה חנוכה מצוה אחת הי' מותר לו להדליק אבל כיון שהדין אם לא הדליק לילה אחת מחויב להדליק בשאר לילות א"כ אונן פטור בלילה הגם דחביבה מצוה בשעתא ועיין במג"א סי' תרצ"ז במגילה ודוק

וכן נ"ל למי שהזדמן לעשות מצוה לערב יום א' דחנוכה ואם יתחיל בזה לא יוכל להדליק ליל ב' אעפ"כ מחויב להתחיל מצוה שבא לפניו עיין רשב"א בחדושיו סוכות דף כ"ה הגם שע"כ יתבטל אח"כ מחמורה צריך להתחיל בהקל דהשניה אינו חל עליו וכאשר תבוא עליו יהי' עוסק במצוה פטור ממצוה הבא דאל"כ קרא למה לי יעו"ש כי מתוק וה"ה בחנוכה הגם שמצוה שבא עכשיו היא מצוה דרבנן שאין בה פירסום נס ויתבטל מהדלקת חנוכה שהוא פירסום נס אעפ"כ מחויב לעשות מצוה ראשונה דליל שני הוה מצוה בפני עצמה על נס בפני עצמו ולא חלה עליו עדיין מצות הדלקה ליל שני ומחויב לעשות מצוה שבא לידו וכאשר יבוא מצות הדלקת שניה יהי' עוסק במצוה פטור ממצוה ודוק (והגם על קו' רשב"א יש לי תירוץ דאשמעי' דצריך לעסוק במצות שעה הגם שעי"כ יתבטל במצוה נמשכת אעפ"כ פטור ואין כאן מקומו)

ועתה נחקור בעזה"י בטעם קריאת התורה בחנוכה בפרשת נשיאים מלבד הטעמים הידועים מובא ביתר שאת בבאורי הגאון מווילנא דברי ילקוט מלכים סי' קפ"ד דברי פסיקתא יען דכ"ה כסליו נגמר המשכן והקב"ה רצה להקימו בירח שנולד יצחק ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה בו מלאכה אמר הקב"ה עלי לשלם ומה שלם לו הקב"ה חנוכת חשמונאים עכ"ל והוא כמו שמצינו קרש שזכה בצפון אסור לשנות ממקומו ה"ה אם חודש זכה להיות בו חנוכת משכן ד' זכה בו על כן הבטיח הקב"ה שיהיה חנוכת הבית המקדש ע"י חשמונאים בכ"ה בכסליו וא"כ אלו הי' הקמת המשכן בכ"ה בכסליו הי' אותן ימים זוכים בהקרבת נשיאים קבעו קריאת התורה של פ' נשיאים באותן ימים סוף כסליו ותחילת טבת להשלים בו נשלמה פרים שפתינו שיהי' כאלו הקריבו הנשיאים בימים ההם כדי להשלים לכסליו וטבת מה שנוטל מהם אז מהוד והדר ותיקונים גדולים אשר הותר בקרבן נשיאים ג' דברים שיחיד יביא קטורת ויחיד יביא חטאת על לא נודע לו חטאתו ויחיד יקרב בשבת עיין רבה פ' נשא פ' י"ג על פסוק אכלתי יערי עם דבשי יעו"ש א"כ עיקר חיוב קריאת חנוכה דווקא בפ' נשיאים לשלם החוב מן אז ומני קדם והבן

ואוסיף עוד דעיקר חיוב קריאת ס"ת בחנוכה דווקא פ' נשיאים והוא דהלא נודע מרוב ניסים ונפלאות שנעשה אז עד כי חדל לספור כי הפליא הקב"ה לעשות פלאים גדולים כאשר נזכר בעל הניסים "מסרת גבורים ביד חלשים" הכי לא הי' די שיפלו גבורים ביד גבורים אלא הפליא ד' להראות שהגבורים יפלו ביד חלשים שכל עין הרואה יאמר שהוא פלאי פלאים "ורבים ביד מעטים" העושה גדולות עד אין חקר הראה שרבים לא יפלו ביד רבים מישראל אלא דווקא רבים יפלו ביד מעטים להכיר ולומר ד' נלחם להם לישראל "וטמאים ביד טהורים" השגיח הקב"ה שהטמאים לנפש יפלו דווקא ביד טהורי נשמות המה הקדושים לראות איך התגבר הקדושה על הטומאה "ורשעים ביד צדיקים" צמצם הקב"ה בעין ד' על יריאיו שלא יפלו יחדיו רשעים רע לשמים ולבריות רק ביד צדיקים אשר יודע צדיק נפש בהמתו צדיק מעיקרו משמע צדיק באמונתו יחיה "וזדים ביד עוסקי תורתיך" אותן הזדים המחרפים ומגדפים למרוד בד' יפלו דווקא ביד לומדי ועוסקי תורה אשר מקימים התורה וכל הרואה כאלה יאמר כי לך עשית שם הגדול והקדוש כי ברוב ניסים בתוך ניסים נפעל