מחנה חיים אורח חיים חלק ג קיז

לביה"ק בשידה ותיבה ומגדל ופרעו עליו את המעזיבה שהוא חייב על כל שיהה ושיהה ואע"ג דלא עביד מעשה כיון דבכניסה או בפריעה עבד מעשה והוא שוהה שם במזיד ועוד הביאו ראיה מדאמרי' במס' ברכות דף י"ט המוצא כלאים בבגדו פשטו אפי' בשוק דלא אתי כבוד הבריות ודוחה לאו דכלאים ואותבינן מדתני והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ופרקי' שב ואל תעשה שאני כלומר הא דלבוש כלאים פושטו אפי' בשוק דהוה קום ועשה ואמאי דהא בכלאים נמי שב ואל תפשוט בגדיך הוא אלא וודאי ש"מ דכיון דיכול לפשוט ואינו פושט חשבי' ליה כאילו הוא לובשו עכשיו עכ"ל הזהב תמצית דבריו יען דמתחילה הי' עכ"פ מעשה בפעולה ועכשיו שוהה בהנמשך מהמעשה נחשב לו כאילו עושה עכשיו המעשה בשעה שהוא מזיד ששוהה בכלאים או בביה"ק והוה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו וא"כ ה"ד כאן שהי' לקיחה מתחילתו ועכשיו שוהה בידו וחפץ לצאת בו נחשב מעשה שעשה מקודם כאילו נטלו עכשיו ויוצא בו ידי חובתו ודוק

אמנם יש להשיב בשלמא שם בכלאים ונזיר וטמא בביהמ"ק שהי' האי גברא על כל פנים אסור ללבוש כלאים רק שהי' שוגג או בנזיר הי' הגברא אסור לטמאות עצמו רק החכים לכנוס בשידה ותיבה ומגדל שיחוצו לפני הטומאה או בביהמ"ק שהי' הגברא אסור לכנוס בו בטומאה רק שהי' טהור ונטמא אח"כ בעזרה דעכ"פ בשעה שעשה פעולת הכניסה הי' מוזהר שלא לכנוס בטומאה עכ"פ א"כ אם שוהה אח"כ מצטרפים מעשה שעשה לשיהה של עכשיו כי באופן איסור שיהה של עכשיו הי' מוזהר גם בשעת הפעולה אבל כאן בלילה לאו מצוה כלל על לקיחת ד' מינים ולא הי' משכחת בעולם שיהי' הלקיחה בלילה לקיחה של מצוה וא"כ איך נצרף מעשה לקיחה בזמן ההוא לשיהה של יום בשלמא אם לקח אתרוג והוא האמין שהוא רימון ואח"כ נודע לו שהוא אתרוג מהני השיהה בידו אם מכווין לצאת אפי' למ"ד מצות צריכין כוונה דעכ"פ היה הלקיחה בשעה שראוי' לעשות לקיחת מצוה ומצרפים מעשה שעשה מקודם כאילו עכשיו לקחו וה"ה אם האמין בשעת לקיחה שהוא לילה ובאמת הי' יום מהני הלקיחה אבל כאן שהי' בשעת לקיחה לילה ולא הי' זמן חיוב לקיחה כלל לא לו ולא לאחרים איך נצרף אותו לקיחה על שיהה שבידו אח"כ דבנזיר וטמא בביהמ"ק ובכלאים הי' עכ"פ זמן איסור בשעת מעשה על כל העולם מי שיודע כלאים בבגדים או מי שהוא נזיר ונכנס בלי שידה תיבה ומגדל או מי שהוא טמא ונכנס לביהמ"ק אבל לקיחת ד' מינים בלילה ליכא זמן מצוה לכל העולם ודוק

ולכן בוודאי מי שלקח ד' מינים של חבירו ומבקש ממנו שיתן לו במתנה לצאת בו יוצא בו הגם שבשעת לקיחה לא הוה שלו והתורה אמרה ולקחתם לכם שלקיחה יהי' בשלכם ויהי' צריך להניח ד' מינים וללקחם מחדש בידו אשר לא שמענו מעולם ולפמ"ש נכון כיון שעשה הלקיחה בשעה שראוי' ללקיחת ד' מינים נצרף מעשה הלקיחה לאחיזה של עכשיו כאילו לקחו עכשיו וראי' לזה מפ"ד דסוכה משנה ד' ומלמדים אותם לומר כל מי שמגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ועיין בהרע"ב וז"ל ומלמדים ב"ד את כל העם לומר אם יבא לולבו אל יד חבירו הרי הוא שלו במתנה כדי שלא יהי' אצלו לא גזול ולא שאול עכ"ל וקשה הא התורה אמרה ולקחתם לכם בשעת לקיחה צריך להיות שלו וכאן לא הי' בשעת לקיחה שלו דהא בהך הגבהה קנה מחבירו ועכ"פ בשעה שלקח אינו שלו והי' צריכין להניחם וללקחו מחדש לשם לקיחת מצוה אלא פשיטא כיון דהי' הלקיחה ביד בשעה שראוי ללקיחת מצוה מצרפים לקיחה שמקודם לאחיזה של עכשיו אבל מי שלקח בלילה אין לצרף לקיחה מזמן פטור לאחיזה בזמן החיוב ודוק

ועלה בדעתו להביא ראיה דמהני הנטילה בלילה דאל"כ בגמ' סוכה דף מ"ג דאמרו ר"א דורש ביום שמכשירי לולב דוחין שבת ורבנן אומרים האי ביום להורות ולא בלילה ור"א יליף מדכתיב ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים ודרשי' ימים ולא לילות ופריך ורבנן ומשני אי מהתם הו"א לילף ימים ימים מסוכה ימים אפי' לילות יעו"ש ולא משני דאי מהתם דכתוב ושמחתם ז' ימים הי' מהני אפי' נטל בלילה ואחזו בידו עד שהאיר היום וקמ"ל קרא ולקחתם לכם ביום הראשון שתהיה הלקיחה דווקא ביום ואם נטלו בלילה ואחזו בידו אפי' כל היום לא מהני וממילא ילפי' אח"כ מסיפא דקרא שאפי' במקדש צריך נטילה ביום אבל אי לא הי' כתיב ביום אצל ולקחתם לכם הי' כשר הן במקדש והן בגבולין אם נטלו בלילה ולכן דרשו רבנן ולקחתם לכם ביום הראשון ביום ולא בלילה אלא בודאי האי ולקחתם לכם ביום הראשון קאי על שיהי' יוצא מצותו ביום הראשון ובפעם אחד ביום יוצא עיין תוס' דף מ"ה ע"ב בד"ה אחד זה יעו"ש אבל אפי' נטלו בלילה ונשאר בידו עד שהאיר היום יוצא בו (ועיין במג"א סי' רס"ג ס"ק י"א) ודוק

ואביא לשון רמב"ם דמשמע שרק לכתחילה לא יעלם בידו מבעוד לילה דהרמב"ם כתב בפ"ז מהל' לולב הל' י' וז"ל וכל היום כשר לנטילת לולב ואינו נוטלו בלילה עכ"ל ולכאורה הלשון מוקשה דהי' לו לכתוב כל היום כשר לנטילת לולב אבל לא בלילה מה זה שאמר ואינו נוטלו בלילה וצע"ג ונ"ל דבודאי כיון דהשמיע כל היום כשר לנטילת לולב ממילא ידעי' שלילה פסול לנטילת לולב רק השמיענו שלא יהי' הנטילה בלילה ואחזם בידו עד הבוקר ולמד כן מלשון המשנה ולנטילת לולב משמע שגם הנטילה תהיה ביום דאל"כ יאמר מצות לולב כל היום אלא השמיענו שהנטילה תהי' ביום ודוק [ובש"ע סי' תרנ"ב סעיף א' כתב המחבר וז"ל מצות לולב ביום ולא בלילה וכל היום כשר לנטילת לולב עכ"ל ופלא ששינה לשון הרמב"ם כמובן]

סוף דבר הכל נשמע דיש פנים לכאן ולכאן ונאמן עלי עדות של הגאון ר' אהרן ז"ל שהיה בזה מבוכה גדולה בין אדמ"ו רבן של ישראל ובין הגאון ר"ב איגר ז"ל ויסודתם בהררי קודש נעלם מאתנו אבל נ"ל ברור מי שאחז הלולב בלילה טרם שנתגדל ונעשה בר י"ג בלילה ההוא ונתגדל ומחויב בבוקר בד' מינים שלא יצא בו דלא עשה מעשה לקיחה בגדלות דנאמר שנצרף הלקיחה של לילה כאילו עכשיו נוטלו דבשלמא בגדול הי' בר חיוב רק לילה מפסיק וזמן ממילא קאתו כמו בקרבן בשמיני דלילה הוה להרצאה אבל בקטן חסר החיוב בשעת נטילה ואיך נצרף מעשה שהי' עושה בקטנות על חיוב גדלות כנלע"ד

שוב עיינתי במכתבך שנית וראיתי שכתבת שלמדן אחד אמר לך שבשו"ת יהודה יעלה דובר מספק שלך וחפשתי ומצאתי בספרו סי' קפ"ט שכתב שקבל קונטרס ושם נזכר שגדול אחד מקאונא חקר איך מהני מתנה ע"מ