מחנה חיים אורח חיים חלק ג קטז

סוכה וליטול אותה לחפץ מצוה קדושה שבו להיכן הלך ודוק וכן משמע ברש"י ביצה דף ל' ע"ב בד"ה אביי ורבא שכתב על נוי סוכה וז"ל הלכך בשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עליהם לא חלה לפיכך לא הוקצה עכ"ל וכן משמע בר"ן פ"ב וא"כ קדושה לא פקעי בכדי הגם שאין בו ביזוי כלל הוה הורדה מקדושה למצוה וק"ל

וראה זה מצאתי לפרמ"ג בסי' תרל"ח באשל אברהם ס"ק ט' וז"ל וכ"ש בנויין עמג"א עטרה בקרמי אסורי להסתפק אף מהצד דנוי שייך לסכך וחל ש"ש עליהון והנה י"ל תנאו לא מהני דכל ד"ת לא מהני תנאי ונוי הסכך הוה כסכך מ"ה באפשר משא"כ נוי הדפנות מדרבנן מהני תנאי עיין ריש הסימן מ"ש בשם הר"ן משו"ה לא נהגו להתנות דסוברים מן התורה הוא משו"ה מחלק בין נוי סכך לנוי סוכה והרב ד"ע אומר כן עכ"ל הרי מפורש יוצא דנוי סוכה כסכך מ"ה ורק על נוי הצד מסופק אי חל שם שמים עליהם ודוק

(ד) כתב אדמ"ו ז"ל בחקירתו דלרמב"ם דמה שאינו ראוים לאכילה מחמת איסור לא נקרא פרי אעפ"כ כאן מותר לצאת בו נכתב וז"ל מ"מ הכא הנוי שפיר פרי שהרי מותר באכילה לדבר מצוה לפי דברינו הנ"ל אם יזדמן שלא יהי' מה לאכול ביו"ט כלל כ"א אתרוג זה מותר לאכלו אעפ"י שהוקצה למצותו שאין בזה ביזוי מצוה וכן לכל דבר מצוה שאפשר שיצויר עכ"ל ולדעתי לו יהי' אם כבר נפלה הנוי סוכה מה שיהי' הדין כן אבל ליקח אותו מתשמישו כאשר תלוי בסוכה ונעשה טפל לסכך ומשמש בקודש כי הסכך הוא קודש כקרבן חגיגה וגם הנוי תשמיש קדושה אין רשות לבטל אותו מזכותו כדי לאכול אותו לקיים שמחת יו"ט או שום מצוה אחרת כמו קרש שזכה בצפון ינתן בצפון וגם חל שם שמים על סכך וכל דבר המשמש אותו או מדאורייתא או מדרבנן עכ"פ כי אין זה מעלין בקודש אם יקח אותו לעשות בו מצוה אבל אין משמש עוד לקדושה ודוק

וגם אם אוכלו עושה בו מצוה רגע אחת ותשמיש בקדושה לנוי ממשיך עצמו ז' ימים ואם אכלו הוה מצות יחיד ובסוכה יהי' מצות רבים אשר יאכלו בה כל ימי סוכות ועיין במג"א הל' בהכ"נ סי' קנ"ד ס"ק כ' בשם הכל בו שאפי' להדליק נר למצוה אחרת אוסר יעו"ש

שוב מצאתי לאדמ"ו חת"ס ז"ל שבחדושיו בפרק לולב הגזול דף ל"ה בד"ה של מעשר שני אשר למד בזקנותו עם הישיבה וגם אני זכיתי ללמוד אז לפניו פרק הנ"ל שמביא פסק הנ"ל ובטל דעתי ואקבל דבריו באימה וביראה. סימן נ החיים והשלום יהי' נצמדים על ראש אחי הרב הגאון הצדיק הרב ר' נפתלי סופר ב"י אב"ד דק"ק פ"ח יע"א

אהובי אחי נ"י מאוד שמחתי בהערותיך ולא אוכל להשיב לך כעת רק על ספק אחד אשר חקרת ואספר לך גדולות כי נחלקו בה גדולי דור מלפנים בישראל

אודות אשר נסתפקת מי שלקח בידו האתרוג ולולב בעודו לילה ואחזו כך עד שהאיר היום אם יצא ידי חובתו מי נימא כיון דתורה אמרה ולקחתם לכם ביום הראשון צריך הלקיחה להיות ביום ולא תהיה הלקיחה בלילה והאחזו בידו מבעוד לילה או נימא מה שהוא בידו ביום הוא הלקיחה ופשט לך מגמ' סוכה דף מ"ב דפריך מדאגבהי' נפק ואם נימא דלא יצא אא"כ לקח ביום א"כ מאי פריך הגמ' מדאגבה נפק הא משכחת דלקח בלילה והולך בו אצל ת"ח ללמוד הדינים כמבואר בתוס' שם א"כ לא נפק בו וע"כ יהי' נשמע דיצא בו ומה דכתב הרמ"א בסי' ח"י דצריך למשמש הוא משום ברכה לברך להתעטף עכ"ד

אהובי אחי נ"י אספר לך אשר שמעתי מפי הגאון הצדיק ר' אהרן זינגער ז"ל ממט"ד שהגאון ר' בונם איגר ז"ל נסע לראות פני אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל וכבדו אדמ"ו שידרש ואמר חריפות פלפלתא חריפתא ובתוכו הי' דין חדש הנ"ל מי שאחז הד' מינים בעודו לילה והי' בידו כשהאיר היום יצא ידי חובתו ופתח אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל פיו בקול גדול ואמר אם להרחיב גבולי תורה דיבר מחותני כמה נאה וכמה יאה שמעתא זו ואם לדינא אני חולק והשיב הגאון ר"ב איגר ז"ל אני אומר לדינא ופלפל עמו אדמ"ו הגאון החת"ס ז"ל ולא הודה לו הגאון ר"ב הנ"ל וגם אדמ"ו ז"ל עמד בדעתו ולא השוו עצמם בדין ולא ידע הגאון ר' אהרן ז"ל מאין המצא הדין הנ"ל וגם במה חלק עליו אדמ"ו ז"ל ובלתי ספק חידש הגאון ר"ב ז"ל דינו מגמ' הנ"ל ונשאר לחקור במה חלק אדמ"ו בעל חת"ס ז"ל אשר לא נשא פני מחותנו בפומבי

ולדעתי אפשר פלפל עמו אדמ"ו ז"ל שרש"י כתב שם במשנה בד"ה שהוציאו ברשות וז"ל ברשות מצוה שהי' טרוד במצות ומחשב ועסק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שהוא שבת וקסבר ר' יוסי טעה בדבר מצוה ושגג בדבר כרת פטור מקרבן עכ"ל ובגמ' אמרו על ר"י אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופריך הגמ' הא מדאגבה נפק ביה ונ"ל דלא שייך לומר שמכח טרדות דמצוה טעה ויהיה פטור אלא א"כ כבר הגיע הזמן אשר מחויב האדם לעשותה אז שייך לומר שהוא טרוד ושגג כמ"ש רש"י ז"ל ומחשב ועסק וממהר לעשותה עכ"ל וזה לא שייך אלא א"כ שכבר הגיע הזמן לעשות המצוה אז יש טרדות דזריזין מקדימים למצות אבל אם נוטל קודם שהאיר היום לכנס בחיוב שם לא שייך טרדות מצוה דנימא שיהי' פטור אם הוציאו ברה"ר וע"כ דלקחו משהאיר היום והגביה מיד לצאת ברה"ר ושכח שהוא שבת דאל"כ אינו חייב על הוצאה מרשות יחיד לרה"ר ודוק [ועיין תוס' סוכה דף מ"ב]

ובעיקר החקירה נ"ל דיצא הגם דכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון כיון דעכ"פ עבד מעשה לקיחה בד' מינים רק שלא הי' אז זמן לצאת בו כיון שהאיר היום והוא אוחזם בידו נחשב כאילו עכשיו לקחם כמו דאמרי' במכות דף כ"א בכלאים אם התרה בו ולא פשט אותם לוקין אותו הגם דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו והלא עכשיו הוא עומד לבוש בו אבל יען שמתחילה בא ע"י מעשה נחשב גררת השיהה כאילו עכשיו עושה מעשה וכן מפורש יוצא שם בריטב"א בד"ה רב אשי אומר אפי' לא היה פושט אלא ששהה כדי לפשוט וכתב וז"ל יקשה לרבינו מאיר ז"ל האיך לוקה לדברי ר"א הא לא עבד מעשה ולא תי' כלום אבל בתוס' תירצו כיון שהיה יכול לפשוט ואינו פושט ועומד במלבושו זה חשוב מעשה דבכלל לא תלבש דאמר רחמנא הוא שלא יעמוד לבוש וזה חשוב לו כל שעה כאלו לבוש והביאו ראיה לדבריהם מנזיר שנכנס