מחנה חיים אורח חיים חלק ג קטו

להו להשאר בשם המצוה אשר נפלו בגורלה כמו "אורח חיים פן תפלס נעה מעגלותיה לא תדע" כנודע מחכז"ל מי בא בסוד ד' לדעת איזה מצוה יקרה וגדולה בעיני ד' ועיין רשב"א בסוכה דף כ"ה דלכך כתיב בלכתך בדרך דעוסק במצוה פטור ממצוה אפי' אם יתחיל עכשיו במצוה קלה יבטל אח"כ ממצוה חמורה אעפ"כ יתחיל במצוה קלה דעוסק במצוה קלה לא ובוא עליו המצוה חמורה ולכך כתיב קרא לגלות דעוסק במצוה פטור ממצוה וה"ה מי יחליף חפץ לבטל ממצוה הזאת כדי לעשות בו מצוה אחרת ודוק

ולא נפלאת סברה הזאת כי מצאתי תל"י שהר"ן בפ"ב דשבת שחקר שאסור להשתמש לאור הנר חנוכה אפי' תשמיש של מצוה והקשה הא מדליקין נר מנר דאין בו ביזוי מצוה וא"כ ה"ה בכל תשמיש מצוה יהי' שרי דשימש מצוה לא הוה ביזוי ותי' וז"ל י"ל דעד כאן לא שרינן אלא להדליק נר מנר משום דתרווייהו חדא מצוה כלומר נר חנוכה ומין במינו אינו בעיל אבל שאר מצות נראה כמבטלות זו את זו עכ"ל הרי מפורש יוצא דדוקא באותו שם מותר להדליק נר מנר שכולם נירות חנוכה יעו"ש ה"ה במתירין מבגד לבגד שנשאר החוטים במצות ציצית אבל לבטל מצות נוי סוכה כדי לקיים מצוה אחרת מנ"ל ואדמ"ו ז"ל כתב וז"ל אבל ליטול ממצוה אחת למצוה אחרת אין כאן ביזוי מצוה ומביא ראי' ממתירים מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר הוא פלא בעיני

ורואה אני קו"ח מהתם הגם דמשמש תשמיש מצוה לא מבעל גוף נר חנוכה אלא דלומד תורה או עושה מצוה אצל הנר חנוכה אעפ"כ אסור דנראה כמצות מבטלות זו את זו מכ"ש כאן דיטול האתרוג מנוי סוכה ויולך אותו לביתו כדי לקיים בו מחר מצות אתרוג הרי הוא כאילו יתיר ציצית מבגד לתפור יריעת המשכן או לתפור בגד כהנים שמבטל תשמיש ראשון לגמרי ודוק

ואוסף עוד דנוי סוכה אסור כיון שנעשה טפל לקדושת סוכה דומה כמו אם ציצית חובת טלית דאינו מותר להתירם רק לצורך טלית אחר עיין תוס' בפרק במה מדליקין אליבא דשמואל דסובר חובת טלית מותר להתירם רק לצורך טלית אחר יעו"ש וק"ו בנוי סוכה דאפי' נפל מאליו אסור כל ז' איך יבטל האתרוג ממצותו בעבור מצוה אחרת ודוק

ועוד זאת דלמצות נוי סוכה יהי' ח' ימים דבשמיני עצרת צריך עוד לאכול בסוכה ומצות לולב כבר יופסק ביו"ט יום ז' א"כ מקצר בזמן שימש מצוה ולא דמי למתירין מבגד לבגר או מנר לנר דשם יהי' במקום השני עכ"פ כמו במקום הראשון וק"ל

ולא עוד בסוכה יוכלו רבים לישב ביחד בה ונעשה האתרוג נוי מצוה אשר רבים יקיימו בה בפ"א מצות סוכה ובמצות אתרוג אי אפשר שרבים יצאו בו בפ"א דהא צריך לקיחה תמה לכל אחד ואחד ולא משכחת שרבים יצאו בו בפ"א א"כ חביב ליה לאתרוג שיהי' נוי למצוה אשר במקהלות יברך ד' בה עיין דוגמא במשנה א' פ"ג דמגילה ובתויו"ט שם בד"ה א"כ אף לא מעיר גדולה ודוק היטב

וגם זאת מצות סוכה ז' ימים מדאורייתא בכל מקום ומצות אתרוג בכל מקום רק יום א' מדאורייתא וזה הוה חשיבות דבמשנה ג' פ"ג דמגילה הקדים רבינו קדוש לאמור לכל מפסיקין בחנוכה ופורים וכתב התויו"ט דגם חנוכה דברי חכמים ופורים מדברי קבלה הקדים חנוכה לפורים יען דחנוכה שמונה ימים לכן אעפ"י דפורים הי' קודם בעולם וגם מדברי קבלה הקדים חנוכה ודוק

(ג) והוסיף אדמ"ו ז"ל שם וכתב וז"ל וכ"ש כאן דמעלין בקודש דמעיקרא לא הוה רק נוי למצוה והשתא מצוה גופה ומברכים עליו ואומרים עליו הלל ואע"ג דמעיקרא הוי נוי למצוה דאורייתא והשתא מצוה דרבנן מ"מ עדיף דהרי הסכים ביש"ש סי' ד' דנוי מצוה דרבנן בעלמא עכ"ל אדברה וירווח לי לגלות דעתו בו בעזה"י

נלע"ד דכיון דתלה אתרוג כשר בסוכה קיים בו זה אלי ואנוהו שסוכה הוא חפץ קדוש כמו קרבן חגיגה דכתיב חג לד' מה חגיגה לד' אף סוכה לד' א"כ עשה נוי לה באתרוג כשר ובו בלבד נעשה נוי סוכה דאפי' יהי' שתולה בה גם שמנים וסולת היינו שהוסיף להרבות נוי סוכה אבל לו יהי' שלא יתלה רק אתרוג זה בלבד הכי לא קיים בו מצות נוי סוכה אבל מצות אתרוג פועל רק בצירוף ג' מינים אחרים לולב והדס וערבה לקיום מצוה א"כ הוה האתרוג בסוכה מצוה כולה ובלולב הוה רק צירוף רביעי לעשות מצוה ובודאי ניחא ליה לאתרוג להיות במקום שפועל מצוה כולה מלהיות צירף עם עוד ג' מינים לקיום מצוה דוגמא שאמרו חכז"ל דמתחיל במצוה אומרים לו גמור והגם שמצינו בפ"ב דיומא שהשתדלו להיות הקרבן ע"י כהנים רבים ואפי' בשני גזרי עצים מה שזכה אומר לחבירו זכה עמי לערב ולא חפץ כל אחד שיוגמר על ידו לבד לק"מ דשאני עבודת כהנים דכל המשמר זכו ביחד בעבודת הקרבנות אשר תלוי בקדושת כהן א"כ הוה זכות כולם יחד וגם יש בו טעם משום ברוב עם הדרת מלך וגדולה מזו חידש בתוס' ישינים ביומא דמצות ואכלו הכהנים אשר כופר בהם או באכילת לחם הפנים הוה אכילת כל הכהנים יחד המצוה אפי' לא אכל כל אחד כזית יעו"ש אבל בשר מצות בודאי מצוה גדולה לגמור לבד ועוד יש הבדל בין הגברים העובדים ד' ובין החפצים אשר החפץ שזכה לפעול מצוה לבד לא נייח ליה שיהי' רק צירוף עם שאר מינים נפרדים לפעול מצוה ודוק בזה ב"ה (דוגמא שאמרו חכז"ל שיש משפט לעצים קרש שזכה בצפון יהי' לעולם בצפון דכתיב כמשפטו)

ומה שאמר אדמ"ו ז"ל השתא מצוה גופה ומברכין עליו בודאי אי הי' מברך אשר קדשנו וצונו על נטילת אתרוג הי' לו לשבח ויקר אבל באמת שמברך על נטילת לולב א"כ לא יזכר על האתרוג ברכה אבל בברכת לישב בסוכה גם הנוי בכלל כל דבר המיסך על ראשו שנקרא סכך וגם הוא מיסך שנטפל לסכך הסוכה אשר האדם מברך שד' ציוה לישב בסוכה הוא הסכך ועיין בתוס' שבת דף כ"ב ביצה דף ל' אי אפי' הדפנות בכלל או דווקא הסכך ודוק [ועיין במג"א שהזהיר בתליות נוי סוכה שלא יהי' ד' טפחים מסכך]

והעיקר מה שנפלאת בעיני הלא נוי סוכה יש בו משום קדושת סוכה ואעתיק לשון הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה הל' ט"ז שכתב וז"ל וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי להנאותה אסור להסתפק מהן כל שמונה ואם התנה עליהן בשעה שתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הר"ז מסתפק מהן בכל עת שירצה שהרי לא הוקצה אותם ולא חלה עליהן קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה עכ"ל הרי מפורש יוצא שאם לא אמר אינו בודל כל בין השמשות חל קדושת סוכה על הנוי ונחשב הנוי סוכה כמותה כגוף הסוכה וא"כ מי מתיר לבטל הקדושת