מחנה חיים אורח חיים חלק ג קיג

דבר אוקמי אחזקתו עיין תוס' גיטין דף ל"ג בד"ה ואפקעינהו דאל"כ איך לוקין נזיר יעו"ש לא הוה לקיחה של לכם של היתר אכילה בשעה שיוצא בו ולא דמי למערב לנזיר ביין דשם עכ"פ יוכל לעשות מיין סעודה ראוי אבל כאן הפסוק קפיד ולקחתם לכם בשעת לקיחה יהי' מותר באכילה ולא שיהי' מחוסר מעשה לעקור שם איסור אכילה מהחפץ כיון שאינו בידו ותלי' בדעת אחרים ולא דמי שיוצא בדמאי שבידו להפקיר וה"ה נקרא בידו גם בע"ז לכוף גוי קטן לבטלו עיי' מג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' אבל מה שאין בידו וצריך חכם או ג' הדיוטות הוה חסרון בשעת לקיחה ואינו יוצא ועיין בט"ז יו"ד הל' חלה ודוק שם כנלענ"ד

ואגב אזכיר דראיתי שם לאדמ"ו ז"ל בד"ה של מעשר דהקשה הא אתרוג של מצוה אסור באכילה וא"כ פסול כל ז' ותי' כל שמצותו גורם לית לן בה אלא שיהי' ראויים לאכילה בלא המצוה יעו"ש ולדעתי ממנ"פ אי אין ראויים לצאת בו א"כ לא הוה מוקצה כלל דכל איסור אכילה בא מכח שהוקצה למצוה וא"כ איך שייך לומר דלא יהי' יוצא בו מכח איסור אכילה הא האיסור אכילה יצמיח ע"י שיוצא בו עיין תוס' גיטין בסוגי' דחוץ דוגמא לזה ובמ"ל הל' מכירה ודוק

ולפמ"ש למעלה הוקצה למצותו הוא איסור גברא אבל אין בו איסור אכילה בעצם דמה שאסור באכילה הוה הוקצה מדעתו והוה כאלו נדר או נשבע שלא לאכלו אבל אין שם אכילת איסור וק"ל

סוף דבר הכל נשמע הן מטעם דאי בעי מתשול כדברי אדמ"ו ז"ל או מטעמא דידי שאין איסור החפץ משם איסור אכילה אדם יוצא באתרוג שאסרו אפי' על כל העולם באכילה כנלע"ד בעזה"י

ובני הבח' המופלג משה דוד נ"י עוררני כפי מה שחקר המ"ל פ"ד מהלכות שבועות הל' א' בשבועה שלא אכלנה לא נאסר חצי שיער א"כ באתרוג גדול שיוכל לאכול החצי שיעור בלי עבירה יוצא בו דשיעור אתרוג די בכביצה עיין תרמ"ט וא"כ כפי השיעור הצריך לצאת יש בו היתר אכילה עכ"ד ולדעתי דכתיב ולקחתם דרשינן לקיחה תמה וא"כ כתוב אחריו לכם שלך להיתר אכילה כל מה שצריך ללקיחה תמה צריך להיות שלכם כנ"ל. סימן מט

שאלה באחד שהיה תולה אתרוג נאה וכשר בסוכה שלו לנוי והידר מצוה ובחוה"מ בא אחד מכפר הסמוך וביקש ממנו אחרי שאתרוגו נפסל ביו"ט ב' ועומד שם לולב והדסים נאים ואין לו אתרוג על כן נפשו בשאלתו למכור לו האתרוג הלזה הנתלה לנוי סוכה והשיב לו רעהו אם מותר לעשות אעשה כמבקשתך ושאלו הדין תורה כדת מה לעשות

תשובה לפום רהיטא נראה לי שאסור לעשות כן דהוה בכלל אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו למה ימעט נוי סוכתו אשר עיטר סוכתו בפרי עץ הדר להנאה לפני הקב"ה במצוה בעבור לזכות חבירו שיהי' לו אתרוג כשר בחוה"מ והגם דמצינו בשו"ע או"ח במג"א סי' תרע"א ס"ק א' שכתב וז"ל ואם יש לו שמן מצומצם וחבירו אין לו כלל מוטב שידלוק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא אין צריך אלא אחד עכ"ל נ"ל שאני התם דהידור הוא בנר חנוכה ויעזור לחבירו בעיקר החיוב של נר חנוכה אבל שיעזוב הוא הידר מצוה במצות סוכה בעבור לזכות חבירו בעיקר מצוה אחרת במצות לולב זה לא אמרי' דיבטל הידר מצות סוכה שלו בעבור לזכות חבירו בעיקר מצוה אחרת בשלומא באותו שם מצוה עצמו אין ביטל ההידר מצוה בזיון דהא מכבד אותו שם מצוה עצמו אבל לבעל הידר ממצוה זאת הנוגע לו בעבור לזכות חבירו בשם מצוה אחרת הוה בזיון לשם מצוה ראשונה ודוק

ואוסף לחקור לא מיבעי שלא יבטל הידר מצות סוכה בעבור לזכות חבירו אלא אם נפסל אתרוג של בעל הסוכה אינו רשאי לבטל הידר מצוה סוכה שלו בעבור לקיים מצות אתרוג כי מצות סוכה זכה בהידר מצוה ועל מצות אתרוג לא תמחול מצות סוכה כבודה והדורה וק"ו בעבור לעזור לחבירו במצות אתרוג תמחול מצות סוכה כבודה ודוק

ואין להשיב א"כ במה שמצינו בש"ע א"ח סי' תרע"ח מי שאין לו לנר חנוכה וליין קידש היום נר חנוכה קודם וכתב במג"א ס"ק ג' וז"ל יקנה נר חנוכה היינו נר אחד והמותר ליין קידוש עכ"ל הרי שמבטלין הידור מצוה חנוכה בעבור שם מצוה אחרת יין קידוש דלק"מ דשאני אם יש לפניו שתי מצות לעשות ואין בידו מעות לכל השנים אז הגם דעיקר מצות חנוכה יש לה קדימה משום פרסומא ניסא אבל עכ"פ ההידר של מצות חנוכה אין לו קדימה כנגד מצות יין קידוש היום אבל באמת אם הי' יין לו קידוש והדליק נרות חנוכה ואח"כ נשפך היין של קידוש לא נאמר דיכבה נירות ההידור של חנוכה בעבור לקנות יין קידוש דהא כבר זכה מצות חנוכה במצות הידור ולא נבטל ההידור מצות חנוכה בעבור מצוה אחרת הוא יין קידוש אפי' לעצמו אבל בעבור לזכות חבירו באותו שם עצמו במצות נר חנוכה אפשר דמותר אפי' לכבות הנר ההידר וליתן לחבירו לקיים עיקר המצוה באותו שם מצוה עצמו במצות חנוכה וה"ה כן בהידר מצות נר חנוכה נגד מצות יין הבדלה עיין סי' רצ"ו ודוק

וגם בזה אפשר דלא שרינן לכבות נר מצות חנוכה בעבור יין קידוש היום או יין להבדלה אפי' לזכות לעצמו במצוה השנית דכבר זכה מצות חנוכה בהידור שלה ואין רשאי לבזות מצות הידור בנר חנוכה בעבור לקיים מצוה אחרת הוא בעצמו דהנטפל כבר למצוה הוא כגוף המצוה כחכז"ל במכות הנטפל לעבירה והנטפל למצוה הנטפל שוה לגוף הדבר וה"ה בשכבר זכה מצוה בהידר אין רשאי ליטול ממנה הנאותה והדרה ודוק

ולא אפונה אם כתב אות בספר תורה ממולא בדיו להידר ולהתנאה וחסר לו דיו על איזה אות וחפץ לטבול הקסת באות המהודר לכתוב בו אות החסר לו דיו אם הוא לכתוב בס"ת שהוא אותו שם מצוה עצמו מותר אבל אם כדי להשלים אות במזוזה אסור דהוא בעבור שם מצוה אחרת דלא מבטלינן הידר ממצוה זאת בעבור קיום עיקר מצוה אחרת ועיין ביו"ד סי' רע"ד סעיף ה' בט"ז שם חוץ אם צריך ליטל דיו לתועלת אותו הספר אז אפי' לאבד שרי יעו"ש אך שם ההידר מעורב עם גוף עיקר המצוה וכאן נבדל ההידר מן העיקר לכן אין כאן מקומו להאריך בו

אמנם בנידן השאלה שכבר זכה מצות סוכה בנוי אתרוג זה ויבטל ההידר ממצות סוכה בעבור לזכות לחבירו במצוה אחרת בקיום מ"ע ד' מינים הוא אסור לעשות דכשם שאין מצוה דוחה מצוה דמאי אולמי הך מצוה מהך מצוה כך אין דוחין נוי מצוה של מצוה זאת בעבור קיום מצוה אחרת וק"ו כדי לזכות את חבירו בקיום מצוה אחרת לא ידחה הוא