מחנה חיים אורח חיים חלק ג קיב

וראה זה מצאתי בפרמ"ג באשל אברהם ס"ק כ' שכתב וז"ל והוי יודע אתרוג שאסר עצמו בשבועה באכילה להמחבר פסול כל ז' הימים עכ"ל ובלבבי לא כן ידמה דשאני בשבועה ונדר דאין גוף האכילה אסור מכח שם אכילה הוה רק סימן מעשה אשר אסר בפיו שיש הבדל אם האכילה הוה האיסור בעצם או אם האכילה רק שם המעשה אשר אסר על נפשו ואם אכל עבר רק על לא יחל דברו ולא על עבירת אכילה והבן הנראה לדעתי הודעתיך בעזה"י

ואגב גררא אעתיק דבר מחדושי על רמב"ן במלחמות בסוגי' דהואיל שכתב וז"ל וצריך נמי שאלה ופתח ויחיד מומחה או ג' הדיוטות ומי יימר דמזדקק ליה בי דינא עכ"ל הוא פלא לפי כלל גדול באחרונים וכן האריך במח"א הל' צדקה סי' ה' דבהקדש אם שואל לא צריך להקדיש אחרת צריך פתח דעשה ההקדש בטעות דמעיקרא אבל בתרומה אם שואל צריך להפריש אחר די בחרטה בלבד יעו"ש וא"כ סובר הבעה"מ דבחלה אם ישאל דצריך להפריש חלה אחרת לא צריך פתח אלא די בחרטה דלא כרמב"ן ודוק

ומה שחקר מי יימר דמזדקק ליה תלתא נ"ל הלא מבואר ביבמות דף צ' דאמרי' בהקדש וקונמות נאמן ע"א הואיל ובידו לאתשולי וקשה נימא דלמא לא מזדקק ליה תלתא וכן בנדרים נ"ט אמרי' אי הי' מצוה לאתשולי הוה תרומה דבר שיש לו מתירין הואיל ובידו לאיתשולי ונימא דאין בידו לאתשולי ולמה אמרי' שם הואיל ובידו לאיתשולי אלא סובר הבעה"מ דדווקא בגר שקשים גרים לישראל כספחת אמרי' מי יימר דמזדקק ליה תלתא ולא הוה בידו כל כך דלא הי' נחשב לדבר שלא בא לעולם דדוקא בערוגה דיכול לתלוש הוה כדבר שבא לעולם אבל מה שאין בידו לגמרי נשאר דלאחר שאתגייר הוה דבר שלא בא לעולם אבל מהכ"ת דנימא בחמץ אשר התורה מחייב בקיבל עליו אחריות דאילו איגנב ומיתאבד ברשותי' קאי וחייב דכתיב לא ימצא מכ"ש דחייב אם בידו לאיתשולי עלה דבוודאי שכיח יותר דמזדקק ליה תלתא להתיר על נדרו מאשר שכיח דיבואו גנבים או שאר היזק ויפסיד להחפץ דזה בודאי אין בידו שיבואו גנבים או יבוא הפסד ממילא דאלו יעשה הפסד בידים חייב מכח מזיק ולא מטעם אחריות ובכה"ג אינו עובר על ב"י דבשלמא אם מה שצריך לשלם יהי' יען שחמץ הוא בשמירתו יצרך לשמרו מגניבה ואבידה ואלו יגנב או יאבד יצרך לשלם בעבור החמץ שהי' בשמירתו רבה התורה בכלל לא ימצא שיהי' חייב דהא החמץ מצוי אצלו אבל אם ישלם מכח מזיק שהזיק בידים אין זה מורבה בכלל דלא ימצא הארכתי בזה במקו"א והוא פלא על הרמב"ן מאוד דבוודאי עובר כאן משום בידו לאיתשולי הא נחשב כבידו דע"א נאמן עליו באיסורא יען דשכיח דמזדקק ליה תלתא להתיר נדרו דהא עכ"פ יצרך להפריש אחר תחתיו ואפי' בקונמות נחשב לבידו דשכיח תלתא ומכ"ש בחלה שצריך להפריש אחר ושכיח תלתא להתיר לו וחייב בתורת לא ימצא לך והבן

ובזה חקרתי במקו"א על דברי רשב"א בשו"ת דאדם אינו יוצא בו ידי חובתו ונתקשה בו נימא הואיל ולפמ"ש רמב"ן דיש לחקור מי יימר דמזדקק ליה תלתא א"כ יוצא בלולב דבעי ולקחתם לכם בירר שלכם יהי' בשעת לקיחה ודוק. שלום וכ"ט לאחי הגאון הצדיק הרב ר' נפתלי סופר נ"י אב"ד דק"ק פ"ח יע"א

אהובי אחי נ"י שמחתי על אשר שמת עינך על דבר הלכה אשר הצעתי לפניך ואשר יעזרני ד' לפלפל בדבריך אציע לפניך בעזה"י

אשר אמרת עם הספר אם הי' אמרו חכז"ל סוכה דף ל"ה שאתרוג של ערלה פסול משום שיש בו איסור אכילה הי' מקום לסברה שאמרתי שצריך להיות האיסור תלוי בשם אכילה אבל חכז"ל אמרו שם לפי שאין בו היתר אכילה וכיון שאין בו היתר לאכול הדבר יהי' העיכוב אפי' מחמת בל יחל עכ"פ אין בו היתר לאכול והתורה אמרה לכם ודרשי' בדבר שראוי' לאכול לא נקרא לכם עד שיהי' ראוי לו גם באכילה וא"כ גם מה שלא יכול לאכול אפילו משום נדר לא מקרי לכם עכ"ד הנעימים

לדעתי יען שאמרו שאין בו היתר אכילה קאי על החפץ כמו באתרוג של ערלה שיש בפרי האיסור אכילה א"כ אין בה היתר אכילה מכח הפרי הוא האתרוג עצמו אבל באיסור בל יחל דברו הגם שאין לו לגברא היתר אכילה יען כאשר יעשה בו פעולת אכילה יעבור על בל יחל עכ"פ לא שייך לומר לפי שאין בו היתר אכילה דהא באתרוג גופו יש לו היתר אכילה רק על גופו של האיש רובץ איסור שלא יחל דברו ולא נקשר בגוף הפרי וא"כ הוה האתרוג לכם בכל דרכי הנאתו ודוק

ועל גוף הדקדוק שאמרו לפי שאין בזה היתר אכילה ולא אמרו לפי שיש בו איסור אכילה נ"ל דרמזו דבר גדול דהמג"א חידש בסי' תרמ"ט ס"ק כ' אם לקח אתרוג של ערלת חוץ לארץ יצא דמותר לחבירו להאכילו בלי להודיעו שהוא ערלה א"כ יוצא בו יעו"ש וא"כ רמזו לפי שאין בה היתר אכילה בשום אופן דהא אסור לחבירו להאכילו ערלה של ארץ ישראל אבל בערלת חוץ לארץ שיש בו היתר אכילה באמת יוצא ואי הי' אמרו לפי שיש בו איסור אכילה לא הי' יוצא באתרוג של ערלת חוץ לארץ דהא עכ"פ יש בו איסור אכילה כיון שנודע לו שהוא אתרוג של ערלה ובחרו לומר שאין בו היתר אכילה שלא יהי' משכחת בו היתר אכילה והוא ערלת ארץ ישראל כמו שאין בו דין ממון אבל בערלת חוץ לארץ דמשכחת בו אכילה יצא ודוק

אך הקשית הלא בידו לאתשול עלה והוה שלו למפרע ונחשב שיש בו היתר אכילה וגם מצאת לאדמ"ו החת"ס ז"ל בחדושיו ללולב הגזול בדף מ"א ע"ב ד"ה והקשה שפסק כן במודר אכילתו והנאתו מותר לו הוה שלו רק שאין בו היתר אכילה הואיל ובידו להתירו דומה למערבין לנזיר ביין הואיל אי בעי מתשול וא"כ דברי פרמ"ג נפלאים וצע"ג (עיין תוס' עירובין דף ל"ה ד"ה תרומה הלא מהני אי בעי מתשול אלא א"כ שמותר בלא"ה לשום אדם ונכון הפרמ"ג ודברי חת"ס פלא אם אסור האתרוג על כל העולם באכילה)

לדעתי לחקור להצדיק הפרמ"ג בדבר חדש בעזה"י כיון דדרשי' לכם לכל הנאות ראוים שתהי' הלקיחה בדבר הראוים לאכילה א"כ בשעת לקיחה צריך להיות לכם לכל צרכיכם אפילו להנאת אכילה ואם חסר דבר לילך לחכם ולפתוח בחרטה שיעקר נדרו מעיקרא חסר בין לקיחה ללכם דבר ואינו יוצא בו ועיין בפרק כסוי הדם ונשפך וכסה שלא יחסר דבר בנתיים כמו פדיה או גרירה והגם ששם מכאן ולהבא פודה וגורר ובשאלת חכם עוקר מעיקרא ומגלה שהי' בשעת לקיחה ראוי לאכילה כיון דכל