מחנה חיים אורח חיים חלק ג קי

אשר דברתי דשם נפש לרבות את השותה מטעם שתיה בכלל אכילה אבל בחלב לא הוה שתיה דחלב נשאר בשם מאכל רק הגברא הוא שותה מאכל ועיין בצל"ח פסחים דף כ"ד חידש סברה תירש דעומד לכך הגם דנשתנה מאשר הי' מעיקרא עכ"פ עכשיו אי אפשר לבוא למעלה ראשונה הוה השתיה דרך הנאה אבל אם מניח חלב ע"ג מכה דאפשר עכשיו להשתמש במעלה עליונה הוה הנאה ע"ג מכה שלא כד"ה דפח"ח וסברתי עולה עוד ביותר אם ממילא שב לאיתנו הראשונה לא מש ממנו שם ראשון שהוא מאכל ולא שתיה ודוק. סימן מז

שאלה באחד שהיה לו אשה ישראלית מינקת לבנו היחיד ונחלה התינוק בין כסא לעשור וחלוש מאוד ואמר הרופא כי צריך ביוכ"פ מינקת אשר תאכל בשר ותשתה יין שתהיה חלב טוב דאל"כ יסתכן הילד והביאו בעיוכ"פ ערלית מינקת אשר תאכל ותשת ובשום אופן לא חפץ הילד לאחוז בדד הערלית וישראלית אמרת הכי אני אוכל ואשתה ביוכ"פ ח"ו לא תהי' כזאת בכל אלפי זהב וכסף רק אם יביאו לה כתוב וחתום מבעלי הוראה שלא יקרה לה עונש בדבר הזה שהמה ערבים בעדה ואבי הילד ואמו בוכים להושיע להם להציל בניהם היחיד

תשובה הדבר צריך התבוננות רב בודאי אם יהיה באכילת חצי שיעור היה צד להקל אבל לאכול בשר ולשתות יין יש בו לחקור אם להתיר לאשה ישראלית וד' יאר עיני בתורתו

לכאורה הדבר פשוט שמותרת לאכול ולשתות ביוכ"פ כמו שמותר להדליק אש ולשחוט בשר ולבשל בשבת בעבור חולה שיש בו סכנה או שיוכל להסתכן אם לא יאכל בשר עיין בהל' שבת סי' שכ"ח והלא שבת הוא איסור סקילה ואעפ"כ מותר וגם מחויב לחלל וכל הזריז הר"ז משובח וק"ו יוכ"פ שהוא רק איסור כרת ולא סקילה דמותר לחלל יו"כ בעבור חולה שיוכל להסתכן ומה לי אם מחלל יוכ"פ במלאכה או שמחלל יוכ"פ באכילה ושתיה להציל בחלבה הולד ודוק

אך עלה בדעתו לפי מה שחקרתי בספרו מ"ח ח"ר סי' ק"ב דכל מה שאחד מחלל שבת בעבור חולה שיש בו סכנה הוא מטעם שליחות דאצל החולה הודחה או הותרה כל התורה דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ומותר בכל מלאכות בשבת להציל נפשו וממילא כל המחלל שבת בעבורו הוה שלוחו לזכותו לתחיה דלא שייך כאן לומר אין שליח לדבר העבירה דזה דווקא אם עכ"פ יהי' עבירה בעולם לשליח או למשלח אבל כאן אי השליח הזה כמשלח אין כאן עבירה בודאי יש שליחות הגם דמחללים שבת גם בעבור קטן שאין לו כח שליחות היינו בכל שליחות דצריך רצון ודעת אם חפץ בדבר הזה אז אין שליחות לקטן אבל לזכותו לתחיה אין צריך לשאול דעתו ורצונו א"כ גם לקטן הוה הגדול השליח ק"ו מחלוקת ארץ ישראל אשר נעשה גם לקטנים עיין קידושין פ"ב שהנשיאים הי' שלוחי קטנים ועיין היטב בהשגת ראב"ד פ"ח מתרומת דיש זכיה לקטן בקירוב דעת וכ"ש בדבר שממילא ודוק, וא"כ זה ניחא בחילל שבת אבל באכילת יוכ"פ לא אמרי' שאחד יאכל וישתה ויציל חבירו דזה נהנה וזה חייב גם ב"ש מודים דלא אמרי' שליחות אעפ"י שסברו יש שליחות לדבר עבירה עיין בקדושין פ"ב וא"כ על אכילה ושתיה ליכא שליחות וא"כ אין תאכל ותשתה המינקת להציל הולד והוה בכלל אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ודוק

אמנם יש להשיב זה נהנה וזה חייב לא אמרו בית שמאי דאיך יתחייב חבירו בעבור הנאת חבירו הא הוא לא נהנה ולא אכל חלב ולא בעל האשה אבל אם יהי' שניהם פטורים יש גם על אכילה שליחות ודוק וגם מפני שאנו מדמין לאמור הטעם משום שליחות נעשה מעשה לומר שאין צריך בר ישראל להציל חבירו באכילת יוכ"פ דלמא הוא גזה"כ דתורה לא נתנה כל המצות אם מגיע סכנה לנפש ישראל ח"ו

ועלה בדעתי להביא ראיה דאין להאכיל המינקת בעבור שחלבה יחי' את הילד דבמשנה יומא דף פ"ב עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה וכתב רש"י וז"ל העובר מריח ריח תבשיל והוא מתאוה ואם אינה אוכלת שניהן מסוכנים עכ"ל ולכאורה למה לו לרש"י לומר שניהם בסכנה ולא כתב אם לא תאכל הילד בסכנה אלא פשיטא בעבור להציל הולד אין האם רשאי לאכול ביוכ"פ או לאכול בשר קודש או שאר אסורים יען דהאוכל נהנה לכן החכים רש"י לומר דגם האם בסכנה אבל בעבור הולד אין רשאי לאכול ודוק

שוב התבוננתי דלק"מ דא"כ קשה לאיזה תכלית הצריך רש"י לומר שימות העובר הלא די לומר אם לא תאכל תמות האם אלא ע"כ שרש"י כתב שהנסיון מעיד שהוא כן דשניהם בסכנה, אבל אולי אפי' אם אין האם בסכנה מותרת לאכול בעבור הולד ודוק, וגם יש עוד דברים בגו פן בעבור ילד שלא כלו חדשיו ולא ישבה האם על המשבר לא חשיב נפש מישראל לחלל עליו שבת או יוכ"פ או להאכיל האם בשר קודש דעדיין לא נקרא נפש מישראל שחביב אצל הקב"ה והא ראיה אם ישראל המית עובר אינו חייב מיתה עליו א"כ אפוא הגם שרוב נשים ולד מעלי' יולדת אעפ"כ לא יקר פדיון נפשו של עובר לחלל עליו מצות התורה ודוק

והרהרתי עוד דלמא בשבת דמתעסק פטור א"כ מותר לחלל שבת לצורך החולה דהוה כאלו כפאו לחלל דכתיב לא תעמוד על דם רעך אם יכול להציל אותו וכשם שהתירה תורה שהחולה בעצמו יחלל שבת להחיות עצמו דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ה"ה חבירו לא יכול לעמוד על דם רעו והוי כאלו כפאו לחלל שבת אבל באכילה דהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ה"ה אסור לאדם לאכול ביוכ"פ או שמינקת תאכל חזיר ונבילה כדי להיות לה חלב טוב להחיות הולד

אך גם זה אינו דאפי' בחלבים ועריות אם כפאו עד שבעל ואכל פטור ואעתיק דברי הפנ"י בר"ה דף כ"ח וכתב בד"ה ובפי' רש"י וז"ל מהו דתימא התם אכול מצה קאמר וכו' אף לענין חטאת ואפילו מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה עכ"ח מיהו לפי האמת דדייק מיני' רבא לענין תוקע לשיר ולשאר מצות דאינן צריכות כוונה נראה דלא משמע ליה כלל האי טעמא דנהנה כיון דסוף סוף אינו רוצה ליהנות שהרי כפאוהו ואוכל דאפי' בחלבים ועריות לא שייך כה"ג חיוב חטאת היכא דכפאוהו אע"ג דנהנה וכיון דאפ"ה סבר אבוה דשמואל דיצא אע"ג דאונס