מחנה חיים אורח חיים חלק ג קט

ומעתה בנידן שאלתינו אם די לחולה בפחות מכזית ירק בצירף ציר שע"ג עד ככותבת אסור לו לאכול כזית ירק עם ציר שע"ג דבזה אם יש בו כזית ירק עם ציר שע"ג הבריא חייב כרת ואם אכל פחות מכזית ירק עם ציר שע"ג אפי' בריא פטור מכרת א"כ פשיטא דלא הותר לחולה חיוב כרת אם די לו בחצי שיעור ודוק

אך א"כ יש לי פליאה נשגבה על המג"א סי' ר"י ס"ק א' דיליף לענין ברכה אחרונה לענין אם אכל ציר שע"ג ירק דצריך לברך מדאמרי' ביומא ביוכ"פ ציר שע"ג ירק מצטרף יעו"ש ולפמ"ש הא ביוכ"פ גופה לא מצטרף אלא אם אכל עכ"פ כזית ירק רק ביוכ"פ דצריך ככותבת בעבור ישוב דעת א"כ הציר שע"ג שפועל ישוב דעת מצטרפין אבל לענין להשלים גם לכזית אינו מצטרף אפי' ביוכ"פ כמו שלא יצטרף לענין כלאי כרם ואם כן לענין ברכה אחרונה דדי בכזית א"כ ממנ"פ אם אכל כזית ירק למה לי ציר לצרף ואם אין בו כזית ירק אין ציר מצרף וצע"ג

והתבוננתי דרמב"ם כתב בפ"ב מהל' שביתת עשור הל' ז' וז"ל אכל צלי במלח מצטרף המלח לבשר ציר שע"ג ירק מצטרף מפני שמכשיר האוכל המעורבין עם האוכל כאוכל הן חשובין עכ"ל וקשה למה לא כתב מצטרף לככותבת להשמיע חידוש דין זה דדווקא לככותבת מצטרף אבל עכ"פ צריך להיות בירק כזית עכ"פ הלא ר"ל אמר מצטרף לככותבת והי' לרמב"ם לכתוב כאשר אמרו בגמ'

ונ"ל דרמב"ם השמיט תיבת ככותבת להורות דבאמת מצטרפין ציר שע"ג ירק אפי' אם לא הי' בירק כשיעור כזית דגמ' פריך פשיטא ומשני מה דתימא משקה הוא קמ"ל כל אכשורי אכלא אכלא הוא וקשה למה אמרו הטעם דאכשורי אכלא אכלא הוא נימא בהיפך מה דתימא משקה הוא ואינו מצרף קמ"ל כיון דמייבתא דעתיה חייב עליו הגם דהוא משקה כדברי רש"י בפרק העור והרוטב הא דאין אוכלים ומשקים מצטרפין דקיי"ל להן לרבנן דלא מיתבא דעתיה אבל ה"ה קים להוא לרבנן שציר שע"ג ירק מיתבא דעתיה למה ליה לגמ' לחדש דאכשורא אכלא אכלא הוא וצע"ג

אמנם הכל נכון בעזה"י שם בהעור והרוטב דחקר הגמ' אי חלב דלא אקריש מקבל טומאת אוכל כמו שמצרפין ציר שע"ג ירק ביוכ"פ ומשני הגמ' דלא דמי ביוכ"פ היה משום יתובא דעתיה א"כ אי אפי' הציר שע"ג ירק הוה משקה אעפ"כ מצטרפין אותו עם הירק לחיוב דעכ"פ יש ישוב הדעת ולענין טומאת אוכלים אין מצטרף אבל ביומא דפריך הגמ' על ר"ל מאי קמ"ל פשיטא הא כיון דיש לו ישוב דעתיה חייב ומשני דמה דתימא משקה הוא וא"כ אפי' מיתבא דעתיה לא הי' מצטרף אלא לכזית ירק קמ"ל ר"ל דאכשורא אכלא אכלא הוא וכיון דהוה אכלא מצטרף ציר שע"ג ירק לככותבת ביוכ"פ בכל אופן כמו כל האוכלים מצטרפים יחד אפי' לפחות מכזית והשאר משלים עליו ה"ה בציר שע"ג ירק ג"כ בכל אופן מצרף ולכן השמיט הרמב"ם תיבת לככותבת ודוק

וזה רמז רש"י בחולין שכתב וז"ל התם טעמא דיוכ"פ לאו משום אכלא הוא דאי נמי לאו אוכלא הוא כיון דמיתבא דעתיה מחיוב עכ"ל הרי שדייק דאי נמי לאו אכלא הוא ג"כ חייב אבל באמת קשה מאי קמ"ל ר"ל ביוכ"פ פשיטא וע"כ דר"ל אשמועי' דהוה אכלא דכל אכשורי אכלא אכלא הוא רק קשה א"כ כיון דר"ל השמיט דמכשירי אכלא אכלא הוא נימא ג"כ דהוה אוכל לענין טומאת אוכלין ע"ז משני הגמ' יוכ"פ ביתובא דעתיה וביאר רש"י דשם ביוכ"פ נוכל לומר הטעם שאי נמי לא אכלא חייב משום ישוב הדעת ויהי' באמת הדין ביוכ"פ שלא יצורף אלא לכזית אעפ"כ בטומאת אוכלין דצריך בכביצה אינו מצרף אבל באמת דאמרי' ביומא דהוה אכלא א"כ גם בטומאת אוכלין אפי' לא קריש טמא ומיושב דברי רמב"ם מאה"ט פ"ד הי"ד דלא מצריך רוטב קריש שנתקשה בו הכ"מ ודוק

ואגב גררא אעתיק מחדושי בחולין דף ק"כ וז"ל תוס' ד"ה לרבות הקשה וז"ל וא"ת למה לי קרא הא שתיה בכלל אכילה עכ"ל וקשה לי למה המתין תוס' על התי' שאמרו בגמ' נפש לרבות את השותה ולא הקשה על קו' הגמ' שהקשו אלא המחה את החלב וגמעו חייב הא אכילה כתוב והא לאו אכולה היא הי' לתוס' להקשות מאי קו' הא שתיה בכלל אכילה ולכן חייב ומאי פריך הגמ' וצע"ג

ונלע"ד דלכאורה קשה לי דגמ' תי' נפש לרבות את השותה וא"כ הקרא סותר עצמו מתחילה כתוב לא תאכל אכילה דווקא ולא שתיה ואח"כ כתיב נפש לרבות את השותה וא"כ לאו דווקא אכילה וצע"ג

אך הכל נכון אם אוכל גוש חייב בכזית דסתם אכילה בכזית אבל המחה כזית פטור דאכילה כתיב בכזית ולא שותה ונפש מרבה השותה אם יש רביעית חייב מכח שתיה דנפש לרבות את השותה הגם דלא הוה אכילה הוה שתיה וא"כ אכילה ממעט שתיה מכזית ונפש מרבה שותה ברביעית מכח שותה כמובן

ולפ"ז על קו' הגמ' לא יוכל תוס' להקשות דס"ד הגמ' דהמחה כזית וגמעו זה ממעט מן אכילה ואי אפשר להיות שתיה בכלל אכילה דהא מרבינן אם שתה רביעית נקרא שתיה בכלל אכילה אבל שיעור אכילה בשתיה לא הוה שתיה בכלל אכילה דפחות מרביעית לא נקרא שתיה אבל עכשיו שתי' הגמ' נפש לרבות את השותה קשה א"כ סותר את הקרא עצמו וע"כ דמאכילה ממעט המחה כזית ונפש מרבה אם שתה רביעית וא"כ הקשה שפיר בשיעור שתיה רביעית למה לי קרא ודוק

עוד הרהרתי על קו' תוס' דבשלומא בתירש ויצהר שאי אפשר בחזרה א"כ עומד עכשיו רק לשתיה הוה שתיה בכלל אכולה אבל חלב שיוכל לקפאו להיות בר אכילה דכל חלב אינו חייב חוץ אם בשלו באור עיין תוס' פסחים דף כ"ד דאכל חלב חי פטור דלא הוה דרך אכילתו יעו"ש וא"כ שיכול בחזרה להיות מאכל ממילא לא הוה שתיה בכלל אכילה רק א"כ נהפוך הוא שתיה בכלל אוכל דהא ראוי עוד להיות מאכל ולכן כתב הרמב"ם שהשותה בכלל אוכל ולא כתב שתיה בכלל אכילה דשאני בתירש דאי אפשר להיות מאכל ונקרא הבליעה שתיה וצריך לומר שתיה בכלל אכילה אבל בחלב שם מאכל לא נאבד מן החלב רק הגברא הוא שותה מאכל וכתב הרמב"ם שותה בכלל אוכל ולא כתב שתיה בכלל אכילה ואמרו בגמרא נפש לרבות את השותה את המאכל ולא אמרו נפש לרבות את השתיה דבכל אופן לא הוה שתיה רק דנקרא שהוא שותה ודוק אבל בחמץ ובנבילה שם אי אפשר בחזרה ואעפ"כ אמר ר"ל נפש לרבות את השותה אבל לא מחד טעמא ולכך בחרו לומר לשון ערומי' ותני' נמי בחמץ בכה"ג ותני' נמי גבי' נבילת עוף טהור בכה"ג והלא מאי בכה"ג היא היא אך הוא הדבר