מחנה חיים אורח חיים חלק ג קז

אוכלים אלא חלב דקריש מאי איריא קרוש אפי' לא קריש נמי דאמר ר"ל ציר שע"ג ירק מצטרפין לככותבת ביוכ"פ התם משום יתיבו דעתו הוא בכל דהו מיתבא דעתיה הכא משום איצטרופי' הוא אי קריש מצטרף אי לא קריש לא מצטרף וכתב רש"י בד"ה ומשני התם וז"ל טעמא דיום הכפורים לא משום אוכלא הוא דאי נמי לאו אוכלא כיון דמייתבא דעתיה מחייב דהא לא תעונה כתיב (ויקרא כג) וזה לא התענה אבל הכא אוכל ומשקה אין מצטרפין דהא לא שוו שיעורייהו ואע"ג דהתם נמי תנן יומא דף ע"ג אכל ושתה אין מצטרפין ה"מ אכל ושתה דקים להן לרבנן דלא מייתבא דעתיה בהכא אבל ציר שע"ג ירק קים להו לרבנן דמייתבא עכ"ל ועיין בכפת תמרים דף ע"ג דלכך נקט המשנה האוכל ושותה אינו מצטרף ולא נקט כמו ברישא והי' לו לומר אוכלין ומשקין אינו מצטרף כי מרמז שציר ע"ג ירק מצטרף דנחשב הכל כאוכל אבל אוכל ושותה אין מצטרף ודוק הרי מפורש יוצא מפי רש"י דביוכ"פ לא קפדינן על שם אוכל דאי נמי לאו אוכלא הוא כיון שיש לציר שע"ג ספק כח לפעול דמייתבא דעתיה חייב ביוכ"פ דעכ"פ אין הנפש מעונה והא דאוכל ומשקה אין מצטרף לאו משום דליכא אוכל בכותבת אלא דאוכל ומשקה ביחד לא פועלים יתובי דעת אבל ציר שע"ג ירק פועל יתובי דעת א"כ חייב הגם דליכא שיעור כותבת אוכל דהא ציר לאו אוכלא הוא אם לא היה קרוש ולא מקבל עליו שם טומאת אוכלין ודוק

ומעתה אני אומר בודאי בעירוב דצריך להיות לדבר שמערב בו דבר שנקרא מזון היינו חמשת המינים או לכל הפחות מידי דמזייני והבדל מפורש יוצא ברש"י בעירובין דף ל' ע"א בד"ה באומר כל הזן עלי וז"ל מתני' דאסר ליה בכל מילי לאו דאמר יאסר עלי מזון דודאי לא מקרי מזון אלא ה' מינין דהוו מין דגן דזייני וסעדי ליבא אלא כגון דאמר יאסר עלי כל הזן דמשמע כל דבר המשביע דכל מילי זייני חוץ ממים ומלח אבל מיסעד לא סעדי ולא מקרי מזון עכ"ל מבואר דחמשת המינים מסעד סעדי ללב אבל שאר מילי משביעים ולא מסעדי אבל מים ומלח לא מסעדי' ולא משביעין ובעירוב צריכים או מזון שמסעוד או מזייני שהוא משביע עכ"פ אבל מים ומלח אינם משביעים ועיין ברש"י בברכות דף ל"ה ע"ב וברש"י שם בד"ה סעיד וז"ל חשוב טפי ממזון עכ"ל ודברי תוס' יו"ט פ"ג דעירובין בד"ה חוץ כתב וז"ל הלכך דבר מזון בעינן עכ"ל פלא בעיני דהי' לו לכתוב דבר דמיזן בעינן דהא בכל מילי דמיזן מערבין הגם דלא הוה מזון ורש"י במשנה כתב וז"ל חוץ מן המים ומלח דלא מידי דמזון הן עכ"ל רמז דלית במים ומלח מידי דמזון היינו שאין בו אפי' כח דזייני ואולי גם התויו"ט דמשני וכתב דבר מזון בעינן היינו שבעינן עכ"פ דבר דזיין ולכן לא כתב והלכך מזון בעינן ודוק

אך בודאי דשיעור רביעית מים יפעל יתובי דעתיה שלא יהי' לנפש עינוי הגם דלא שבע נפשו ומכ"ש דלא ימצא סעיד לבב ע"י מים עכ"פ עינוי נפש ליכא אם שתה שיעור מים ואם שתה מים ולא הי' לו עינוי נפש חייב כרת בשלמא אי הי' כתיב ביוכ"פ והנפש אשר תשביע ונכרתה הנפש לא הי' חייב על שתיית מים דטבע המים אינם משביעין אפי' לפי שעה דלא הוה אפי' מידי דמזייני אבל כיון דכתיב והנפש אשר לא תעונה ונכרתה השותה מים חייב כרת דע"י המים לא הי' לו עינוי נפש אבל בעירובין דהוה הטעם דבמקום אשר יש לו לאדם מונח מזנותיו שם הוה דעתו ודירתו כמ"ש במשנה וז"ל וטעמא דעירב משום דעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא עכ"ל ומים ומלח לא הוה מזונותיו של אדם דמים אינו מזייני דלא פועלים שובע לאדם ולכן בעירוב לא מהני מים אבל ביכ"פ חייב עליו כרת דע"י המים לא הי' לאדם עינוי נפש וכיון דיש יתובא דעת אפי' לא הוה מאכל ציר שע"ג ירק חייב ביוכ"פ כדברי רש"י בחולין שהבאתי למעלה ועיין בגמ' דף ע"ט ע"ב בביאור בכביצה משביע וככותבת מיתבא דעתי' כנלענ"ד לאמת בעזה"י

וראיה לדבר מיומא פ"ו במשנה ה' על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים ובשלמא אם יש כרת על מים כמו על מזון א"כ אמרו לו אם הוחלש שיאכל וישת וייטב לבו ויעסוק במצותו אבל אם על מים ליכא כרת רק איסור בעלמא ועל מזון דהוא חמשת המינים בודאי איכא כרת א"כ אם מזון הותר לו מים פשיטא אלא ע"כ דגם על מים איכא כרת א"כ רמזו לו הרי מזון הרי מים שלא יחוש כלל ודוק

רק בכל אופן פלא שלא אמרו לו הרי מאכל הרי משקה לכלול בו כל מיני מאכל וכל מיני משקה או הרי לחם הרי מים או הרי מזונות לכלול בו מידי דמזייני הרי משקאות לכלול בו כל מיני שהן מזייני כמו יין וחלב וכן דלא מזייני כגון מים ואין לומר בהיפך הרי מזון אם יש פקוח נפש בדבר והרי מים אם אין פקוח נפש זה אינו כי הכי ללמוד דינים עמו באו רק הוא שגירת הלישנא כמו במגילה פ"א הקילו על בני כפרים שיספקו מים ומזון לבני עיירות ורש"י ביומא הי' לו הגירסא הרי מים הרי מזון ודוק

וכן משמע פשטות המשנה ריש פ' יוכ"פ כל האוכלים מצטרפים לככותבת וכל המשקים מצטרפים למלא לוגמיו וכו' וכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' שביתת עשור הל' א' וז"ל האוכל ביוכ"פ מאכלין הראוי' לאכול לאדם ככותבות הגסה שהיא פחות מכביצה כמעט הר"ז חייב וכל האוכלין מצטרפין לשיעור זה וכן השותה משקין הראוי' לשתיית אדם כמלא לוגמיו של שותה כל אחד ואחד לפי לוגמיו חייב וכו' וכל המשקין מצטרפין לשיעור זה עכ"ל ופשיטא דמים המה משקין הראוי' לשתיית אדם וחייב אם שתה כשיעור מים וכן מצרפין אותם עם שאר משקין לשיעור שתיה וחייב כרת על מים כמו על חלב ויין ודוק

סוף דבר הכל נשמע שאין לחלק בין מים וחלב ויין ואם החולה מסוכן צריך לאחד מהם לא יאמר הבעל הוראה להקדים מים שאין משביעין דיוכל לבוא מזה ח"ו תקלה לחולה שאין בו סכנה כנלענ"ד לאמת בעזה"י

וראה זה מצאתי בהלכות קטנות סי' רפ"ב שכתב וז"ל השותה מים ביוכ"פ אם חייב כרת תשובה אפשר דמן התורה אינו חייב אלא אכל מידי דמזין אבל מים אין זן כלל כמו שכ' הרמב"ם בפ"ג דעירובין דאין מערבין במים שהמים הן להוליך המזונות למקומות הצריכין ואין בהם אלא הרחקת הנזק הוא הצמא אבל תועלת הזן אין בהם כלל ובפרק יה"כ מייתא ברייתא מוהאבדתי הנפש עינוי שיש בו אבידת נפש בתוך חלל הגוף] ואיזה זה אכילה ושתיה ע"כ על עינוי מדברים שבהעדרם מאבד הנפש מן הגוף ובקחת מהם תתקיים הנפש בגוף וזה הוא האכילה מדברים הזנים לאפוקי ציר ומורייס ודברים המרים והשתיה מיין ודבש וחלב שאם לא ישתה אלא מהם יקיימו הנפש בגוף ולא יאבד אבל המים אם לא ישתה אלא מהם יבולע ויאבד כי אינן זנים כלל עכ"ל וחלילה וחלילה שיאמר כן להלכה למעשה ן דדוקא] בעירוב