מחנה חיים אורח חיים חלק ג קה

סימן מג

שאלה אחד אכל עוף ומצא אח"כ טריפות ברור אם צריך כפרה על שאכל טריפות בשוגג או נימא כיון דאכל על סמך שרוב עופות כשירות א"כ לא צריך כפרה כלל

תשובה לכאורה עלה בדעתי אם רוב הוא בתורת ודאי היינו דתורה גילתה דאזלינן בתר רוב כמו דגילתה דאוקמי דבר על חזקתו עיין חולין דף י"א ורוב עוד עדיף מחזקה דכל חזקה הוה דלא חיישינן דנשתנה הדבר מכמו שהי' ואי אזלינן בתר רוב היינו שמכח הרוב אמרי' דהאי עוף כשר ואפילו הי' בדקינן לא הי' באפשרות למצוא הטריפות בו היינו הפי' סומכין על הרוב שאפי' אם יבדק לא ימצא טריפות וטרחה יתירה למה לנו א"כ מסתברא אם עכשיו מצאנו טריפות ניהו דמזיד לא הוה עכ"פ צריך כפרה על שאכל טריפות בשוגג עיין רמב"ם פ"ה מהל' שגגות שוגג הוא מה שהי' יכול לברר ע"ו דרישה וחקירה יעו"ש אבל אם נימא דרוב לא הוה בתורת ודאי אלא תורת ספק רק התורה התירה ספק כזה עיין שיטה מקובצת בב"מ דף ו' בשם הרא"ש דרוב הוה רק ספק והתורה התירה אבל במעשר דדרשי' עשירי ודאי א"כ לא מהני רוב יען דרוב גופיה הוה רק ספק רק באיסורין התורה התירה יעו"ש א"כ כיון דתורה התורה ספק א"כ מתחילה ידע דאפשר דהוה האי עוף טריפה רק התורה התירה לו הך ספק טריפה א"כ אם נתברר אח"כ שהי' טריפה מאי הוה הא אכל מיד בתורת ספק אשר התיר לו הקב"ה ועל מאי יביא כפרה ודוק

ובזה אמרתי לפרש דברי הש"מ בשם הרא"ש הנ"ל שכתב וז"ל ואפי' דאמרי' דכל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין דכתיב אחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול אבל הכא לעולם לא נפק מכלל ספק עכ"ל ונתקשה אדמ"ו הגאון באמרי א"ש סוף ספרו יו"ד בהשמטה בד"ה ואולם וז"ל הנה מ"ש הרא"ש דנהפך האיסור להיתר באמת הוא שיטתו ז"ל בחולין פרק גיד הנשה אבל כאן לכאורה אין ענין לדבריו עכ"ל והוא פלא וצע"ג

אמנם הוא הדבר דבשלומא אם נאמר דרוב הוא בגדר ודאי דתלינן אפי' אם נבדק לא נמצא טריפות א"כ אם אח"כ נתברר שהי' טריפה בוודאי אכל אדם טריפות בשוגג דהא נגלה דאכל איסור דמתחילה כאשר ישב לאכול הבשר אכל בתורת ודאי כשר אבל אם הרוב הוא רק ספק והתורה התירו א"כ כאשר ישב לאכול הי' ספק טריפות ואעפ"כ התורה התירה וע"כ דנהפך האיסור להיותר היתר דכך הי' גזירת התורה דודאי איסור לא תאכל אבל ספק איסור הבא ע"י הרוב אכול דנהפוך האיסור להיתר כמו בביטול ברוב נהפוך האיסור להיתר ה"ה ברוב עופות כשירות הוה ג"כ בתורת נהפך האיסור להיתר א"כ אי רוב הוה ספק ג"כ נעשה האיסור היתר ולכן תלי' ליה הרא"ש זה בזה ודוק

ולפ"ז לרוב הפוסקים דסברו דרוב הוא ודאי למה נבדוק ויטריח לחנם הלא על פי רוב לא ימצא טריפות וא"כ אם נתברר אח"כ שנמצא טריפות א"כ נגלה שאכל איסור וצריך כפרה ודוק

ומצאתי דאתי לידי בתורת שאלה שו"ת פנים מאירות ח"ג וראיתי בס' י"ט שחקר אם אכל אחד עוף ונודע אח"כ שמצא טריפות מח"י טריפות אם צריך כפרה וכתב שבח"ש מתשובותיו סי' מ"א החליט דאין צריך כפרה והביא שם ראיה מתוס' ביצה דף כ"ה בד"ה אורח ארעא ועכשיו מצא משנה מפורשת פרק אלו דברים פסחים דף ע"א דשחט ונמצא טריפה פטור מחטאת דאונס הוא וה"ה באכל ונמצא טריפה יעו"ש

ולדעתי יש להשיב ראי' ממשנה פסחים הנ"ל דשאני התם דלא הי' אפשר לברר בחיי הבהמה דלמא טריפה היא א"כ הוא אונס גמור עיין רמב"ם פ"ו משגגות גדר אונס אבל בח"י טריפות הגם דסמכי' על הרוב ואין חיוב עליו לבדוק דעפ"י רוב לא יאכל טריפות אבל אם נמצא אח"כ שהי' טריפה א"כ אלקים אנה לידו שאכל טריפות וצריך כפרה דהוא בכלל גם בלא דעת נפש לא טוב דאל"כ איך בא לידו אכילת איסור הלא רגלי חסידיו ישמור עיין תוס' חולין דף ה' השתא בהמתן של צדיקים ודוק

וראיה שניה אשר רמז שביאר בח"ש מתוס' ביצה דף כ"ה עיינתי ואעתיק דברי תוס' בד"ה אורח ארעא שכתב וז"ל פי' רש"י ולאו משום איסור טריפה תימא דבסמוך משמע דיש איסור בדבר דקאמר נטיעה מקטעי רגלי דקצבים וי"ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עמדה בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה אחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא הי' לו למהר כל כך עכ"ל ולכאורה מכאן משמע יען שמיהר לאכול קודם הפשט ונתוח דאפשר כאשר ינתח יהי' טריפות נגלה אבל משמע אם המתין עד אחר הפשט ונתוח אין עליו עונש דהא אונס הוא וספר שו"ת הנ"ל ח"ב אין בידי לעיין

ונלע"ד לחקור מעט בעזה"י דראיתי דנתקשה הפנ"י והתפלא איך אפשר לומר משום אורח ארעא ולא משום חשש טריפות הא רש"י גופיה כתב לקמן בד"ה נטועה מקטעה דפעמים נמצאת טריפות וצע"ג

ואמרתי ליישב בעזה"י דעיין רמב"ם פ"ה משגגות הל' ו' ההבדל בין אונס לשוגג וכתב הרמב"ם אם בעל אשתו שלא בשעת ווסת וראתה דם בשעת תשמיש הוה אונס וכתב בכ"מ שם וז"ל מיהו אפשר הא דחשיב ליה אונס היינו דווקא כשבדקה לפני תשמיש אבל אם לא בדקה קודם תשמיש לא חשיב ליה אונס דכיון דהוא ז"ל סובר שאם אין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפי' יש לה וסת דרך הצניעות לבדוק אפשר שאף בזו אם לא בדקה אינו אנוס עכ"ל וא"כ אם לא הי' כאן לאו אורח עראי שלא לאכול קודם הבדיקה מכח מידת דרך ארץ שלא יהי' גרגרן הי' הדין אם אכל ומצא טריפות דהוה כאונס אבל כיון שמדרך ארץ אין רשאי לאכול אלא צריך להמתין עד הפשט ונתוח כמו בעולה א"כ מה שלמדה התורה דרך ארץ לא גרע מדרך הצניעות שהנהגו לבדוק קודם תשמיש ואם עבר ואכל ונמצא טריפה חשוב כשוגג ולא כאונס ומיושב דברי רש"י מתחילה הוה מכח דרך ארץ ולא מחשש טרופות דהא אם ימצא טרופות הוה אנוס אבל עכשיו דנודע דיש עכ"פ דרך צנועים שלא לאכול קודם הפשט ונתוח א"כ מקצעים הקצבים דאם ימצא אח"כ טריפות יש לו עונש כשוגג והבן זה כי נכון בעזה"י וא"כ אם עשה הכל כדת ומצא אח"כ טריפות אין עליו עונש כלל אבל לשון התוס' שכתבו וז"ל מיהו אם נמצאת טריפה אחר שאכל הוא יענש כשוגג ולא כאונס עכ"ל משמע הן אונס הן שוגג