מחנה חיים אורח חיים חלק ג קג

לאכול הנשאר בימי חול אטו נאמר כל מה שנשאר מסעודת ברית מילה ופדיון וסיום מסכתא ואירוסין יאכלו אח"כ ג"כ אפי' שאין עוד באכילה סעודת מצוה א"כ יהי' הטפל גדול מן העיקר בשעת היתרו הי' רק מכח שאכילתו הי' מצוה ואח"כ יהי' הנותר מותר אפי' בלי מצוה באיברי נחירה הי' האיבעי שהי' היתר מכח בשר תאוה א"כ יהי' נשאר בהיתרו או במי שאסר על עצמו מן פירות או הב"ד גזרו איסור על היתר יש ספק אם הנותר נשאר בהתירו אבל מה שהי' מותר משורש יען שיש באכילתו עונג שבת איך יהי' מותר אח"כ בלי קיום עונג שבת ועיין ברמ"א סעיף ט' וז"ל ומצניעים מר"ח ואילך הסכין של שחיטה שאין שוחטים כי אם לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו עכ"ל הרי מפורש יוצא שסעודת שבת הוה כמו סעודת מילה ופדיון או צורך חולה ואטו יאכלו הבריאים אם נשחט השור בעבור ליטרא בשר לצורך החולה ויעיין במג"א סי' תקנ"ב ס"ק י"ג ועיין ברמ"א סי' תקנ"א סעיף י' ובמג"א על כן נלענ"ד דאסור לאכול הנותר הן הנותר משבת או מסעודת מצוה או הנותר מן החולה ודוק ואחרונים שהביא לא ראיתי מעולם להבדיל אם שבת חל באמצע ט' ימים או שחל שבת ביום ר"ח כל זה אינו נכנס בשכלי ולא אוכל לעיין בדבריהם כעת

(ב) ואשר הפליא על הגמ' מ"ק דף כ"ג דחשב בברייתא דאונן בשבת חייב בתפלה ובתפילין והתפלא איך שייך לומר דחיוב בשבת בתפילין הלא אסור להניח תפילין בשבת ומכ"ש שאינו חייב להניח הוא פליאה מאוד ואולי יש לתרץ דנודע מי שמניח תפילין בשבת לשם מצוה עובר על בל תוסיף עיין במג"א סי' ל"א ס"ק א' בשם רשב"א וכל זה אם הי' מחויב להניח תפילין רק קדושת ואות שבת פטרתו אז עובר על בל תוסיף אבל אונן שפטור מכל המצות ואין רשאי אפי' לעשות מצוה מכח רשות עיין בפר"ח סימן נ"ה ועיין במג"א סימן קכ"ה והכלל רק באזהרת עונשים הוא חיוב אבל מכל המצות פטור א"כ אי מניח תפילין בשבת לא הי' עובר על בל תוסיף דהא גברא האונן לאו בר חיובא במ"ע הוא ואשמעי' הברייתא מכח האנינות הוא בר חיוב תפילין בשבת ולולא ששבת הוא עצמו אות הי' האונן בר חיוב תפילין ופטור רק משום שבת וא"כ אם מניח תפילין לשם מצוה עובר על בל תוסיף כך עלה בדעתי ליישב ההפלא ופלא הזאת ודוק

(ג) ואשר שאל אם מותר בשתיית טאבאק בתענית אשר העיר בשו"ת דרכי נועם דבר זה יהי' גיאות גדול להשיב בו מה שכבר נתפשט בעולם שניהם להתיר ואני נוהג לעצמי בשניהם לחומרא שאינו שותה טאבאק לא ביו"ט הראשון ובשני ימים של ר"ה וגם בתענית אני מחמיר מנעורי נהגתי כן לעצמי אבל מי ישער לאחרים בשתיות טאבאק טבע אנשים אינו שוה בו יש שהוא אצלו חצי חיות ויש שיוכל למנוע עצמו ודרכי לאמור אם האדם כבר אכל ושתה הוה השתיות טאבאק אחריו כמו אכילה שנית שמעכל מאכלים ומשביעו אבל בתענית לא הוה אוכל נפש אליבא ריקנא ולא הוה תרתי דסתרו אהדדי להתיר ביו"ט וגם בתענית אך לא נאה לשאול עליו ולא יאה להשיב עליו לדינא כלל

(ד) גם מה ששאל אם מותר ליתן מר"ח אב בגדים חדשים לאומן עני שיגמור אותם על לאחר תשעה באב פשיטא דאסור כאשר העיר בעצמו מה לי שהאומן הוא עני הלא האיסור הוא מצד הנותן וכן משמע ממג"א ס"ק כ"ד יפה דיבר ואוסיף נופך דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ולא דמי לחול המועד דשם כל האיסור מכח המלאכה של האומן ודוק ולא באתי אלא לספר עובדא ידענא דאנשי בית של אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל אמרו לאומן שרגיל לעשות כובע קטן על הראש שאביהם צריך כובע בבית וכאשר הובא לאדמ"ו ז"ל וחקר מפי אנשי הבית אימתי הוגד לאומן שיעשה לו ויחפש וימצא שהי' אחר ר"ח וצוה להשיב הכובע ואמר לא יבא על ראשו חלילה וילמד ק"ו ששם לא נתנו לאומן כלל שעושה הכל משלו ולוקח דמים בעדו כאשר יוגמר ויען שעשה לפניו גזר ואומר שלא יבוא על ראשו לעולם דברי החלוש מאוד הד"ש. סימן מב כוח"ט לאיש אשר הליכות עולם לו בפוסקים ומורים ואחרונים בוחן ובודק בחקירות ובדיקות התורה כבוד הרב ר' שבתי ליפטשיץ נ"י מו"צ בק"ק ביולניטצי יע"א

שאלה באיש אשר דרכו להשכיר עצמו לבעל תפילה על ימים נוראים ואירע לו שנעשה אבל ר"ל על אביו בשנה זו והוא איש עני אשר כל הצטרכות על יו"ט הוא מאשר מקבל שכר בעד תפילות אשר מתפלל בימים הקדושים ושאל את פי מעלתו נ"י אם מותר להתפלל אעפ"י שהוא אבל ומעלתו העלה לאסור לו להיות שליח צבור בשנה הזו אפי' אם אי אפשר למצוא לישוב ההוא איש היודע לנגן כמוהו והודיע טעמו ושאל אם יפה הורה או אם יש למצוא היתר יען שהוא מנגן טוב ולא ימצא כמוהו זה תוכן השאלה ואי"ה אביא דבריו אשר עליהם סמך לאסור לו להתפלל

תשובה אבוא בקצרה הערת מעלתו נ"י ואגלה דעתי שלא כן עמדי כי לדעתי להתיר לו להתפלל אם ליכא איש מנגן כמוהו ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בקיצור אמרים בעזה"י

הנה מעלתו נ"י הביא דברי רמ"א ביו"ד סי' שע"ו וז"ל אבל לא נהגו להתפלל בשבת ויו"ט אעפ"י שאין איסור בדבר עכ"ל וכתב הש"ך בס"ק י"ד וז"ל וכן בימים נוראים אסור וכן פסק מהרי"ל מיהו היכא דליכא דעדיף מיניה מותר כ"כ מהרי"ו בדינים והלכות עכ"ל והקשה מעלתו לפי המבואר בפרמ"ג הטעם דאבל לא יתפלל שמידת הדין מתוחה עליו ר"ל ואין ראוי' להיות שליח צבור א"כ קשה מאי מהני דליכא דעדיף מיניה אטו מי שיש פסול מצד עצמו נתיר לו אם ליכא דעדיף מיניה וצ"ע עוד הקשה איך אסרו המורים המהרי"ל ואחוזת מרעיו המורים לאסור להיות לאבל שליח צבור בימים נוראים הלא השליח צבור הוא דוגמת כה"ג ביוכ"פ כמבואר וכה"ג הי' מקריב אונן וכל עבודת יוכ"פ הי' על ידו והי' המליץ בין ישראל לאביהם שבשמים ולמה לא יהיה אבל שליח צבור בר"ה ויוכ"פ וצ"ע ומזה יצא לדון שאין הפי' אם ליכא אחר דעדיף מיניה היינו שהוא מעולה קצת מהאחר וגם שיודע לנגן בקול נעים זמירות אלא הפי' הוא אם לא נמצא איש מפורסם בצדקות ויראת שמים כמוהו אשר על איש כמוהו אין מידת הדין מתוחה עכ"ד

ולדעתי טעם מעלתו נ"י דא"כ אם ימצא איש מפורסם ביראת ד' כמוהו יהיה אסור לאבל להתפלל