מחנה חיים אורח חיים חלק ב צט

אותו מצוה של קריאת ק"ש אשר הטיל הקב"ה עליו לקיים אותה בכל יום פ"א אני מכוון להפטר מאותו עול של תורה בקריאה זו אשר אני קורא כעת ועיין רש"י ר"ה מצות לאו להנות נתנו (ב) כוונת ענין ק"ש כי קריאת ק"ש הוא קבלת עול מ"ש אשר האדם ממליך להקב"ה שהוא אדון עולם והוא לבדו בשמים מעל ועל הארץ מתחת אין עוד ורוחו ונפשו עליו יאסוף ובעבור אהבתו הוא עומד ומזומן לשפוך דמו ארצה ולקבל כל היסורין באהבה בעבור קדושת שמו זה קבלת עול מ"ש ברעות נפש ודביקות הלב וקשרות הנשמה כנר לפני האבוקה עד שבאותו רגע יתבטל כל ידיעה משאר התשוקות ועיניו ולבו רק שם ברואה ואינו נראה אבל אם אדם יודע שאומר המלות שד' אחד ולא יתאחדו מחשבותיו שהוא יחיד ואין יחיד כיחודו והוא מלך שלו אין זה קבלת מ"ש

והבט נא וראה לשון המג"א סי' ס"ג ס"ק ז' וז"ל מודה הכא דאעפ"י שאין מכוון לצאת צריך כוונת הלב לקבל מ"ש כענין הכוונה בתפלה (ב"י הרשב"א) עכ"ל הרי שצריך כוונה כמו כוונת תפלה ובמג"א סי' צ"ח העתיק לשון הזוהר פ' בשלח וז"ל כל בר נש דאתא ליחדא שמא קדישא ולא אתכון בי' בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון בי' עלאי ותתאי רמא לי' צלותא לברא וכלא מכריזין עלי' לביש וקב"ה קרי כי תבואו לראות פני וגו' עכ"ל הרי דלא די שיהי' פי' המלות וטעם הענין בתפלה רק בלבא ורעותא ודחילו שיתברכו בו עליונים ותחתונים איש ואיש ממקומו בעשר מעלות גבוה מעל גבוה לעטר הכתר בראש צדיק וכן הוא בק"ש בקבלת הלב למלכות שמים ולא די אם יודע שפי' הפסוק הוא שד' אחד רק לחשוב מחשבות כידיעתו במסירת הנפש בעול מ"ש רק שלא צריך אז לזכור שרוצה לקיים עכשיו במה שמקבל עול מ"ש מ"ע של ק"ש ולא עלה בלבי מעולם להבין שיצא אדם חובת ק"ש אם לא יחשוב אז מסירת הנפש ודביקות נשמתו וכמה פעמים אשר דרשתי להמון עם ואמרתי בפומבי שאין ק"ש רק אם מכוון כל איש כפי מדרגתו שד' הוא לבדו ואליו הוא מוסר גופו ונפשו וכן נתגדלתי על ברכי אבותי הצדיקים ז"ל וכן תראה בספרי שם שכתבתי וז"ל וכיון שהאיש האמין שאסור לקבל עול מ"ש בלא תפילין א"כ נא אמר אפי' פסוק הראשון בכוונה עכ"ל שם ראה בעיניך שהלשון קולמס הלב כפי אשר חקק בלבי כן הלך קולמסי וכן נ"ל ברור

(ב) מה שהשגת על מ"ש בסי' כ"ג בד"ה ונלענ"ד דלא מצינו בתורה קפידא על המחשבה דתורה לא דברה רק מפעולת המצות ולמ"ד צריך כוונה הוא רק סברא ולא צריך קרא עכ"פ לא הוי רק הכשר מצוה וע"ז כתבת שמצאת בס' הנקרא דרך פיקודיך שביאר שמ"ש הלבוש שיש ללמוד מצות צ"כ מן הקרא רק לא ביאר היכן הוא והביא הס' הנ"ל מקרא פ' כי תבוא היום הזה ד' אלקיך מצוך וכו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך הוי לב ונפש הוא כוונת המחשבה עכ"ל הספר

אהובי תלמידי נ"י את שאתה מביא לי ס' אשר לא ידעתי למה לא הבאת לי מ"ש החוה"ל בהקדמה וז"ל והתברר לי כל שרשי המעשים שמכוונים בהם לשמו יתברך הם מעידים על בר הלב וזך המצפון ואם יארע על הכוונה הפסד לא יהי' המעשים מקובלים עכ"ל הזך והטהור ולמה לא הבאת הפסוק לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ותאמר לב ונפש הוא כוונת המחשבה הובא בחוה"ל עם שאר פסוקים רבים בתורה כדומה לזה

אך דע האמת כי כל פסוקים כאלה לא יכריעו כלל כי המה מורים אם יבוא העת והזמן אשר על ידי עשיית המצות יהי' לאדם חרפות ובזיונות הפסידות ממון והפסד נפש בכ"ז לא יסתיר איש במסתרים לעבוד את ד' רק בנגלות וקדש ש"ש כמעשה דר"ע שנטל ס"ת בשוק בשעת גזירת השמד ויעשה בחשקת הלב ובמסירת הנפש פעולת המצות וכל בר ישראל צריך לקבל בלבו תמיד שהוא מוסר נפש בעבור מצות ד' אבל מנ"ל שצריך לזכור בשעת עשיית המצוה הרני מכין עצמי לקיום מצוה פלונית הלא כיון שעושה פעולת המצוה לא צריך כוונה לדעת המצוה שהוא עומד בו ופשיטא למ"ד צריך כוונה שצריך לזכור הריני מקיים מצות תפילין או סוכה או מצה וכדומה ולזה ליכא קרא בעולם אבל בוודאי אפי' למ"ד אצ"כ היינו לזכור בשעת עשיי' של מצוה ידועה אבל באמת צריך להיות במחשבתו תמיד שבכל לבבו ובכל נפשו מקבל עול מצות בכל המצות בכלל הבן בדברים כי ממקור חיים יצא עפ"י רוב מדרשים ומפי ספרים אקוה תן לחכם ויחכם (עיין בעשרה מאמרות חלק ג' פי"א על פסוק בעליו אין עמו שלם ישלם)

(ג) הקשית לשאול על מה שביארתי בסי' כ"ב אם המצוה בשופר בשמיעה בלבד אז נכון דצריך כוונה וא"כ לרמב"ם דצריך כוונה ע"כ הטעם דמצוה בשמיעה בלבד ואין כאן מעשה לכן הכל תלי' בכוונה והקשית א"כ למה צריך התוקע לכוון להוציא השומעים הלא הכל תלי' בשמיעה לבד לא עלי תלונתך רק על אותן שיטות הסוברים דדי בשמיעה בלבד כאשר רמזתי על כפות תמרים אך לא אשיב פניך ריקם ובקצירת אומר אודיעך אשר הרהרתי

ונ"ל הכוונה יען דכתיב יום תרועה יהי' לכם משמע שיהי' הקול אשר שומע נעשית לשמו הגם שעיקר המצוה בשמיעת קול שופר בכ"ז עכ"פ הקול הוא הכלי אשר בו נעשה המצוה צריך להיות נעשה לשם האיש היוצא בו וכמו דדרשינן חג הסוכות תעשה לך עשיית הכשר הכלי אשר בו יקיים המצוה ביו"ט יהי' לשם חובך עיין סוכה דף ט' וכן דרשי' גדילים תעשה לך תיקון עשיית ציצית בבגד לשם חובך ה"ה יום תרועה יהי' לכם דרשי' שאותו הקול אשר יקיים בו בשמיעה מ"ע יהי' נעשה לשם חובך כי תיקון הכלי היינו חידוש החפץ אשר בו יקיים אח"כ מצוה צריך להיות מחודש לשם מצוה אשר יחפוץ לקיים בו מצוה ועיין בספרי מחנה חיים סי' ח' למה דרשינן בס"ת כתבו לכם על קידוש החפץ ולא ע"ז שיהי' עשיי' לשם גברא כמו בסוכה וציצית עיי"ש בפנים הג' שהארכתי בזה ולדעתי שצריך בירור ולא באתי רק לעורר על החקירה וק"ל (ועיין דבר נפלא בעשרה מאמרות חלק ה' סי' ל"ב הגם שמצות אצ"כ היינו בעושה ע"י עצמו אבל מי שפועל לאחר לצאת צריך כוונה עיי"ש ביד יהודא שהאריך)

(ד) עוד השגת על מ"ש בסי' ע"ז דחלקתי הבדל למה מהני יאוש על גזילה ולמה לא מהני יאוש של הלוה אם משועבד להמלוה דבגזילה הוי החסרון דחסר הרשות ולכן מהני יאוש דאין מכניס לרשות אבל בלוה דהשלו משועבד למלוה וא"כ אין לו דבר ליאוש ע"ז הרעשת והקשית הלא יוכל להכניס לרשות אחר להשיב לו הגזילה ומקיים הגזלן עי"כ מצות השבה וסיימת וז"ל ואם מכר זכות זה בכח הרשאה לדון עם הגזלן בוודאי מקיים אח"כ הגזלן מצות השבה בהשיב לקונה וא"כ למה לא יוכל להקנות חלקו עכ"ל והארכת בזה הרבה

לא ידעתי מה להשיב לך שלא עיינת בדברי הכי אמרתי שאין כאן דבר להקנות הלא יש כאן השווי' שהוא נקרא שלו להקנות רק שאין כח קנין בעולם כיון שחסר מהמקנה הרשות לשלוט על החפץ וכל קנין מורה השתנות רשות