מחנה חיים אורח חיים חלק ב צח

ואחזור לקו' שלכם אם הפי' בגמ' כאשר הבינו מעלת כבודכם נ"י והרהרתי לתרץ הקו' דהלא אמרינן בביצה דף ל"ח אלא מעתה שנתערב בתשעה קבין של חבירי קב חטין יאכל הלה וחדי דממון לא בטל בשלומא על קו' מהר"י אלפנדרי שהקשה מגמ' שקלים שכהנים אין מביאין שקלים דמנחת כהן לא נאכל והקשה הנ"ל הא חלקם בטל כמבואר במ"ל פ"ז מעולה ל"ק מגמ' ביצה הנ"ל דשאני התם דממון שלהם הקדישו ואיסור אכולה בטל ברוב ומצאתי תלי"ת שכן העיר באבני מלואים סי' כ"ח יעו"ש אבל כאן הקשה הא ממונא לא בטל ואיך מקריבין השעירים הא יש בו חלק של אנשים שמתו בעליהם ושמם נקרא עליהם על הקרבן דדלמא מת אחד מהם אחר שלקחו השעירים שכבר קנה חלק בקרבן ואז ממונו לא בטל דהא שם בעלים עליו בשלומא על פרוטה של הקדש דהקשה תוס' דיבטל כבר הקשה הש"ש שמעתא ו' פ"ד הקו' הלא ממון לא בטל ותי' דפרוטה הוה רק איסור ולא ממון דהקדש אין לו רק דין איסור דממונו הוא איסור בלבד יעיי"ש וכל זה בפרוטת בדה"ב אבל כאן דנקרא שם בעליו עליו דהא צריך לכפרה עליו ועיין בגמ' בב"ק דף ע"ט מעיקרא תורא דראובן עכשיו תורא דראובן ובתוס' שם ד"ה גנב מפורש יוצא דבקרבן שבא לכפר נשאר שם בעלים עליו וא"כ לא שייך ביטל דממון לא בטל וע"כ קרבן צבור שמתו הבעלים אינה אזלת למיתה דאזלינן בתר רוב כמבואר ברש"י תמורה דף ד' וקצרתי ודוק

ואגב גררא אעתיק לכם דבר אשר מצאתי כתוב בפנקס ח"ת שלו אשר כתבתי לפני ימים רבים בעז"ה ביצה דף ל"ח במהרש"א בד"ה וליטעמך הקשה א"כ לפרוך למ"ד דסוברים דמין במינו בטל ולר"י עכ"פ באינו מינו בטל וקשה הכי נימא ביש להו בעלים לא בטלו ותירץ דודאי כל איסור לית להו בעלים דמסתמא בעלים מפקירין להם עכ"ל ופרמ"ג סו' ק"ט יו"ד התפלא על דבריו אמאי אסורי אכילה ומותרין בהנאה אין להם בעלים הלא יש להם דמים

ונלע"ד דשם בעלים אינו תלוים בדמים למשל יען שזה החתיכה שוה פרוטה לכן הם בעלים נהפוך הוא אפילו אין לו שוויה עכ"פ בעלים הם שלא יוכל איש ליקח אותו חפץ בלא רשותם אפילו אם יתן כל הון ביתו בעבורו ואם עבר ולקח עובר על לא תחמוד וזה הוא הכח של שם בעלים אך אם המצא תמצא חפץ ששוה אפי' אלף זוז אבל כל אדם יוכל ליקח החפץ ולהניח המעות בעבורו אז יש כאן דמים לבעליו אבל לא שם בעליו דהא יד כל אדם שוה בו מי שיחפץ בהחפץ יתן מעותיו ולא צריך רצונו של בעליו ודוק

והנה ברור אם נתערב חתיכת איסור של ראובן בתוך חתיכות של חבירו בודאי אין לו תביעה שיתן לו חתיכה אחת עכ"פ דהא אינו ניכרת איזה היא רק יש לו תביעה על השווי' של חתיכה והגם שהחתיכה נתבטל אבל דמים הוא חייב לו דלא דמי לתרומה דשם צריך לקרוא שם תרומה ולכן צריך להרים תבואה אבל כאן מצא לסלוקי בזוזי וכן פשוט בעיני פרמ"ג שם וק"ל

ונחזה אנן דרובא איסורי אכילה הם עומדים למכור ואין הבעלים מקפידים רק על השווי' שלו להרויח בי וא"כ הוה שם של חפץ כהפקר דכל איש אשר ישלם בכסף מלא יוכל ליקח אותו משא"כ בחתיכה של היתר אמרינן אדם רוצה בחתיכה שלו כחכז"ל אדם רוצה בקב שנו יותר מתשעה קבין של חבירו (ולכן בחר ר' אבא אם נתערב קב שלו בתשעה קבין והעיר הפלתי למה נקט מספר תשעה ולפמ"ש רמז בזה הא דשם בעלים לא בטל אינו מחמת ממון רק מטעם שיוכל להקפיד על גוף חפץ שלו דהא אמרי' אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו) וא"כ נקרא על החפץ גם שם בעלים דכל הון לא שווי' בו חוץ אם הבעלים יקנהו לו ואין רשאי לאדם ליקח ובתלוי' וזבין אמרי' אגב אונסא גמר ומקנה והיא פעולת שם בעלים ודוק

וא"כ כאן דחקרינן דשם בעלים לא בטל אעפ"י דהשאיל להאכיל לחבירו ולא יותן לו בחזרה כהיום ואנו דנים רק על שם בעלים שהי' לו בין השמשות שהוא לא יבטל וא"כ דבר גדול דבר מהרש"א ומאותו שם בעלים מסתמא מפקירים הבעלים באיסור אכילה אבל אמת דמשכחת גם באיסור אכילה שם בעלים באופן שמקפידים להנות הנאה מחפץ שלהם כמו דנמצא שם בעלים בשחוטה כך משכחת שם בעלים בנבילה (והוא ראי' דיש מן הראשונים סברו דאפי' באיסור הנאה שייך שם בעלים יעיי"ש) וכאן הוה שם בעלים כדבר שאין בעה"ב מקפיד דמבואר בירושלמי והובא ברמב"ם פי"ג מתרומת דאין צריך להרים וכאן על גוף החפץ אינו מקפיד רק על השווי' שהחפץ כמו משכון על השווי' אבל על החפץ גופו אין לו שם בעלים כנלע"ד בעז"ה

ובזה מיושב קושי' ש"ש שמעתא ו' פ"ד על תוס' מעילה דף כ"א שהקשה דפרוטה של הקדש יהי' בטל והקשה הנ"ל הא איסור הקדש הוא מכח שהוא ממון של גבוה א"כ ממונו לא בטל דכו יאכל הלה וחדי ולפמ"ש נכון דזה דווקא בחתיכה או חפץ דשייך שם בעלים בלי השווי' אבל פרוטה דעומדת להוצאה דאין בה דבר אשר ישתמש בה ההקדש לגבוה ממש בודאי הוה כדבר שאין לו עליו שם בעלים דנימא דלא בטל דזה דווקא במים ומלח או תבלין וחטים בחטים ושעורים בשעורים דכל הנך יש עליהם שם בעלים בעצמם וגם א"א לברר אותו פרוטה שתבא בחזרה א"כ הקשה התוס' שפיר שתבוטל לגמרי ודוק הד"ש: הק' חיים סופר סימן כט ברכת שמים מעל ושפע מארץ מתחת יתאחדו לראש גבר תמים בדעת ושלם ביראה ה"ה תלמידי החשוב הרבני הבקי בשבילי הפוסקים הרב ר' עמרם ישי נ"י נועם ד' עליו ולכל מחזיקים בו אב"ד דק"ק סערענטש יע"א

מכתב טוהר לבך קבלתי בשמחה שמחתי כי ראיתי משלומך ומשלום תורתך חזק ואמץ כי עוד היום גדול אשר ד' יעמוד על ימינך שתוכל ללמוד מתוך הרוחה ועד אז לך לרגל המלאכה אשר לפניך לדרוש בתורה ולתור בדעת ואז נר ד' עלי ראשך וילכו רבים לאורך

ועתה אבוא להשיב על השגותיך על ספרי מחנה חיים ואסדרם על אותיות אהבה ואשר ימצא חן בעיניך קח בימין כסגולה

(א) בדקת במ"ש בספרי מ"ח סי' כ"ג בד"ה שוב כיון שהאמין האיש שק"ש נקשר בתפילין א"כ ק"ש קודם דלכ"ע פסוק ראשון צריך כוונה ולא יצא במה שקרא עם בנו החולה ועל זה השגת דהלא מבואר בסימן ס"ג במג"א אות ז' שהיינו לקרות ולידע פי' המלות וטעם הענין רק אם מצות צ"כ אז צריך עוד כוונה לצאת היינו הנני מוכן לקיים מצוה פלונית אבל אי מצות אין צריכות כוונה אז לא צריך בפסוק הראשון רק כוונה פי' המלות וטעם הענין ומסתמא בר ישראל יודע מה שמדבר בפ' הנ"ל א"כ יצא האי גברא עכ"ד

ולע"ד נ"ל הבנה אחרת ששתי כוונות אשר רמזו הפוסקים המה כך (א) כוונת קיום מצוה היינו שמכוון אדם