מחנה חיים אורח חיים חלק ב צז

בעינא אעפ"כ הוה כמתקן לולא שיוכל לאכול בצד זה בלי שעשה מתחילה הרמה וה"ה כאן הגם מה שצריך להפריד החלב הוה טעם כאלו מחתא בעינא דלחומרא נדמה לנו כאלו כבר קפה על פני הקדירה שאז אסור לאכול החלב אבל לקולא לא אמרינן דהלא עכ"פ אסור לאכול מכל הקדירה בלי פעולת הרמת החלב א"כ אם נותן מים שיובדל החלב מתקן הוא וכתבתם על זה וז"ל לדעתינו ההמונים בזרוע עוזו קרב בזה את המרוחקים דהתם אף נדמע באחד ומאה מ"מ כיון דצריך לתרום אותו מפני גזל השבט א"כ כ"ז דלא הפרישו אסור כל הכרי וא"כ במה שמפריש עושה שפיר מהאיסור היתר והוה מתקן גמור משא"כ דנתבטל בששים והוי כולו היתר רק מכח חומרא בעלמא צריך להבדילו לא מקרי מתקן והאיר ד' עינינו ומצאנו תל"י בדברי מג"א בסי' ת"ק ס"ק י"ב דמשו"ה מנקרין בשר ביו"ט אף דאסור להפריש חלה ביו"ט דהתם קודם שמפריש הוה כולו איסור טבל משא"כ בניקר דאף מקודם היה מותר וחותך מה שאסור לאכול יעו"ש א"כ מפורש יוצא מפי גאון גדול ז"ל כדברינו עכ"ל

נפלאת בעיני על כח הדמיון שלכם דדברי מג"א אמורים דשאני חלה דקודם הפרשה כל העיסה אסור א"כ הפרשת חלה נראה כמתקן דהא ע"י הפרשה יוכל לאכול העיסה אבל בניקר הירך מהגיד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי והירך הוא כולל שני חתיכות הבשר הוא חתיכה דהיתרא והגיד הוא חתיכא דאיסורא והטבע קרא עליהם שיעמדו יחדיו מחוברים והאדם המתאוה לאכול יוכל לחתוך מהבשר ולהשאיר השאר שיהי' עוד מדובק גיד ובשר או שיחתך הגיד משאר הבשר המותר מונח לפניו א"כ איך שייך לומר אם מנקר הגיד ומשאיר הבשר שהוא מתקן ע"י שהרים את הגיד הלא הי' בידו לעשות לחתוך ולהרים הבשר ולהניח הגיד ואטו אם אירע שנתדבקו חתיכה של איסור מצד אחד עם חתיכה של היתר יהי' בו משום מתקן אם יפריד ביניהם הלא יש בידו לחתוך מן הצד של החתיכה של היתר הא למה זה דומה לנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר (ועיין נקה"כ ביו"ד סי' קכ"ז שהשיג על הטו"ז שם ובספר שב שמעתתא שמעתא ו' הצדיק דברי ט"ז הגם שהירך הוא בחזקת שאינו מנוקר אבל גם חזקת איסור לא נקרא עליו יעו"ש כי דבריו מתוקים מדבש) אבל גבי העיסה קודם הפרשה הוי כל העיסה איסור ובנטילת חלה פעל על העיסה שם היתר א"כ הוה מתקן וה"ה הכא קודם שצף החלב למעלה הי' כל התבשיל שבקדירה אסור דהאיסור נתערב ונבלע בתוך התבשיל דכל היכא דאיכא לברורי צריך לבררי' כמו בס"ס דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן על הס"ס (אפי' אי הטעם הס"ס מכח דהוה רובא) ה"ה לא סמכינן על הביטול היכא דאיכא לברר ההיתר ולסלק האיסור וקודם שהרים האיסור לא יוכל ליתן עיניו בצד זה ולאכול השאר א"כ הוה מתקן מעליא ועיי' תוס' מנחות דף נ"ח בד"ה מחשבה ודוק

ומה שהצעתי אז לפניכם כלל מה שחדשתי בענין מתקן ונראה כמתקן הרגשתי בתוך כתבכם שלא שמתם לבכם להבין בדברי ואכתוב אותו עוד בקיצר לפי הסברה והבדל שלי לו יהי' שמה שצריך ליתן מים להרים החלב או פירות מתולעים הוא חיוב מדאורייתא אם לא נעשה כן ואוכל ממנו אוכל איסור דאורייתא כיון שעכ"פ אין ההיתר נעשה נבילה שנימא שכל מה שאכל הוא כולו איסור רק נאמר שהוא תערובת היתר עם איסור ומי שאוכל אותו אכל איסור והיתר יחד לא נחשב תיקונו למתקן גמור דהא אחר התיקון נגלה שמה שמונח לפניו עכשיו בתורת היתר גם מלפניו לא הי' נאסר דהא לא נאסר מעולם ע"י האיסור וא"כ בנידן שאלתכם כיון שפעל ההיתר שהי' ס' שלא נעשה הוא נבילה הגם שהאיסור לא נתבטל בתוכו הרמתו לא הוה מתקן ולא צריך לדבריכם יען שהאיסור נתבטל עפ"י הדין וגוף האיסור נעשה היתר ומה שצריך להשליך האיסור הוא דהוה כמכיר אותו ודומה כאלו נפל איסור יבש ביבש ואנו מכירין את האיסור שצריך ליטלו ולזרקו כמו שהארכתם במכתבכם ולדידי אפי' לא נקרא האיסור היתר עפ"י דין ויהי' אסור מכחו לאכול כל התערובות וגם אפילו אם לא יהי' נחשב כאלו מונח האיסור בפני עצמו וניכר כמו יבש ביבש כיון שעכ"פ לא נעשה ההיתר נבילה אין בו משום מתקן וזה לי האות שלא נתתם לבכם על דברי להבין כדת של תורה ובתשובת פנ"י אשר רמזתם לא מצאתי שאלה כזה

ובשולי מכתבכם ראיתי קושי' אשר הוצעתם לפני בגמרא תמורה דף ט"ו דהוכיחו שם דאין חטאת הצבור מתה מהא דמקריבין שעירי רגלים וראשי חדשים מתרומת הלשכה ודלמא מתו מרייהו דהנהו זוזי אלא וודאי דאין חטאת צבור מתה והקשו מעלתכם דלמא שאני הכא דנתבטל מיעוט מעות שקליהם דמתו מרייהו ברוב שקלים אשר מרייהו חיים וכ"ת מטבע חשוב ולא בטל כמו שכ' התוס' מעילה דף כ"א וסיימתם וז"ל כבר תמה בזה מהר"י אלפנדרי מובא במ"ל פ"ז ממעילה והעלה שם דגם התוס' בעצמם לא כתבו כן רק היכא דאיתחזק איסורא כגון בהאי דמעילה דאיכא ודאי פרוטה של הקדש בכיס אבל היכא דלא איתחזק איסורא אלא שאנו מסופקים אם יש שם איסור פשיטא דאזלינן בתר רובא יעו"ש וא"כ כאן דאמרו בגמ' רק דלמא מתו מרייהו קושיתינו חזקה דהאיך מוכח מכאן דחטאת הצבור אינה מתה נימא התם בשקלים הטעם דבעל ברוב וצ"ע עכ"ל במכתבתם

מראשית עלה להשיב על דבריכם דהפי' בגמ' הוה דלמא מתו מרייהו דהנך זוזי היינו הגם דבודאי מתו מכל ישראל יחידים בכל עיר ועיר דעולם כמנהגו נוהג הללו נוצצים והללו נובלים ואין ס' שמתו כמה מאות משעה שהביאו השקלים עד שמביאים שעירי רגלים ושעירי ראש חדשים וא"כ נתחזק בתרומת הלשכה שיש כאן שקלים שמתו מרייהו אבל בכל פעם שלוקחים שעירי רגלים ושעירי ר"ח ס' מי יימר דהנך שקלים שלוקחים עכשיו המה מאותן שלא מתו או דלמא הווין מהנך שמתו בעליהן וא"כ הוה איתחזק איסורא בהך תרומת הלשכה ודומה לנפל פרוטה של הקדש בתוך הכיס וק"ל

וראי' לפי' זה מלשון רש"י בד"ה היינו וז"ל ואע"ג דאיכא למימר דלמא מתו מרייהו דהנך זוזי קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם הרגלים עכ"ל ולמה לא כתב מאותן שהביאו שקלים למה דייק השקלים בה"א ידוע אלא הוא הדבר דבודאי מתו מכל ישראל ברוב ימים אבל עכ"פ מהנך זוזי מאותן השקלים שאנו לוקחים בכל פעם השעירים הוה רק ס' אם יש בו מהנך אנשים ודוק דאל"כ הי' לגמ' להקשות בתוקף אטו אם ימות אחד מאותן שהביאו השקלים לא יוקרב עוד שעירים ברגלים ור"ח ובודאי משכחת שידענו שמתו איזה אנשים אלא פשיטא דבכל פעם שנוטלים יש ס' דלמא אין לאנשים שמתו חלק בשעירים הנ"ל ודוק

ולפום רהיטא קשה לי למה לא נימא ברירה הלא הוא רק איסור דרבנן מה דמטבע לא בטיל ובדרבנן יש ברירה דכאן לא הי' ניכר מעולם האיסור כסברת הרמ"ה תמורה דף ל' אך אין רצוני בקו' הנוגעים לענינים גדולים קבוע וברירה לכן לא אאריך: