מחנה חיים אורח חיים חלק ב צג

ואטו אם יפול חתיכת איסור יבש ביבש ויהי' אפשר להסירו יהי' אסור לעשות כן ביו"ט וכן אם יפול זבוב בכוסו יהי' אסור להסירו ועכצ"ל היכא דאיסור עומד בפ"ע שרי כן נראה ברור לפי דעתינו הקלושה עכ"ל

טרם אענה מה שנלפע"ד אמרתי לפלפל בדבריכם החביבים עלי מה שדמיתם לדמות הך מלתא לאם נפל חתיכת איסור יבש ביבש ויהי' אפשר להסירן הכי נאמר דאסור להסירו או אם יפול זבוב בכוס יהי' איסור להסירה הלא בודאי מותר להסירו ביו"ט וה"ה בנידן שאלתכם

לכאורה לא דמי דשאני אם האיסור הוכר לפנינו א"כ יוכל ליקח ההיתר ולסלקו ולאכול אותו ולהניח האיסור במקומו א"כ מעולם לא הי' רגע אשר לא יוכל להנות מן ההיתר ממילא יוכל לסלק גם את האיסור ולא הוה מתקן דהא מעולם לא הי' מניעה שלא לאכול ההיתר אבל כאן הלא האיסור מעורב עם ההיתר בכל שייפא ושייפא או בכל טיפה וטיפה ולולא דחידשה התורה בו דין ביטול הי' כל מאכל נאסר רק דחידשה התורה ביטול אם אי אפשר להפריד התערובות אבל אם אפשר להפריד האיסור והוה כניכר לא חדשה התורה שיתבטל האיסור והדרינן לסברא דגם ההיתר אין ראוי לאכילה מכח התערובת האיסור וע"י שנותן עליו מים צוננים פועל שיתפרד האיסור והקדירה מותרת א"כ הוה כמתקן דפועל בפעולתו היתר על דבר שהי' נאסר ולא דמי לאם מכיר האיסור או הזבוב שעומד בפני עצמו ומעולם לא עיכב על ההיתר ודו"ק

וחשבתי להצדיק דבריכם ממנ"פ אם נחשב שלא יתבטל בששים מטעם דהוה כאילו ניכר ואינו בתערובות א"כ איך נחמיר שלא יהי' רשאי להפריד האיסור הניכר מן ההיתר ואם לא נחשב כניכר יען שנא נפרד ממילא אלא ע"י רבוי מים צוננים וא"כ מיד נתבטל בס' וכיון דאזלינן דצריך להוסיף מים כדי שיצף וע"כ דנחשב כאלו נפרד וניכר א"כ מאי איסור יהי' לעשות כן בשבת הלא מותר להשליך האיסור אם הוא ניכר לפנינו וק"ל

אך האמת אהוב מכל ואקוה שיהי' אהוב וחביב אם אסתיר רעיוניכם ואבאר בעז"ה הן מסברא והן מגמרא

נודע מלפנים במערכות ראשונים דכל ביטול ילפינן מאחרי רבים להטות בסנהדרין כמבואר ברש"י וא"כ לא חידשה התורה ביטול רק כגון אם יש לפנינו לדון אם המיעוט וגבר על הרוב או הרוב וגבר על המיעוט אז חידשה התורה אחרי רבים להטות שהרוב גובר על המיעוט שאותן מיעוט סנהדרין אשר חשבו לאסור הדבר או לחייב האיש צריכין לעשות ולהורות כמו הרוב כנודע וכ"ה באיסור שנתבטל בהיתר הרוב גובר ומיעוט נגרר אחריו דאל"כ א"כ גבר המיעוט על הרוב אבל אם נתערב חלב ויש המצאה לפעול שיציף החלב למעלה ויהי' עומד בפני עצמו אז אין הרוב גובר על המיעוט דהא יש אופן דהמיעוט יעמוד לעצמו ולא יפעל על הרוב ויהי' הקדירה מותר והחלב אסור אבל שם בסנהדרין הלא המיעוט צריך לילך אחר הרוב דאל"כ הם מורדים באחרי רבים להטות וגם הרוב לא יכול לפעול חוץ אם המיעוט נתבטל אצלם דהתורה בקשה שיצא הפסק מכל הסנהדרין אבל כאן לו יהי' שהחלב יציף מעצמו למעלה הכי ס"ד דנאמר דמותר לאכול החלב וכיון דאפשר לעשות שהמיעוט יהי' נפרד וישאר באיסורו וההיתר יהי' נשאר היתר וא"כ אין כח ביטול מכח אחרי רבים להטות בעולם ודין המרדכי בשם הרוקח דברי קבלה דין דאורייתא כנלפע"ד

ואם כנים הדברים אסור התערובת מדאורייתא ובשפיכת המים יפעל פירד אשר מחזיר ההיתר לאיתנו הראשון ואסור משום מתקן דניהו דהוה כניכר האיסור שלא יתבטל אבל עכ"פ תערובת גופם ותערובת טעמם הי' כאן וע"י המים הוא מפריד הגופים ומבדיל גם הטעמים עיין בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל בסי' צ"ח והוה מתקן מעליא והגם דאין אנו סומכים על שפיכת מים אם ליכא ס' אבל מי יכחיש דגם ביש ס' המים פועלים ההבדלה בכח התערובת ודו"ק

אמנם הדברים מבוארים בגמרא מפורשת דהוה מתקן בשבת דף קמ"ב ע"א ר"י אומר אף מעלין ופריך הגמ' ואמאי הא קא מתקן ומשני ר"י כר"א ס"ל דאמר תרומה בעינא מחתה דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונפל מן המדומע למקום אחר ר"א אמר מדמעת כתרומת ודאי וחכ"א אין מדומע מדמע אלא לפי חשבון אימר דשמעת לי' לחומרא לקולא מי שמעת לי' וכו' ומסיק אלא הוא דאמר כרשב"א דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ופי' רש"י וז"ל הא קא מתקן שמביאה לידי היתר ונגזר בי' אטו תיקון שע"י מלאכה: כר"א דאמר תרומה הואיל וניתנה להעלות אחת שירצה בעינא מחתה כאילו מונחת לבדה ואינו מעורבת הלכך לא מתקן מידי עכ"ל. עוד שם ברש"י וז"ל אימר דשמעת לי' לר"א דאמר תרומה כמאן דמחתה בעינא לחומרא לדמוע כתרומה ודאי: לקולא דלא להוי המעלה אותה בשבת כמתקן: מי אמר הא וודאי מתקן הוא עכ"ל עוד שם וז"ל נותן עיניו במדומע מצד זה להעלותו תרומה ואוכל בצד אחר הילכך הואיל ובלא העלאה מתחיל ואוכל אין תיקון בהעלותו עכ"ל. עוד שם ע"ב דר"י עדיפא מיקל טפי פורתא ואמר כיון דיכול ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד זה לא הוה מתקן בהעלותו ומעלין עכ"ל

המורם מזה הגם דלחומרא הוה כאילו מחתה בעינא אעפ"כ הוה כמתקן לחומרא רק יען דמותר לאכול בצד זה וליתן עיניו בצד אחר ולא צריך להעלות כלל בדעולה אז לא הוה כמתקן וה"ה בנידן דידן הגם דצריך להעלות ולהציף החלב והוה כאילו כבר בעינא מחתה לחומרא אבל לקולא לא נאמר דלא הוה מתקן דהא אי אפשר לאכול מצד זה וליתן עיניו בצד אחר וצריך פעולה להפריד החלב ואח"כ יהי' הקדירה מותר וא"כ הוה מתקן אבל אם ניכר האיסור אשר נפל או הזבוב ויוכל לאכול בצד אחר בלא העלתו א"כ אין כאן מתקן הגם אם מעלה אותו כנלפע"ד בעז"ה

ובכל זאת אמרתי אקיים מצות כבוד התורה הלא פתחתם בכח דהיתרא ואודיע את דברי אתכם אולי ירחיב ה' לנו להתיר את המותר כאשר ראו עיניכם לטובה וזה החלי בעזה"י

זה כשנתיים חדשתי כלל חדש בעניני מתקן ונראה כמתקן ואציע הדברים לפניכם ובבקיאות שלכם תבררו הדברים כל תיקון אי נראה כמתקן הוא אם הפעולות אדם פעל דבר על החפץ אשר אחרי היתרו אנו מודים שמתחילה הי' חסר בעצמותו או לא הי' שלם ע"י איסורו כגון אדם שהי' טמא או כלי שהי' טמא או אשה נדה או הדס שהי' לו ענבים או גוי שנתגייר או טבל שניטלה ממנה תרומה או כלים חדשים או איסור שנתבטל ברוב היתר וכדומה שבכל ענינים אנו מודים שטבילה פועלת על הטמאים ועל האשה נדה ועל ההדס מועיל תלישת ענבים, ועל הגוי ועל איסור שנתערב שע"י הטבילה או הביטול או חתיכת הערלה או