מחנה חיים אורח חיים חלק ב צב

תוס' פסחים א"כ אם יהי' כרת על הנאה למה לי נפש תיפוק ליה דיש כרת על הנאה אלא הקשה הקושי' לפי דברי תוס' בחולין ולפי הבנת הגאון הנ"ל קשה למה דחקו התוס' בחולין דליכא כרת על הנאה תיפוק ליה הלא כאן איירי שאכל כזית חלב בהומחו כמבואר בתוספות וא"כ ליכא כרת בעבור הנאה ושפיר הקשה הגמ' הא אכילה כתוב ביה ואינו חייב על כזית שנמחה דאכילה און כאן והנאה אין כאן אפי' איסור לאו ליכא אלא פשיטא דתוס' סבר דהנאה בדרך אכילה הגם דלא נחשב לאכילה להיות חיוב בתורת אוכל איסור עכ"פ נהנה בדרך אכילה ושיעורו בכזית והוצרכו לתרץ דלאו יש על הנאה ולא כרת והוצרך התורה לגלות דיש ג"כ כרת וא"כ מוכח לפי שיטתם מקרא דנפש דליכא כרת על הנאה וא"כ קשה אם אפי' בהנאה בדרך אכילה ליכא כרת מכ"ש בשחר הנאות שאינו בדרך אכילה דליכא כרת ודו"ק. ופלא על הגאון כמותו שלא נחת להבדל בין הנאה בדרך אכילה או בהנאה שחוץ לגוף והבן

ובמה שאמרתי יובן לי דברי הגמ' בב"ק דף מ"א שהשיבו שתי תשובות חדא א"כ לימא התורה לא יהנה והשני לימא התורה לא יאכל בלבד את בשרו למה לי יעיי"ש, ולפמ"ש י"ל חדא או על שאר הנאת שאינם על דרך אכילה אז הוה השיעור בפרוטה א"כ לימא התורה לא יהנה ואי על הנאת אכילה כגון שאכל את הבשר ויהי' חיוב על שם נבילה וגם על הנאת שור הנסקל א"כ נימא לא יאכל בלבד עכ"פ הוה יתור את בשרו ודו"ק

ועלה בדעתי להביא ראיה דאם נהנה מאיסור הנאה בהנאות אכילה חיוב בכזית מדברי מל"מ בפ"ה מהל' יסודי תורה בד"ה ודע דהביא דברי הרמב"ן דיש על הנאות בשר בחלב מלקות וכתב הוא דבודאי מודה הרמב"ן שהאוכל בשר בחלב אינו לוקה שתים אחד על גוף אכילה ואחד על הנאות אכילה דהא במכות דף כ"א אמרינן המבשל גיד בחלב לוקה חמש מלקות ואם יהי' לאו גם על הנאת אכילה א"כ לוקה שש מבעי' ליה אלא בודאי כוונת הרמב"ן אם נהנה אדם מבו"ח בלי אכולה אז לוקין על הנאה אבל מודה אם אוכל בב"ח ליכא אלא מלקות אחד על אכילה בלבד דאכילה והנאה אחד הוא יעו"ש ולכאורה מאי קושי' מגמ' הנ"ל שם חושב בגמ' הנך חמש מלקות דהמה קשורים אבל מלקות דהנאה לא קחשיב דמשכחת לה דלא הי' בחתיכת בב"ח שאכל שוה פרוטה וא"כ לא יוכל להחליט דלוקין שש וצע"ג אלא פשיטא דעל הנאה בדרך אכילה לוקין על הנאות כזית ולא אזלי' בתר שוה פרוטה וא"כ שפיר הוכיח המל"מ דמוכח משם דליכא מלקות על הנאות בב"ח אם לוקין אותו בעבור אכילת בב"ח ודו"ק

שוב התבוננתי דבודאי מסתבר אם חשוב אותו אכילת כזית ללקות עליו על שם אכילת בב"ח נשאר אותו אכילה חשוב ללקות גם על הנאה בשיעור כזית דוגמא לזה מצינו בעירובין בפ"ק אם נחשב המחיצה דופן לסוכה נחשב גם לדופן לענין שבת אבל בעלמא אם יהי' רק החיוב בעבור שם הנאה ולא דנין על שם אכילה אז אפי' הנאה דרך אכילה בעינן הנאה בשוה פרוטה וידעתי גם ידעתי שיש להשיב על ראיה מערובין דשאני התם דתלוי הכל בשם דופן ואמרי' מדנקרא דופן לענין סוכה נקרא גם דופן לענין שבת אבל כאן לו יהי' שהחיוב על שם איסור אכילה בכזית בכ"ז לא יחייב על האיסור הנאה אלא בשיעור שוה פרוטה דשם אכילה ושם הנאה שני שמות הן והבאתי סמוכין להבדל הנ"ל ממל"מ פ"א מהל' מעילה הל' ג' דכתב דאם אכל כזית מחטאת הנשרפין ולא הי' בו שוה פרוטה דלוקין על לאו שמיוחד בו ונא על לאו דמעילה הכולל כל מיני הקדש יעו"ש ולא אמרינן מכח דחשוב הכזית ללאו המיוחד שבו יהי' נחשב הכזית על לאו דמעילה הס' כאן בבו"ח אין פועל לאו דאכילת בב"ח על לאו הנאות בב"ח הגם שאצל איסור בב"ח נתרבו שניהם האכילה והנאה מלשון אחד דכתיב ג' פעמים לא תבשל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה עכ"פ באמת המה שמות נפרדות שם אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ודו"ק כי עמוק בעז"ה

וראה זה מצאתי בסי' תמ"ב שכתב בדג"מ על מג"א סק"י וז"ל וכן מוכח בתוס' פסחים דף כ"ט תוס' ד"ה רב אשי דהוכיחו משהה חמץ על מנת לבערו אין עובר הרי מעילה בשוה פרוטה וחמץ בכזית ודלמא איירי דאות ביה שוה פרוטה ולית בו כזית אלא ודאי גם לענין בל יראה חצי שיעור אסור עכ"ל ויש לחקור בו הרבה אבל הזמן בוגד בי כעת ובמקו"א אבאר בעז"ה: הק' חיים סופר סימן כז שלומים אלף ורב שלום לשני צנתרות המוריקים שפע בקיאות וחריצות משולבות אשה אל אחותה דולים ומשקים מתורת ראשונים ואחרונים ומשביעים בשכלם הזך נפש החי רצון ה"ה כבוד תלמידי חכמים מו"ה ר' יוסף משה האלבערשטאם ומו"ה ר' אברהם יעקב שמיד נרם יאיר בעיר שינאווע יע"א

ה' שלומכם יברך מכתביכם בא אלי וראיתי דבריכם היקרים אך המה שאלות נפרדות אשר קשרתם בפתולי חריצות ולו שהי' הזמן פנוי הייתי מפלפל ומסלסל באמרותיכם רק מאת ה' היא כי מדינה הזאת כעת משובשת בפושעים ומורדים בה' וילחמו אנשי אמונה כנגדם ה' ישלח עזר מקודש ולכן אשוב רק על שורש שאלה אחת בחפזון ואם ירחיב ה' בל"נ אשיב לכם כאשר יאיר ה' עיני בתורתו הקדושה לטובה

שאלה מעשה שנפל חלב בתוך קדירה חמה ביו"ט שמבו' בש"ע יו"ד סי' צ"ח ברמ"א שצריך ליתן בקדירה מים צוננים כדי שיציף החלב למעלה הגם דאיכא ס' בכל זאת הוה כניכר האיסור דאפשר להפריד האיסור לא בטל בס' ושאלתם אי מותר לעשות כן ביו"ט או שבת או אסור לעשות כן דהוה כמתקן כמו שחידש התה"ד שאסור לבטל או אפי' להוסיף על איסור דרבנן אפי' בשבת דהוה כמתקן

וכבוד מעלתכם נ"י פתחו לאסור וסיימתם בכח דהיתרא ואעתיק לשונכם ממש שכתבתם וז"ל אמנם בנידן דידן נראה לכאורה ברור דאסור לעשות תקנה במים צוננים ודמי למ"ש המ"א סי' הנ"ל ביבש ויבש שנתערב דמותר לעשות תקנה ולהשליך א' מהם וכתב הטעם משום דלא הוה רק חומרא ודמי להך דמעלין את המדומע שבת קל"א משמע דאי הוה אסור מדינא הוה אסור להשליך וא"כ כיון בחלב דאסור מדינא משום דהוה כאלו הוכר האיסור אסור לעשות כן בשבת ויו"ט

אכן אחר העיון קצת נראה שפיר להתיר דעד כאן לא שמענו דאסור לבטל בשבת רק היכא דנקרא האיסור על כל התערובות קודם ביטולו ואינו ניכר איזה האיסור ואיזה ההיתר וזה מרבה עליו א"כ הוה מתקן שעושה מאיסור היתר ודמי למטביל כלי משא"כ בנ"ד שבאמת יש ס' והוה היתר רק דמכירין את האיסור ע"י תחבולה דמים צוננין זה לא מקרי מתקן כלי כלל רק משליך האיסור מהיתר